בימים אלה אני במידה מסוימת מבולבל. מחפש ולא מוצא תשובה לשאלה פשוטה: איך כותבים את השם של הארגון שמצטיין בחפירת מנהרות בגבול עזה. אחד כותב "החמאס" עם ה' הידיעה, שני - בלי ה', שלישי סבור ש"חמאס" זאת תנועה, לכן יש לכתוב "חמאס חופרת מנהרות", רביעי בטוח שזה ארגון, לכן "חמאס מאיים להפציץ את דימונה". החמישי בכלל החליט ש"חמאס התחילו" (בלשון הרבים) בשיגור טילים - כי זה הרבה אנשים שהתאחדו למען מטרה כלשהי.
סת-א-א-ם. אני מתלוצץ. מה אכפת לי מהשם. העיקר שאני לא כמו מזכ"ל האו"ם יודע היטב איזה סוג חבורה זו - החמאס: רוצחים שפלים שמזיקים לא רק לישראלים אלא גם לעמם בשמו כביכול הם פועלים.
מעסיקה אותי סוגיה אחרת: מי ניצח במבצע צוק איתן? בירושלים טוענים שאנחנו ניצחנו, חמאס הכריז שידיו על עליונה. בעצם, במחשבה שניה - גם זה לא כ"כ חשוב הרי לא יצאנו למלחמה כדי לנצח. ובכלל - מי צריך ניצחון? בשביל מה? בסביבי אנשים שואפים להרבה דברים - לאושר, לכסף רב, לאהבה וזוגיות טובה, להישגים אמנותיים, לשלטון - ואיש לא שואף לניצחון על איזשהו עם או מדינה שכנה. העיקר שיהיו לנו חיים שקטים - גם זו לטובה.
המומחים הישראלים
אפרופו שאיפה לשלטון. מה שבאמת מבלבל ומשאיר אותי אובד עצות: איזה מנהיגות יש לנו היום, אחרי המבצע צוק איתן? יש אומרים: ה
ממשלה על הפנים. יש סבורים, שדווקא יצאה פחות או יותר בסדר מהסיפור. אין חד-משמעיות. ואני לא מעז להסיק מסקנה לבד - כי לא אחד מסקנותיי מתגלים כלא נכונים. והינה הדוגמה האחרונה. כששמעתי בפעם הראשונה שה
עיתון "וול-סטריט ג'ורנאל" מדווח על עיקוב המשלוח הצבאי לצה"ל בגלל המבצע צוק איתן, מיד צצה לי מחשבה: איזה רשעים הם שם, בג'ורנאל הידוע בעוינותו כלפי הנשיא
ברק אובמה. הרי בפרסום זה העיתון מסית את העם בארה"ב נגד הנשיא שמצבו בסקרים בלאו הכי לא משהו - בגלל כשלונו בטיפול באיסלאם הקיצוני. לא הספקתי לכתוב על כך בטור השבועי שלי בעיתון בשפה הרוסית - באה פרשנות של המומחים הישראלים אשר ראו בפרשה דבר שונה לגמרי - מבחינתם הידיעה בג'ורנל היא העדות ליחסים עכורים בין אובמה לנתניהו, אשר הצליח לעצבן את הבוס מעבר לים... אז העיקר כאן - התנהגותו הלא ראויה של נתניהו? בקושי התרגלתי לפרשנות זאת - באה הכחשה מוחלטת ממחלקת המדינה: אין עיקוב, אין משהו חריג, הכול לפי הנהלים רגילים.
התקשורת בארץ עוסקת רבות בטעות לכאורה של נתניהו אשר לפני שנתיים הרגיז את אובמה בכך שהעדיף את רומני הרפובליקני בתור נשיא ארה"ב - ועכשיו אובמה נוקם בנתניהו ומסרב לשלוח טילים עבור תותחנו... אז למי להאמין - לפרשנים שלנו או למחלקת המדינה האמריקנית?
ערוץ אחד אצלנו מותח ביקרת על נתניהו על כך שהוא לא החלטי ולא מרסק את חמאס. הערוץ מביא קולות של תושבי עוטף עזה אשר מתלוננים שכבר שנים הממשלה לא מצליחה לספק להם חיים שקטים. ערוץ אחר לעומת זאת מדגיש את הרפתקנותו של ראש הממשלה ומצטט את אובמה אשר כביכול סבור שנתניהו "פועל בחיפזון" וקורא לו להפסיק מיד את הפצצות עזה. וכולם בהרחבה מדווחים על עצרת התמיכה בתושבי הדרום.
טעות גורלית
עיתון אחד לא מרוצה מזה שגייסו מילואים, עיתון שני מצדו רואה טיפשות וחוסר מנהיגות בכך שלא גייסו לפני חודש את כל המילויים ולא נכנסו לעזה כדי לנקות מחמאס, מהמנהרות, מהטילים.
מומחה אחד רואה טעות בכך שהכוחות יצאו מעזה בלי שתפסו את ח'נייה ואת דף. מומחה אחר מאשים את נתניהו בכך שבכלל התחיל במבצע צוק איתן - הוא מביא חישובים לפיהם המבצע עלה לנו מיליארדים רבים. ובגלל המבצע בכירים רבים עלולים להיטבע בהאג.
