סודות טבעם להתגלות ע"י אנשים אחרים בזמנים לא צפויים ובמצבים לא נעימים. אך זה לא קורה בספר הזה "הסודות של איבתיסאם", כי איבתיסאם היא נערה בת חמש-עשרה נשואה המשתפת את קוראי יומנה בקורות אותה. "נבהלתי והסתרתי את הקרטון שציירתי עליו, פחדתי שהוא ילשין עלי לאבא"(עמ'7). קורות לא שגרתיים בעליל לנערה שנונה, יפהפייה ופקחית, בת כפר מוסלמי במצרים. היא בוחרת לספר את סודותיה ולשתף קהל קוראים שאיננה מכירה ושמעולם לא שמעה עליו. היא מספרת בגוף ראשון את סודותיה וכבר על ההתחלה נוצרת קרבה אמינה שיוצרת אינטימיות בין איבתיסאם לבין קוראיה. נוצר המגע הראשון דרך מילותיה והקוראים הופכים להיות שותפים לכל הקורות אותה, שומרים את צעדיה וצמאים לכל הקורות אותה. אם חלילה היא עוברת התעללות מצד החמות או מצד צרתה הקוראים הופכים להיות שותפים לסבלה, אפילו מזדהים עמה.
מקור השם ומשמעויותיו איבתיסאם שפירוש שמה חיוך והחיוך שלה מקרין את אישיותה על פני כל הספר כולו. חיוך אכן מאיר בהארה ובתובנות עמוקות מה עוברת נערה בת חמש עשרה בכפר מוסלמי, שמרן ומסורתי מחד ובור הנשען על דעות קדומות מאידך.
כבודה של אישה ערביה פנימה. אין היא מביעה דעותיה מבלי שנשאלה לחוותן. האישה הערבייה צריכה להיות צייתנית ונתונה למרות בעלה. היא רכושו. עצם העובדה שהיא משתפת את קוראיה בקורותיה, הפעולה הזאת מאירה את דמותה. שאלתי את עצמי כקוראת, מה באיבתיסאם מושך אותי וסוחף אותי לקרוא אודותיה? האם זו הנערה הערבייה הקוראת תיגר על עולמם של הגברים בביתה ונותנת דרור לנפשה הרוחנית להתבטא בציור? אישה יוצרת בעולם הערבי היא אישה מוחרמת. לכן היא מסתירה את ציוריה בתוך ארון בגדיה ומצעיה שיד זרה לא תפשפש בהם. "אימא תמיד אומרת שנולדתי עם שתי נשמות: האחת העניקה לי אומץ, דעתנות, חוצפה ושאפתנות של גבר, והאחרת נסכה בי רגישות מניפולטיבית וגוף עדין ורך של אישה. זאת משום שתמיד הייתי שובבה ונבונה, הקשבתי לשיחות המבוגרים ולמדתי דברים חדשים, אבל בסתר, כדי שאיש לא יחשוף אותי ואת חוצפתי. יותר מפעם שמעתי את השכנה שלנו מספרת לאימא, איך היא מתייפה לכבוד בעלה ולמדתי ממנה כמה טריקים למשיכת תשומת לב. וואלה כבר בילדותי הייתי ממש מתוחכמת".(עמ'7). איבתיסאם היא דמות מוארת המאירה במחשבותיה את עיניהם ולבבותיהם של קוראיה. האם החוויה בהתוודעות לשמה ועולמה הפנימי זו ההארה הפנימית. מהי אם כן ההארה?
כל אחד רוצה להיות מואר. מאות אלפים ואפילו מיליוני בני אדם ברחבי העולם עושים הרבה פעולות רוחניות כדי להגיע להארה וזאת דרך הדתות והתפילות ודרך מודעות הגוף והנפש ומדיטציות אינסופיות. אדם מואר הוא אדם מודע. כאשר איבתיסאם מציירת בסתר, היא מודעת לעצמה ולאנרגיות הפועלות בתוכה. הקול הזה הפורץ מתוכה הוא קולה של היצירה שהיא מתנת אללה. היא יכולה לנתב אותן למקומות שונים וממצה מהן את המרב. ככל שהיא מציירת הציור שלה מתפתח מבלי שלמדה הכשרה לכך. היא לומדת מעצמה איך לבטא את הקול הפנימי שלה. קולה של אישה ערביה הפורץ גבולות פיזיים וחומות רגשיים כדי להביע את עצמה ואת עולמה. חיוך הוא שמה של איבתיסאם בעברית, בעיניי חיוך הוא האור שנולד עם לידתה והאיר את נפשה בהארה שתעצים את הקול הפנימי הזה בתוכה ומחוץ לכפרה.
