על-פי הגזירה מגבוה עולה כי למרות שהובטח חגיגית לבטלה - תמשיך הבחינה הפסיכומטרית לשמש גם להבא אבן-נגף לבוגרי התיכון כרף הכניסה ללימוד בין כותלי האוניברסיטה בארץ.
סביר להניח שהתקפלותו של שר החינוך,
שי פירון, בפני המועצה להשכלה גבוהה, באה בשל לחצים שהפעילו מוסדות האקדמיה, שליבם אינו שלם, משום מה, עם ההסתפקות ברף הכניסה אליהן באמצעות בחינות הבגרות כתחליף.
אם הבחינה הפסיכומטרית היא בחזקת נבלה בעיני פדגוגים - הרי שבחינות הבגרות הן בגדר טריפה. כך או אחרת, אלה גם אלה אינם כלי-חיזוי יעילים והוגנים להצלחה לימודית אקדמית. למותר לציין כי רק השקידה על לימודים אינטנסיביים בין כותלי התיכון, עם מורים שהם גם פדגוגים, היא זו שצריכה לשמש כמדד-הצלחה באולימפוס האקדמי.
אז במקום צמצומן של בחינות הבגרות - הגיע סוף-סוף הזמן לבטלן. שהרי כבר הוכח לא אחת בעבר שאין בעמידה בהן כדי להעיד על ידע נדרש ומקיף שצבר התלמיד לאורך הזמן, מעבר לחומר המשונן על-ידיו ליום לבחינה. המציאות הרי מוכיחה בעליל שבחלוף הזמן ממילא שוכח התלמיד את מה ששינן לבחינה.
צחוק הגורל הוא שבמדינות רבות בעולם הרחב כבר שמו מזמן "פס" על תעודת הבגרות, ולחלופין גם על הבחינה הפסיכומטרית, שאיננה יותר מתלויית-תרבות, ובתור שכזו גם פוגעת בשוויון-הזדמנויות של התלמידים. קחו לדוגמה את אוניברסיטת סורבון בצרפת, שמן הסתם מתחרה בכל אוניברסיטה קיימת בארץ.
הנוסחה המתבקשת
הדברים אמורים במוסד אקדמי רם-מעלה, שאינו מהסס לקלוט בין כתליו בוגרי-תיכון ללא תעודת שכאלה. בהבדל מישראל, שעדיין מתעקשת לשמור על הרף המיושן - עדיין מסתפקים הצרפתים, ולא רק הם, בתעודת הסיום של בית הספר התיכון כמדד-כניסה מספק לאוניברסיטה. זו הרי מעידה על כך שהתלמיד עמד בכל המטלות הדרושות של השתתפות פעילה בכיתה ושל עמידה בבחינות השגרתיות ובעבודות השונות לאורך כל שנות-לימודיו.
לימוד אינטנסיבי - לא רק לעוס, אלא גם נעכל - בחסות של מורים-פדגוגים - זו הנוסחה המתבקשת מכך. היא תמנע חרדות מיותרות של תלמידים, הנאלצים כיום לבלוע גלולות-הרגעה כדי להשתחרר מן הלחץ הנורא המופעל עליהם בעטיים של המבחנים הכפייתיים.
ביטול הבגרויות והמבחן הפסיכומטרי כאחד יתרמו, בין היתר, לצמצום הפער החברתי-כלכלי הפוקד את הארץ כמו מגפה. יהיה בו גם כדי לשים אחת ולתמיד קץ לתעשיה המשגשגת של מכוני-לימוד פרטיים, הגובים ממון רב עבור השתתפות בקורסים להכנה לבחינות.
אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שבדרך זו מערימה, למשל, הבחינה הפסיכומטרית מכשולים מיותרים בפני מועמדים פוטנציאליים, הבאים מרקע כלכלי-חברתי נמוך. למרבה הבושה אמורים הדברים בהכנסת יד גסה לכיסיהם של הורי התלמידים, ובכך רק מפלה הבחינה בין מי שיש לו לבין מי שאין לו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
