קינת המים

נשיונל ג'אוגרפיק

שליטה במקורות מים יכולה להביא לידי מחלוקות ומלחמות. טורקיה, לדוגמה, ייבשה את סוריה. סוריה ולבנון איימו לעשות זאת למדינת ישראל בעבר. מנהרות הפרת והחידקל לא נשאר מאומה עת הם מגיעים לים הפרסי, שכן שלוש מדינות שואבות מהם מים.

מי אשם בכל? מדינת ישראל כמובן.

ההוכחה? גליון המים של נשיונל ג'אוגרפיק. מסתבר שבישראל מגדלים כותנה, גידול הצורך המון מים, בבזבזנות מכוונת. כך גם מטעי הבננות. הישראלים נהנים ממים זורמים בבתיהם, בעוד התושבים המקומיים, האמיתיים, בעלי האדמות שנושלו - הערבים והבדואים - נאלצים להתמודד עם מים המגיעים במיכליות.

בירדן הכל יבש, ילדים חצי ערומים עם בטנים נפוחות כמהים לטיפת מים, בעוד בישראל משפחות שלמות נהנות בבריכה או בים.

בישראל גנבו את מי התהום השייכים לא לנו (גם זיהמנו את המים, על-ידי הזרמת מי שופכין לטבע ושאיבת יתר של מי תהום).

לכל תמונה שנבחרה על-ידי העורכים של נשיונל ג'אוגרפיק התלווה הסבר כתוב, ומסתבר ללא צל של ספק שמדינת ישראל אשמה.

בגניבה. בגזילה. בזיהום. בהתרברבות. בבזבוז ראוותני שאינו יודע גבולות.

כמובן שהגליון והאמור בו הם היפוך גמור של המציאות. בישראל הפכו את המדבר לירוק והפריחו את השממה. אכן, בישראל מגדלים כותנה, אך משתמשים במי קולחין. צבע הצינוריות: סגול. המים - אסורים לשתיה. כך גם במטעי הבננות (צבע הצינוריות: חום. גם כאן המים אסורים לשתיה), וכל מטע מוקף לא רק ברשתות המגנות מפני ציפורים אלא גם בשלטי מתכת האוסרים על שתית המים. ישנן ערים בנגב שכל הצמחיה בהן - בככרות, בצמתים, לאורך הרחובות' - מושקת על-ידי מים שאינם ראויים לשתיה אדם.

כל שצריך לעשות הוא לשים לב, אם רק רוצים. צלמי ועורכי נשיונל ג'אוגרפיק יודעים את האמת, אך הדבר לא הפריע להם להציג תמונה מעוותת, ההופכת את ישראל לשטן עלי אדמות ואותנו הישראלים לגנבים, נוכלים, פושעים, אנשים רעים. אנחנו נהנים בעוד שאר תושבי האזור סובלים קשות. אנחנו הפריצים, הם העמים הכבושים הנתונים לחסדינו.

מישהו זוכר את אותו גליון המים? בארץ איפשרו להפיץ ולמכור אותו. איש לא יצא להפגין בשדרות רוטשילד. איש מבין כל הפרופסורים המכובדים מאוד העוסקים במים מהבטים שונים לא יצא להילחם. אף אחד ממשרדי הממשלה לא פעל בנדון, כך גם לא גופים שזה למעשה עיסוקם (לדוגמה קק"ל ו-JNF)? היה זה בחודשי האביב, ואז הגיע הקיץ, חלפו שנים ומדוע עלינו להתעסק בכך?

מדוע עלינו לתת דעתנו על דברים שקרו בעבר ועל מים בפרט? כיון שמים הם עלילת הדם המודרנית. פעם היינו צדים ילדים נוצרים ומשתמשים בדם שלהם לאפיית מצות. היום אנחנו עושים דברים נוראיים יותר עם מצרך כה בסיסי כמים.