חיה בין שני עולמות "בגיל ארבע עשרה, הפכתי רשמית לאישה...יום אחד ראיתי את הדם מטפטף מתוכי".(עמ'9).הסודות אותם משתפת איבתיסאם את קוראיה, הם סודות מתוך היומן האישי שלה. יומן שהיא לא כותבת אותו, אלא מגייסת לטובתה סופרת ישראלית חניתה רוזן הבקיאה בתרבותה הערבית ודרכה משתפת אותנו בעולמה השמרני והקפדני "חייבת להסתיר את העובדה שאני יודעת לצייר ולספור בסדר עולה. איש לא טרח ללמד אותי, אבל שמעתי את אבא סופר בקול רם ושיננתי חזור ושנן. עד שהצלחתי ללמוד בעל פה את המספרים. אסור שהסוד ייחשף !"(עמ'12). שנה לאחר מכן מחתנים אותה עם פריד בנו של ראש הכפר הגדול ממנה בעשר שנים. את מחשבותיה אודות אום פריד חמותה, אנו לומדים להכיר ואף מחייכים לתופעה המוכרת. מתי קרנה של הכלה תעלה ותחשב בין באי ביתה? רק ברגע שתלד בן זכר. הולדת בן זכר היא סיבה למסיבה, "היא קרנבל גדול". איבתיסאם חולמת חלום נבואי אודות אחותה. החלום מתגשם. כאדם יוצר חושיה חדים מאוד, קרבתה לאחותה הקטנה פאתן רק מחזקת את העובדה שזו תיפרד ממנה בשל מחלה חשוכת מרפא. היא נקרעת בין בית הוריה היציב והמוגן לבין מעמדה החדש כאום זייד נכדו של ראש הכפר. מעמד הדורש ממנה ציות למרותה של גבירת הכפר, שתחת ידה הקשה עליה לנהל את ביתה. בן דודו של פריד, תיאופיק סבור שאישה המציירת, היא אישה עם אופי ושאפתנית. הוא מתחייב לשמור את סודה. את סיפור אהבתם הסודי של עומר אחיה וסועד המשרתת בבית ראש הכפר היא נוצרת בלבה ומשתפת רק את קוראי יומנה בו. התמורות שחלות בחייה בהתחלה לא משנות את מעמדה כגבירת הבית, אם לשלושה ילדים זייד, סוהיל ועייש. השנים ביגרו אותה והפכו אותה לאישה בשלה ויפה יותר. אך דווקא פריד בעלה מחליט לקיים את מצוות הקוראן ומביא הביתה אישה נוספת ומערער את יסודות הבית מחד ומגלה באיבתיסאם תכונות מולדות של אסטרגית מעולה. "לו נולדתי גבר בתקופה אחרת, סביר להניח שהייתי מצביא ולוחם דגול המביס את אויביו בזכות חשיבה מבריקה ומהלכים מתוחכמים"?(עמ' 42).
אומרים שמאחורי גבר מצליח עומדת אישה חכמה. היא תוהה לגבי מעמדה ולגבי קולה של האישה. מדוע איננה יכולה להשמיע אותו קבל עם ועדה? "הרי בסך הכול בעלי מתייעץ איתי, ואני מספקת לו הסברים ורעיונות רבים וטובים. הוא מיישם אותם אחד לאחד וזוכה למלוא ההוקרה והתהילה". אז למה היא לא יכולה לקבל תואר אחר חוץ מאום זייד, למה היא לא יכולה להיות ראש הכפר או האישה הראשית של הכפר? השאלות האלה עולות בה והיא יודעת שהיא שונה מבנות מינה, כי היא לא מוותרת על החלום שלה לצייר. "אללה חנן אותי ביצירתיות וביכולת לצייר, אז למה אני צריכה להסתיר את זה מעיני כול? אין לי אומץ לחשוף את הסוד הזה, שלא יחשבו שאני שחצנית או שאני מורדת בתפקידי כאישה. בכל זאת יש לי חלום, ואני בטוחה שהוא יישאר בגדר חלום בלבד: אני מדמיינת שהציורים שלי ייראו לעיני כולם ושבעלי יתגאה בי בזכותם".(עמ' 46).
