הסיפור הגדול ביום הראשון לעדותה של שולה זקן נגד אהוד אולמרט, לא היה ההקלטות של השיחות בין השניים. ההקלטות הללו היו רק הפרוזדור שנועד להוביל לאולם: יומניה של זקן מזמן אמת ועדותה כעת. ההקלטות נועדו להסביר מדוע זקן לא העידה בסיבוב הראשון של המשפט בפרשת טלנסקי ולהכשיר את זימונה כעת; ואילו הזימון כעת מכשיר את הגשת יומניה, בהם תיעדה את התנועות והשימושים במאות אלפי הדולרים של הקופה הסודית שהחזיק אולמרט אצל אורי מסר.

לכן, החלק החשוב באמת של היום היה השעה המשעממת בסיומו, כאשר התובע אורי קורב עבר עם זקן על רישומי יומנה מהשנים 2004-2003. כאן, טוענת התביעה, מסתתר הסיפור הגדול. אולמרט זוכה בפרשת טלנסקי לאחר שנקבע שהיה מדובר בכספים פוליטיים שבאותה עת היה רשאי להחזיק, ושלא עבר את הגבול המפריד בין עבירה אתית לעבירה פלילית. היומנים והעדות, סבורה המדינה, מאפשרים לה להוכיח כעת שהוא עשה בכספי טלנסקי שימוש פרטי.

זקן הגדילה לומר, שהקופה הסודית – בה היו למעלה מ-300,000 דולר – שימשה בעיקר לצרכים פרטיים של אולמרט ומשפחתו: חליפות, סיגרים, דמי כיס בחו"ל (חלק מהשימושים הללו נחשפו לפני שנים ב-News1). גם היא עצמה נהנתה ממנה: תוספת השכר שקיבלה מתחת לשולחן בסך 30,000 דולר לשנה, 2,000 דולר כאשר נסעה לחו"ל. חלק מהרישומים נראים על פניהם כתומכים בגירסה זו: אולמרט מורה להביא לו כמה אלפי שקלים מהקופה ומקבל אותם במזומן; כך לא משלמים תמורת פעילות פוליטית לגיטימית.

היה סיפור אחד שעבר כחוט השני לאורך היום: אותם 30,000 דולר שקיבלה זקן. היא סיפרה, כי סירבה לעבור עם אולמרט למשרד התמ"ת משום שהשכר שם היה נמוך בהרבה מזה שקיבלה בעיריית ירושלים, אך אולמרט הבטיח שישלים לה את ההפרש. לדברי זקן, הכסף בא מתוך הקופה הסודית.

אם הדברים נכונים, אין ספק שזה לא היה שימוש פוליטי, אלא שימוש פלילי בדמות עקיפת חוקי המס והתקציב. בשל כך, טענה זקן, ידע אולמרט שהיא יכולה להפיל על ראשו את כל המבנה של הגנתו – ולכן ניסה בכל מחיר למנוע ממנה להעיד. המהלך היה כזה, טענה זקן: אולמרט איים על זקן שהתביעה תשלוף נגדה את סיפור 30,000 הדולרים, הסביר לה שהיא לא תעמוד בחקירה נגדית והוביל אותה למסקנה שהכי טוב לה – לה כמובן, לא לו – זה שהיא תשתוק. וזה עבד, הודתה זקן.

כמה מילים על "יומני שולה", כפי שהם מכונים. היומנים הללו התגלו בידי אנשי משרד מבקר המדינה, בראשותו של יעקב בורובסקי, כאשר בדקו את פרשת הבית ברחוב כרמיה שנחשפה ב-News1. הם הגיעו ללשכת שר התמ"ת דאז, אלי ישי, כדי לבדוק האם אנשי אולמרט הותירו שם פרטים על פגישות בפרשה זו. מזכירתו של ישי אמרה שאינם צריכים לטרוח, כי יש יומנים ממוחשבים של זקן שנשארו בלשכה. אנשי המבקר חיפשו אתונות ומצאו את המלוכה: הקופה הסודית, משה טלנסקי, אורי מסר, העברות כספים.

חוקרי המשטרה לא יכלו לעשות שימוש ביומנים, משום שהחוק אוסר עליהם להשתמש בחומרי חקירה של משרד המבקר, והיה עליהם לתפוס אותם מחדש בעצמם. אבל כאשר זקן לא עלתה על דוכן העדים בסיבוב הראשון של המשפט בירושלים, נבצר מהתביעה להשתמש ביומנים כראיה, משום שמי שכתבה אותם לא הייתה מוכנה להעיד על אמיתותם. ההגנה טענה, כי הפרקליטות יכלה לפצל את משפטם של אולמרט וזקן, ולזמן את זקן כעדת תביעה נגד אולמרט. הוויכוח הזה הפך לתיאורטי; היומנים מונחים כעת בפני בית המשפט.