נתניהו פספס את מערכת המנהרות, לא טיפל במשך שנים - הוא לא מתאים. נתניהו החליט להרוס את המנהרות - הוא ראש הממשלה גרוע. נתניהו מפציץ בכול הזדמנות - הוא אגרסיבי. הוא ממהר להסכים לכול הצעה להפסקת אש - הוא חלש. פרשן אחד זועם על כך שהוא לא מתייעץ עם חברי הקבינט, הפרשן השני כועס על כך שנתניהו מרותק בגלל תלותו בשריו. הוא הרפתקן, הוא פחדן, הוא זהיר, הוא חפוז. הוא רוצה להשמיד את חמאס - וזאת טעות גורלית כי בעזה יתחולל תוהו ובהו. הוא לא פועל להחליף את חמאס בעזה באנשי אבו מאזן - הוא מדינאי גרוע.
במה רחבה
הלכתי לאיבוד לגמרי. למה הם בביטחון כה רב כותבים ומפרסמים דברים הפוכים לגמרי? וכותבים הם לא אנשים אלמוניים, כולם שמות גדולים, מעצבי דעת הקהל אולטימטיביים.
הייתי במצב מביך זה עד שפתאום באה לי הברקה - והכול הסתדר בראשי. הבנתי שיש הגיון וסדר בדברים. יש משהו שמאחד את כול הפרסומים הנוגעים לתפקוד הממשלה: לא משנה מה אתה כותב או אומר העיקר שזה יהיה נגד ראש הממשלה
בנימין נתניהו, העיקר - לנגח אותו, להציג באור שלילי. הוא נכשל, הוא לא מתאים, הוא מאוס, הוא עול... התקשורת שלנו נותנת במה רחבה לכול מי שמסכים לתקוף את נתניהו - משמאל, מימין, ממרכז, מבחוץ ומבפנים.
בסדר, נתניהו לא מתאים. לא משנה מה הוא עושה ויעשה - לא רוצים אותו. מישהו אחר במקומו יהיה טוב יותר למדינה. סבבה. אז מי? את מי הם כבר בחרו כמחליפו כאשור התחילו בקמפיין אכזרי ולא הגיוני להוריד בכול מחיר בשקרים, בהשמצות, בהאשמות את נתניהו - את מי הם רואים במקומו?
שוקת שבורה
המועמד המידי - ראש האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג. במה הוא יהיה טוב יותר מנתניהו? הוא יצליח לרצות את אובמה ואת אירופה? יש דרך אחת לעשות זאת - לא לפגוע בחמאס. אבל אז ימשיכו להתלונן תושבי עוטף עזה. טוב, אפשר יהיה לא לשים עליהם לב; אפשר להתעלם גם מהדוברים מהימין. הקושי עשה את שלו... אבל מה נעשה אם חס וחלילה מהמנהרות לילה שלוו אחד יצאו לתוך הקיבוצים מאות רוצחים עם קלצ'ניקובים ביד?
אולי עדיף הכוכב החדש בפוליטיקה שלנו
יאיר לפיד (אשר בינתיים לא הפגין כישרונות גדולים בתחום עליו ממונה - ולא מצליח להביא אושר כלכלי לעם). מה הוא יעשה באופן שונה? יחתום על ההסכם עם אבו מאזן? למה שהוא יצליח במשימה בה לא מצליחה ציפורה לבני החרוצה?
נניח שבוז'י החכם בפעם הבאה יתמוך במועמד הדמוקרטי בבחירות. ומה יקרה אם ינצח רפובליקני? שוב נשאר ליד שוקת שבורה? ובכלל - למה ראש ממשלת ישראל חייב לישר קו עם נשיא ארה"ב? למה אובמה - הוא הבוס (כפי שסבור העיתון
הארץ) - אני בתומי חשבתי שהבוס של ראש ממשלה - זה עמו. ואיזה מן מנהיג העולם החופשי אשר נוקם לעם במדינה ידידותית על כך שאיש אחד לא חיבק אותו מספיק פעמים במערכת הבחירות שלו? איזה קטנוניות! ובו תלוי העתיד שלנו?
לבלבל את העם
ראש הממשלה אחר היה לפני הרבה זמן מטפל במנהרות - ללא שום התגרות, ללא תקרית רצינית? ומה הינו עונים לכול העולם למה פתאום התחלנו להרוג פלשתינים תמימים (הם תמיד תמימים בעיני העולם)?
אני מדפדף בעיתונים, מקשיב לערוצי הרדיו, רואה טלוויזיה בזמן ארוכת הערב - ומרגיש שהאווירה אותה הם יוצרים מזכירה את האווירה של סוף שנות ה- 1990, כאשר כול התקשורת התגייסה נגד ראש הממשלה נתניהו - והצליחה לבלבל את המוח לעם אשר הצביע נגדו. ומה קיבלנו במקומו? ראש הממשלה אשר החזיק מעמד רק שנה לפני שהסכים ללכת לבחירות חדשות. ושני ראשי ממשלה נוספים אשר לא הביאו בשורה לעם. למה דוחפים אותנו לעלות שוב על אותה המגרפה?