משפחת ברגותי רבת נפשות היא. ישנו אחד שיושב בכלא ישראלי, והערבים הקוראים לעצמם "פלשתינים" רואים בו מנהיג. הוא נהג לשלוח אנשים צעירים לפוצץ את עצמם בקרב היהודים, והוא גאה על כך מאד. מי ששאל אי-פעם מי היו הנאצים מחוץ למחנות ההשמדה ודאי הבין שהם היו בעלים ואבות, והם דאגו בצורה מאוד אנושית לבני משפחותיהם. כך גם אותו ברגותי: את הבת שלו הוא היה שולח לשיעורי כינור; ואת המאמינים הצעירים לרצוח.

ישנו ברגותי אחר, דוקטורנט באוניברסיטת האפרטהייד תל אביב. כמו הרופאים המטפלים בכל אדם באשר הוא אדם (גם אם אותו "אדם" רצח דקות ספורות לפני כן את שכניהם), כך גם הפרופסורים בתל אביב הדוגלים בחופשים רבים. חופש מחשבה. חופש הבעה. חופש לעשות כל העולה על הדעת. הם לא יעמדו בדרכו של סטודנט שחושב ופועל, גם אם עלול הוא להצליח ולפגוע בכור מחצבתם.

אותו ברגותי הקים תנועה שקוראת להחרים את מדינת ישראל, מוסדותיה ומוצריה. זוהי כנראה התנועה המצליחה ביותר במאה הנוכחית.

זוכר אני את אחד הביקורים שלו בלוס אנג'לס. הנושא היה: מים. כמובן שהוא ערבב את המים עם "החומה," "הכיבוש," "מחסומים," "התנחלויות" ורשימה ארוכה עד מאוד של חוליים אחרים, בכולם אשמה ישראל, עד שמהלך כל אותה ההרצאה נשכח ממני נושא המים. חזרתי למציאות רק כשהתבוננתי בחברי, ד"ר מרטין שרמן, שהיה אז פרופסור אורח מהארץ בשנת שבתון כאן בלוס אנג'לס. כיון שאחד מתחומי מומחיותו הוא המים, נזכרתי בסיבה לשמה הגענו.

כחוט השני השזור בפעילות האנטי ישראלית במאה הנוכחית, נושא המים לא עזב אותנו לרגע. קו פרשת המים, מסתבר, נמצא באזור כבוש, שלא שייך לישראל. כך יוצא שאנחנו גוזלים את המים השייכים ל"פלשתינים" ומאפשרים להם מים במשורה. הם לא רק סובלים כי אם גם צריכים להתחנן ממש, ואנחנו מחזיקים אותם כבני ערובה באמצעות המים.

בעזה המצב גרוע יותר, שכן שם הקמנו גטו פתוח, דוגמאת גטו וארשה או אחרים, ואנחנו מונעים מהאוכלוסייה שם אוכל ומים בכדי להרעיב ולהצמיא אותם עד מוות, בצורה דומה למה שעשו הנאצים.

עלילות הדם מתרחבות ומסתעפות, עץ נהדר עד מאד. בארץ התנהלו שימועי ועידת טירקל (בעקבות משבר המוי-מרמרה ומשט הטרור הטורקי). ישראל בדיוק חנכה מפעל מים חדש באזור יהודה ושומרון, וכתבי החוץ הוזמנו לסקר. אלא שהקצין האחראי על דוברות מטעם מתאם הפעולות בשטחים לא ראה לנכון להתקשר חזרה. (הדבר אופיני לא רק לו אלא בארץ בכלל לגבי נושאי תפקידים. הם חשובים עד מאד, וזמנם יקר עד מאד.)

באחד השימועים הופיע מתאם הפעולות בשטחים עם שני עוזריו, כל אחד מהם אלוף משנה. סיפרתי להם מקצת הפעילות העוינת כאן בחו"ל בנושא המים, והצעתי להביא סא"ל זה או אחר שמכיר את נושא המים מלפני לפנים לסבב הרצאות בארה"ב. הוא יוכל הן להציג את הנושא והן לענות בפרוטרוט לכל המקטרגים עלינו.

העובדות בידיו, והוא אפילו לא צריך להתאמץ בכדי לשלוף תשובות מן המוכן - תשובות התואמות את המציאות בדיוק מופלא.