החלום ומשמעויותיו ביצירה שני סוגי חלומות נחלמים בספר הזה. חלום במצב של שינה וחלום במצב של ערות. כדי להבין את משמעות החלום ואת סמלו בספר, פניתי לתיאוריה שאני מכירה ואוהבת, החלום כסמל על-פי התאוריה של יונג. ומה יונג למעשה אומר:" יש בחלום מעין משא-ומתן בין הבלתי מודע למודע, שמגמתו לתקן עיוותים בהתפתחות האישיות. הבנת החלום תעשיר את האישיות ותספק לה ידע על הצדדים הבלתי מודעים ועל ההיבטים החבויים שבה".
אמנם, פעמים רבות אין האדם מסוגל להבין בעצמו ומיד את מהות ה"שליחות" שבחלומו, והוא זקוק לשם כך לעזרה, הדרכה והכוונה. כשאיבתיסאם חולמת חלום על אחותה הקטנה פאתן, היא מתעוררת ממנו בבהלה רבה. החלום הזה, הוא חלום נבואי והוא מרמז לה שאחותה הקטנה חולה. כדי לאמת את החלום היא שולחת את סועד לבית הוריה. האישור של סועד מעיד על כך שכל מה שראתה בחלומה אכן יתקיים. קיימת סמליות בחלום, אך הסמל איננו בא להסתיר משהו שונה הקיים כמושג בתודעת החולם. להפך, הסמל הוא מאמץ לבטא ולגלות נטיות ותכנים שעדיין לא קיימים בתודעת החולם כמושגים ברורים. הסמליות בחלום באה לדחוף את האדם להבין ארכיטיפוסים, דחפים ויסודות באישיותו שטרם התבהרו בתודעתו, אשר גלומים בו וטרם מומשו. "בכל זאת יש לי חלום, ואני בטוחה שהוא יישאר בגדר חלום בלבד: אני מדמיינת שהציורים שלי ייראו לעיני כולם ושבעלי יתגאה בי בזכותם".(עמ' 46). לצייר ציורים ולהציגם בפני כול, זה עניין של תהליך. החלום שנחלם במצב של ערות הוא כמיהת הלב וערגת הנפש המבקשים להתפתח. על בשרה חווה איבתיסאם גירוש וניתוק מכפר מולדתה. זה שהתגרש ממנה ולקח את ילדיה אליו, למעשה פילס דרך לבן דודו תיאופיק שעודד אותה לצייר, שהתחתן עמה וקרב אותה אל ההכרה המקומית העירונית כציירת. על ציוריה שנמכרו קיבלה כסף. איבתיסאם הופכת מבת כפר לאישה עירונית כשחלומה מתגשם. היא האישה הערבייה הראשונה החוצה את גבולות כפרה ומגיעה לעיר כאמנית וזוכה שם בהכרה אמנותית. לעתים נדרש אדם לעבור תהליך כואב על-מנת לזכות בתהילה.
הלשון וסגנון הכתיבה הספר הזה הכתוב בטכניקה של גוף ראשון שובה עין ולב. איבתיסאם לימדה אותי על חיי נשים ערביות בכפר לא רק כאימהות לילדים, אלא כנשים היודעות מה רצונן, עומדות על שלהן ומגשימות את עצמן. ההגשמה באה לאחר תהליך כואב ומצמיח. השפה היא חגיגה צרופה של עושר ספרותי. ספר זה השאיר בי חותם עמוק על הקוראן, השריעה, החדית. תרבות ערבית שלא הכרתי קודם והכניסה אותי אל האווירה, המאכלים, הריקודים והשמחה רבת הצהלולים. לשון הכתיבה. היא עונג ממשי ללב ולנשמה. הספר מיועד לאוהבי המילה הכתובה שימצאו בו את עצמם נשאבים לעולם קסום מחד ואכזרי מאידך. החיים בעולם הזה, מורכבים וצומחים מתוך כאב וגבירים את קולה של האישה הערבייה המגשים את עצמו והחוצה גבולות מהכפר המסורתי והשמרני אל העיר המודרנית ושם נוגע ומרטיט לבבות בכל העולם הערבי והמערבי גם יחד.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
