בשנים האחרונות נחשפנו לא פעם לטענה, הנשענת כביכול על ניתוח מדעי, לפיה ביצועיה של מערכת כיפת ברזל הינם הרבה יותר גרועים מאלה שמוצהר עליהם, ושלאמיתו של דבר המערכת כלל איננה מספקת הגנה משמעותית מפי הקטיושות הנורות עלינו מרצועת עזה. דוגמה לטענות אלה סיפק לנו ד"ר מוטי שפר
בראיון איתו שפורסם לפני מספר ימים.
לטענתו של ד"ר שפר, כיפת ברזל הינה בלוף, הטילים אינם פוגעים בקטיושות, והעובדה שאין נפגעים מוסברת בכך שהקטיושות הן "נשק סטטיסטי שמטרתו לייצר נזק פסיכולוגי" ולאמתו של דבר "רק 5% של רקטות מסוגל לגרום נזק".
כדי לבחון את טענותיו של שפר ניתן לערוך השוואה לתוצאות ירי הקטיושות במלחמת לבנון השנייה. ההשוואה הנערכת להלן מתבססת על נתונים שהציג האלוף (מיל.) יצחק בן-ישראל
בסיכום שכתב על מלחמה זו, וכותרתו "מלחמת הטילים הראשונה" (במאמר מוסגר ניתן להמליץ על קריאת סיכום מאיר עיניים ומעורר מחשבה זה, גם ללא קשר לנושא המאמר הנוכחי).
אף הרוג
על-פי הנתונים המוצגים על-ידי בן-ישראל, נורו על ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה 4,200 קטיושות, שהצליחו לייצר "נזק פסיכולוגי" שהסתכם ב-51 הרוגים – ממוצע של הרוג אחד ל-80 קטיושות. לעומת זאת, עד כה נורו מעזה במהלך מבצע צוק איתן למעלה מ-1,100 קטיושות מבלי שהצליחו להרוג אף אחד (ההרוג היחידי נפגע מפצצת מרגמה).
בהנחה שהקטיושות הן אותן קטיושות, ושסיכויי הפגיעה הם אכן 1/80, מתקבל באמצעות חישוב סטטיסטי פשוט שהסיכוי שלא יהיה אף הרוג לאחר למעלה מ-1,100 קטיושות קטן מאחד חלקי מיליון, ויעילותה של כיפת ברזל מוכחת בוודאות של 99.9999%.
גם אם נניח שמספר ההרוגים במהלך מלחמת לבנון השנייה היה גבוה פי שניים באופן מקרי, ושהסיכוי האמיתי להרג הוא 1/160 ולא 1/80, עדיין נקבל שהסיכוי לכך שלא יהיה אף הרוג לאחר למעלה מ-1,100 קטיושות הינו בערך עשירית האחוז, ובמקרה זה יעילותה של כיפת ברזל מוכחת בוודאות של 99.9%.
ולכן, כאשר ד"ר שפר טוען שדעתו אך התחזקה לאור נתונים אלה, ניתן להגדיר אותו ואת חבריו לדעה כעובדי אלילים, שדעתם כבר נקבעה, ושהעובדות לעולם לא תבלבלנה את מוחם.