בארץ הזמנות לטוס לחו"ל גורמות מיד לתחרות פנימית - למה הוא ולא אני. הדבר קורה בכל הרמות (זוכר אני מקרה ספציפי בו היה מעורב סגן שר החוץ, סגן השר לשיתוף פעולה בינאזורי ולפיתוח הגליל והנגב ושר שהיום הוא יושב-ראש הכנסת). פשוט אין בושה. כך שלא נקבתי בשמות, ביקשתי שהם יבחרו את האנשים הטובים ביותר, אלו שתחום מומחיותם הוא מים. הוספתי גם שכל ההוצאות תכוסנה - שכן זו אבן הנגף השנייה בכל הזמנה לחו"ל.

כנראה שהם לא הבינו את חשיבות הענין, או את משמעות השבת מלחמה שערה בחזית ההסברה בחו"ל. חבל, כי ועידת טירקל עסקה בדיוק באותה מהות: כשלי ישראל להתכונן ולתת מענה נאות לפעולה נגדנו שידענו עליה מראש פרטי פרטים - כולל מי המשתתפים, מה דרך פעולתם, מניעיהם והאידיאולגיה בה הם דוגלים, מה האופציות שבפניהם ומה הם מתכוננים לעשות.

נכשלנו שם. התכנסנו ללמוד מהכשלים, להפיק לקחים ולישמם, והנה אפילו את הדבר הפשוט ביותר - את המשימה הבאה נגד עינינו - אנו לא יכולים לבצע.

כך גם במקרה דנן. מה צריך לקרות בכדי שישראל תתחיל לשים לב לקורה מחוץ, לכל הפעולות העוינות שמטרתן להביא להכחדתה?

הובטח לי שאקבל דוח בנושא המים ביהודה ושומרון, עוד לפני שאעזוב את הארץ. עד היום אף אחד לא טרח לבצע או לוודא ביצוע, כך שהחלטתי להוריד את רמת הציפיות שלי (אם קשה לשלוח מישהו יותר זוטר לשלוח דוח בדואר, קרי להכניסו למעטפה, לרשום כתובת הנמען, לקפוץ לדואר ולקנות בולים, איך ניתן יהיה לעמוד מול אויב ערמומי וממולח, מקצועי עד מאד?).

נושא המים לא נשכח ממני, אולי בגלל שהקדשתי שנתיים מחיי לעניינים דומים בהקשר לגמרי אחר. לכן אני שם לב לכך יותר מהממוצע.

נושא המים חשוב לי גם, שכן הוא מייצג את הרוח הישראלית המודרנית, יוזמת, מתמודדת עם המציאות וממציאה לנו פתרונים, מחדשת ותורמת לא רק לנו כי אם לאנושות כולה. ראו עד כמה פיתחנו - ועוד אנו שוקדים. אור לגויים נהיינו, שכן תרמנו לארצות שונות ועוד זרוענו נטויה.

פעם אחר פעם תקפו אותי (שכן תקפו את מכורתי) בנושא המים, כפטיש ההולם בסלע עד שזה נבקע.

אויבינו לא אומרים די. במשך תקופה ארוכה, הם אפילו שילמו לשלט חוצות בשדרות סנסט, על העוולות שישראל גורמת בנושא המים.

ככל שמים נהיים נושא קרוב ללב האנשים, כך האשמות נגד ישראל הקשורות במים תחלחלנה יותר ויותר לתודעתם.

כחלק משיתוף הפעולה בין קליפורניה לישראל וברית ערים בין לוס אנג'לס לאילת, התכנס צוות עבודה בנושא המים. את הפגישה הראשונה ניהלו חבר מועצת העיר בוב בלומנפילד והקונסול הכללי דיויד סיגל. יחד עם בוב היה גם חבר מועצת העיר פול קוראץ, שניהם יהודים ותומכים נלהבים בישראל. היו נציגים של ראש העיר גרסטי (שהיה באותו הזמן בבית הלבן) ושל חברי מועצה אחרים, סגן מהנדס העיר וראשי מחלקות אחרים. כן גם מונו לאותו צוות עבודה נציגי ארגונים ומומחים בשטח, ביניהם פרופ' גלן יגו ממכון מילקין ואחד משלנו - יעקב סגל.