משפט הולילנד עלה יותר מאשר פעם אחת בעדותה של זקן, למורת רוחה הגלויה של ההגנה. בהקשר הזה, היו שתי נקודות ראויות לציון – בעלות משמעות מנוגדת מבחינתו של אולמרט.

האחת: מהשיחות בין אולמרט לזקן ניכר, שאולמרט מאוד לא רצה שזקן תדבר על 60,000 השקלים שקיבלה משמואל דכנר, והוא נתן לה כמה הסברים מתחלפים שתוכל למכור לחוקרים. אולמרט אף אמר במפורש, שאם זקן תעיד שהיא קיבלה כספים מדכנר עבורו – היא מסבכת אותו בעבירת שוחד. אחרי שזקן הודתה שזה בדיוק מה שקרה, אולמרט בבעיה – אם המדינה תבקש להציג את אותן שיחות גם בערעורו בבית המשפט העליון.

השנייה: אולמרט אמר לזקן, שהוא מעולם לא הפנה עורף לאיש – פרט לאחיו יוסי, שהמיט חרפה עליו ועל משפחתו. האמירה הזו, שנאמרה בשיחה חופשית עם מי שהיה אז האדם המקורב אליו ביותר מחוץ למשפחתו, תומכת לכאורה בגירסתו של אולמרט במשפט הולילנד לגבי הכספים שקיבל יוסי מדכנר: הכספים כלל לא ניתנו, ואם ניתנו – לא היה זה בידיעתו. אבל רק לכאורה. הדברים נאמרים אחרי שיוסי בורח מהארץ, נחקר בידי המשטרה וה-FBI ואולמרט כבר יודע שאחיו סיבך אותו. חוץ מזה, אם האמירה הזאת הייתה מסייעת לאולמרט, תהיו בטוחים שסניגוריו היו קופצים עליה כמוצאי שלל רב.

העדות היום, מרתקת ככל שהייתה, היא רק הפתיח. הקרב האמיתי צפוי בחקירה הנגדית שתתחיל ביום חמישי (6.11.14). טעימה על קצה המזלג ממה שעתיד להתרחש הייתה כבר היום בשני מישורים: בין ההגנה לתביעה ובין ההגנה לזקן.

עו"ד איל רוזובסקי התנגד ללא הרף לשאלותיו של קורב, והלה טען שרוזובסקי מתנגד אפילו לתשובות של זקן. ואילו כאשר החל רוזובסקי בשאלה אחת של חקירה נגדית (כדי למנוע מזקן לדבר עם התביעה בימים הקרובים), ביקשה זקן שיציג את עצמו. רוזובסקי השיב: "את יודעת מי אני, אל תתחכמי". זקן התעקשה: "ממני ביקשו שאגיד את שמי". רוזובסקי הגיב: "אני לא מעיד". זקן התרתחה ואמרה, שהיא מבינה מדוע החליף אולמרט את צוות ההגנה שלו – משום שסניגוריו הקבועים יודעים היטב שהיא שיקרה למענו במשפט המקורי ושהיא אומרת כעת את האמת. וזה, כאמור, היה בחמש הדקות הראשונות של החקירה הנגדית.

מה חושבים השופטים? אי-אפשר לדעת. הם הרבה פחות פעילים מאשר דוד רוזן במשפט הולילנד; רבקה פרידמן-פלדמן פתחה את הפה פעמיים במהלך כל הדיון, משה סובל דיבר קצת יותר, יעקב צבן שבראש ההרכב עסק בעיקר בהרגעת הרוחות בין קורב לרוזובסקי ומדי פעם הפנה שאלה לזקן. התחושה הייתה שהם רוצים לשמוע כמה שיותר, ולכן דחו את ההתנגדויות של רוזובסקי בזו אחר זו.

הדבר נכון בעיקר לגבי צבן וסובל, שישבו בהרכב המקורי שזיכה את אולמרט בפרשת טלנסקי (ההערכה היא שצבן כתב פרק זה בפסק הדין), ודומה שהם סקרנים לדעת האם אולמרט הצליח לגרום לזיכוי שגוי, או שמא פסק הדין המקורי היה תקין. השאלה כיצד הם יגיבו מבחינה פסיכולוגית תת-הכרתית לראיות, פתוחה לשני הכיוונים: או שירצו לדבוק בהכרעתם במשפט החשוב ביותר שניהלו אי-פעם, או שירצו לבוא חשבון עם מי שגרם להם בדרכי רמייה לכתוב פסק דין שגוי. התשובה תבוא בעוד לא הרבה חודשים.