ראש העיר לוס אנג'לס דובק בתוכן ובעשיה, ופחות בהזדמנויות לתמונות וליחסי ציבור. ברוח זו, התוכן למפגש הראשון היה הרצאה של פרופ' אילון אדר, הידרולוג ומנהל מכון צוקרברג לחקר המים בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון.

הנה דבר הראוי לציון. פרופ' אדר הגיע ללוס אנג'לס מסיבות אחרות לגמרי. הקונסוליה פעלה עם נציגי האוניברסיטה המקומיים - פיליפ גומפרטס ואנדרו הופר - ותודות לפעולת נציגי הקונסוליה (מרינה רוז'נסקי ודילון הוזייר) נקשרו הקצוות וקם דבר.

חבל רק שלמעט חברי צוות העבודה והמלווים של חלק מהנכבדים, הקהל מנה שישה אנשים בלבד.

ישבתי מרותק, שכן פרופ' אדר הזמין אותנו לסיור בארץ, ממפעלי התפלה לאגמים באמצע המדבר בהם מגדלים דגי אוקינוס, מישובים חקלאיים - נווה ירוק באמצע המדבר - לתמונות המזרח התיכון ממרחק עצום, בהן ניתן לראות את תוצאות הפעילות בנושא המים.

למעט תזכורת אחת קצרה של פעילות עם ה"פלשתינים" שנמשכת עד היום הזה בנושא המים, ההרצאה כולה התמקדה בשטח מקצועי. כל כך רגיל אני להפגנות ולהפרעות על-ידי המוסלמים ושונאי ישראל, שהתענגתי בחושבי שדוקא בנושא זה לא היה איש מפגין, שכן כולם היו מרוכזים בנפלאות הנושא במקום בעלילות דם.

כאמור, קהל לא היה שם, אך הפגישה כולה תשודר בערוץ המקומי, וכאן תתעורר הבעיה.

אני מצפה לתגובות זועמות, אולי אפילו להפגנה אחת או שתיים ולדרישה לזמן מקביל להגיב לכל ה"תעמולה הציונית" שחדרה כמו חולי רע לבנין מועצת העיר.

בלומנפילד וקורץ הידועים כתומכי ישראל יואשמו בניצול מעמדם.

החשוב מכל: המרצה הישראלי-קולוניאליסטי-ציוני-מושמד יואשם במצגת מטעה במכוון, ותעלה דרישה לבטל השתתפות עתידית של מרצים מישראל.

הציונים, הלא ידוע לכולם, גונבים את המים מה"פלשתינים," מזהמים את מי התהום ומזרימים מי שופכין ישירות לטבע.

מי ציפיתי שיהיה בקהל? תלמידים משלהבת, יולה ומילקן, מבתי הספר התיכון בפרפקס ובבורלי הילס. סטודנטים מ-UCLA ומ-USC. פילנטרופים ידועים כווליס אננברג שתערוכת המים של נשיונל ג'אוגרפיק פתחה את "מקום הצילום," מעין מוזאון פרטי שלה, בסנצ'ורי סיטי. אנשים המתעניינים בטבע ופעילים למען הסביבה. אף לא אחת. אף לא אחד.

לא עברו שלושים ושש שעות ונושא המים עלה שנית. אלא שהפעם אחד המומחים בנושא נמצא כאן בלוס אנג'לס ויכול לתת מענה בזמן אמת לשקרים המופצים נגדנו.

ג'יי סטריט, ארגון הפועל ללא לאות למען "שלום" (בו כנראה מדינת ישראל לא תהיה קיימת), פנה לכל חבריו בקריאה לפעולה.

ג'רמי בן-עמי (יהודי כמובן) ממשכנו ב"בית הפוליטי לאמריקנים בעד ישראל ובעד שלום" מטיח בנו ש"עכשיו, בצעד אחד, ישראל יכולה לשנות בצורה מהותית את חיי האזרחים הפלשתינים בעזה."

בכדי למנוע אסון הומנוטרי בעזה, הוא אומר, עלינו לבקש את נציגינו הנרי ווקסמן בבית הנבחרים ודיאן פיינסטיין וברברה בוקסר בסנאט, להתקשר (שיחת טלפון אחת) לשגרירות הישראלית ולזרז את ישראל לפעולה מיידית לפתוח את ברזי המים (למוביל לעזה).

כל כך פשוט. שלושת הנציגים בקונגרס יתקשרו לשגרירות ישראל וכל שעל מדינת ישראל הוא לעשות את הדבר הנכון, המוסרי, הנדרש, ולפתוח את ברז המים. במילים אחרות: לֹהתקפל ללחץ אמריקני, כי היהודים הטובים מודאגים ממצב העזתים.

בן-עמי ממשיך בקינת המים, היא קינת עזה: המצב בעזה חמור בייחוד לאחר המלחמה בקיץ (מבצע צוק איתן): מערכת הביוב בעזה, תחנת הכוח היחידה, מפעל ההתפלה ומערכת הובלת המים נפגעו כולם (כתוצאה כמובן מהפעילות הלא מוסרית והלא נחוצה של ישראל שהפעילה כוח יתר - כל זה לא נאמר אך אמור להיות מובן לקורא - והמבין יבין).

מי שופכין זורמים להם בין הרחובות ישירות לים, וגורמים לאיום לא רק לתושבי עזה כי אם גם לישראלים (אכן, באותו אזור קיימת בינתיים מדינת ישראל, אך לא לאורך ימים. רק צריך לאפשר לג'יי סטריט לפעול, והם כבר דואגים לכך).

כאן הגיעו מים עד נפש, ועצרתי. אכן היה מפעל חדש לטיהור מי שופכין, אך זה נהרס (וגם גרם למוות, אם זכרוני אינו מטעני) שכן העזתים גנבו חלק מחומרי הבנייה (ודאי לא לבנין המנהרות). הדבר קרה מספר שנים לפני מבצע צוק איתן, אך למה להתבלבל? קל להאשים את ישראל.

ללא קשר, העזתים מזרימים את מי השופכין שלהם ישירות לים התיכון, ואלו מגיעים ישירות למפעל ההתפלה באשדוד. אירוניה, אך תאור אמיתי של מה שקורה זה שנים.

כל מי שמתעסק בתחום המים יודע זאת, ובסיור לכתבי חוץ עם השר האחראי, הדבר תואר בפרוטרוט.

פניתי מיד לפרופ' אדר. הוא אומנם הגיע לכאן למטרות אחרות לגמרי, והוא ודאי אינו חשוף למתרחש מחוץ נגד מדינת ישראל (אם כי באוניברסיטה אליה הוא שייך ישנו חוג שלם של "פוסט ציונים" דוגמאת פרופ' ניב גורדון שקורא להחרמת מדינת ישראל, מוסדותיה - כולל האוניברסיטה בה הוא מכהן כפרופסור וכראש מחלקה - ומוצריה, לטובתה היא כמובן, כך שמה שאני מתאר אמור להשמע "מוכר" לו. מסתבר שלא צריך להרחיק לכת או לצאת את גבולות הארץ בכדי להיות חשופים לדעות מתקדמות כאלו).

ציפיתי שחוקר שזה תחום מומחיותו יראה זאת כאתגר, ינתח שורה שורה ויוכיח עד כמה הטיעונים המועלים מוטעים ביסודם ומטעים.

הלא מה יכול להיות חשוב יותר לחוקר מאשר האמת, המדע, העובדות והתהליכים?

צא להגן על האמת, פרופ' אדר. לא ביקשתי שתגן על מדינת ישראל - את זה אנחנו עושים. כל שנדרש הוא לקבל נתונים נכונים, תאור מדויק של מה שקורה בשטח, לא תעמולה מסלפת במכוון שגוף פוליטי זה או אחר מנסה להציג.

הדבר לא היה דורש זמן רב. נקודה נקודה, טבלה של מה שנאמר ומה קורה במציאות.

לדוגמה, לציין שמצב המים ל-1.7 מיליון עזתים הוא נואש, שיותר מ-90% מהמים מהאקוויפר היחיד של האזור אינם ראויים לצריכה על-ידי בני אנוש (ואף מסוכנים) ושארבע חמישיות (80%) מהמים למכירה מזוהמים אולי מתאר את המציאות אך לא את הגורמים לה.

בארות פרטיות ביהודה ושומרון, שאיבת יתר, ניצול משאבים וכו' שנעשים מדי יום ביומו פוגעים בכולם - לכן יש מערכת ארצית. הערבים נהנים ממנה אך לא בוחלים לפגוע בה בו-זמנית (אותם קידוחים בלתי חוקיים נעשים על-ידם).

הגידול בכמות המים לאדם בקרב הערבים בישראל על ציר הזמן מוכיח עד כמה מדינת ישראל עושה ועוזרת.

מים מצינורות, ברז שניתן לסובב והמים זורמים להם, מי שתיה - הכל תודות לישראל.

ציפיתי שפרופ' אדר, היושב עם נציגי הערבים דרך קבע בוועדה שעוסקת במים, יצא להגן על מדינת ישראל ועל שטח מומחיותו. הרי ההתקפה היא לא רק נגד מדינת ישראל, היא נגדו באופן אישי. אדם המקדיש חייו לשטח מסוים ודאי גאה במה שהוא עושה.

אני עדיין ממתין.

בה במידה, הייתי מצפה משותפיו שיעשו בדיוק את אותו הדבר - צאו והגנו על האמת. התרחקו מפוליטיקה. הראו אצילות נפש ודיבקו באמת. אך במקרה זה אינני ממתין, יודע אני שזה לא יקרה. (ביום שזה יקרה, נדע שאויבינו אכן מוכנים לשלום בר אמת. אך עוד רחוק היום, רחוק עד מאד).

אין זו אשמתו של פרופ' אדר. הוא מגיע לחוף המערבי לפעילות עניפה. קונסולית ישראל ומועצת העיר לוס אנג'לס מארגנות לו הרצאה בה הוא אורח הכבוד וכולם שותים בצמאה את דבריו. מהלך כל הביקור, הוא לא נחשף לפעילות אנטי-ישראלית מכל סוג שהוא.

לפיכך, הבקשה ממני ודאי נראתה לו משונה, אולי אפילו מאד. מדוע להלחם בגוף שטוען שהוא "פרו-ישראל, פרו-שלום" ולחבל בשיתוף הפעולה הנמשך שנים רבות בין ישראל לעזתים? (הם כמו עלוקות ימצצו את הדם, ואנחנו, כך נראה, נמשיך לספק לעזתים חשמל ומים, לתת להם שרותים רפואיים על-ידי טובי הרופאים בארץ, לארח טרוריסטים בבתי הכלא - הבראה שלנו, ולעשות עוד דברים רבים שאף ארץ שפויה לא הייתה עושה).

יבוא יום שעלילת הדם המודרנית - ישראל המצמיאה את ה"פלשתינים," ישראל הגונבת את המים והמינרלים מהם, ישראל הכובשת, ישראל הנאצית בת ימנו - תפגע גם בפרופסורים המכובדים באוניברסיטאות בארץ כמו גם בכל ישראלי שיעז לצאת את גבולות המדינה ובכל יהודי באשר הוא.

אז יכתבו ספרים רבים (שכן ועדת חקירה אחת לא תספיק, גם אם כל שופטי בית המשפט העליון בהווה ובעבר יהיו חברים בה), כמו אלו שנכתבו על השואה. אולי גם יוסרטו סרטים, תולחנה מנגינות עצובות במיוחד ותוצגנה הצגות. אז נמצא יושבים בוכים על אובדן התום, למרות שעשינו זאת ביודעין.

אז כמובן יהיה מאוחר מדי, שכן את המחיר ודאי כבר נשלם.

הנה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אותה גברת, רק בשינוי אדרת...