1. דגל שחור מתנוסס מעל הצעת החוק נגד
ישראל היום. כל מגישיו ותומכיו וסייעניו לא יוכלו להתנקות מהחרפה שתהיה רשומה על שמם. אינני דואג שהחוק יעבור, חלילה. אבל העיסוק בו משמש דרך ישירה ועקיפה למסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל היום מאז הגיח לעולמנו וגאל את השיח התקשורתי מהמונוליתיות שלו. מה שייזכר הוא שברגע מסוים בהיסטוריה חברו גורמים מפוקפקים בהנחייתו של טייקון תקשורת אלים מרחוב מוזס, כדי לפגוע בבמה המרכזית של הרוב הישראלי.
הרוב הישראלי - וכך אומרים כל הסקרים - הוא שמרן, מסורתי ונוטה ימינה. אין לזה ייצוג בשום כלי תקשורת גדול, למעט בעיתון הזה, המקדם מגוון נושאים הקשורים בהשקפת העולם של אותו ציבור - ערכים כמו לאומיות, ציונות, אדמה, מולדת, ביטחון, עלייה, התיישבות, יהודה ושומרון, ירושלים, הר-הבית, דת ומדינה, משפחה, צבא, שלטון החוק, ביקורת המערכת השיפוטית ועוד.
בנקודה הזאת נמצא שורש ההתנגדות של סותמי הפיות. לא רק נתניהו מפריע להם, אלא העובדה שלראשונה זה עשרות שנים נשמטה הקרקע מתחת לתעמולה רבת השנים נגד ההתיישבות ביו"ש, נגד הליכוד, נגד הציונות הדתית, נגד יהדותה של ישראל ובשנים האחרונות - אף נגד הציונות עצמה.
אי-אפשר לדבר על ליברליזם, דמוקרטיה, צדק,
חופש העיסוק והקניין - ובמקביל לתמוך בחוק שמשמעותו צמצום השיח הדמוקרטי, צמצום קשת הדעות, צמצום
חופש הביטוי, פגיעה בחופש הקניין והעיסוק.
מה פשר העיסוק במי העיתון תומך ובמי לא? בתקופת אופוריית אוסלו היו עיתונים מרכזיים שתמכו דרך קבע ביאסר ערפאת וביזו ותקפו את רה"מ דאז, נתניהו. ב-1989 פירסם
ידיעות אחרונות את נאום ההסתה של
עמוס עוז נגד ציבור החלוצים ביהודה ושומרון כמאמר מן המניין במוסף הפוליטי.
לא היה מאמר נגדי, זאת הנורמה בעיתון שהיה מונופול. עד לא מכבר רוב הציבור קרא עיתון לעומתי להשקפת עולמו, ללא אלטרנטיבה. איש מהמצקצקים והדמוקרטים היום לא דיבר על העוול שבהשתקת ציבור עצום. ולא רק ב"ידיעות", גם במעריב. ברדיו ובטלוויזיה זה קיים עד היום.
2. בשבת התארחה שרת המשפטים
ציפי לבני אצל
רינה מצליח. כמו
דנה ויס לפניה, מצליח לא שואלת שאלות לא נוחות ללבני. בראיון התייחסה לבני לחוק הלא חוקתי נגד ישראל היום וחזרה על ההשמצה שלא מדובר בעיתון אלא ב"תעמולת בחירות ממומנת על-ידי מישהו שהאג'נדה שלו, בעיניי, מאוד בעייתית לעתידה של מדינת ישראל". ואז הבהירה שאינה מתכוונת רק לטענה המשומשת של תעמולת בחירות עבור נתניהו (שנבדקה על-ידי
מבקר המדינה - ונדחתה) אלא לתעמולה "להשקפת עולם שבעיניי מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל".
חיזרו וקיראו שוב. שרת המשפטים מבקשת לפגוע בכלי תקשורת מרכזי משום שהוא מקדם השקפת עולם שבעיניה "מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל". אלו כבר לא הטענות המיתממות בדבר החלוקה החינמית (איך תגיד אם היא מתראיינת לערוץ 2, ערוץ חינמי בעצמו?) ואפילו לא הטענות על תמיכה בנתניהו. חמור יותר: לבני מבקשת לפגוע בישראל היום משום שהוא מקדם השקפת עולם הפוכה להשקפתה (השקפה שהייתה נחלתה עד לפני פחות מעשור).
אתם מבינים? לבני, המייצגת אחוזים בודדים בציבור הישראלי, חושבת שהשקפת העולם המשותפת לרוב השמרני, ימני, מסורתי - "מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל". נו, אז אלוהים חנן אותה ואת חבריה בעשרה קבין של חוכמה לחזות את עתידנו (כפי שהשמאל, שלבני מתיימרת לייצגו, חזה את המזה"ת החדש והגברת הביטחון עם הסכמי הדמים באוסלו ובהינתקות).
אבל כיצד זה מסתדר עם פגיעה בכלי תקשורת המקדם "אג'נדה" הפוכה? מה השלב הבא - נסגור כלי תקשורת המקדמים את רעיון "מדינת כל אזרחיה", שפירושו מחיקת הרכיב היהודי בצמד "מדינה יהודית-דמוקרטית"? ושמא נסגור כלי תקשורת המתעבים את החלוצים ביהודה ושומרון? ומה על כלי תקשורת ערביים המסיתים נגדנו?
בזמנו כתבתי פה נגד פסילתה של בל"ד בוועדת הבחירות ונגד השעייתה של
חנין זועבי מהכנסת, הגם שאני מתנגד נחרצות למפלגה הזאת ולנציגיה. זאת, משום שעקרון חופש הביטוי גובר, לדעתי, על המניעות האחרות. אם לא נאפשר דיבור, ויכוח, פולמוס - אף מתלהם - נגיע לאלימות פיזית.
3. בימי הזיכרון לרבין אנחנו נחשפים לאמירות בדבר ה"הסתה" שהביאה לרצח. הדיבורים על "הסתה" נועדו לגרום דה-לגיטימציה לדרך ההפוכה מזו שרבין הוביל, למרות שאלה שהתנגדו לו צדקו. עבורי, ועבור רבים כמוני, התקופה שקדמה לרצח לא נזכרת רק כתקופת "הסתה" נגד רבין, אלא גם כתקופה שבה סתמו את פיות המתנגדים, הכריתו באיבו כל דיון רציני על הסכמי אוסלו והציגו את המתנגדים כ"מחרחרי מלחמה", "פחדני
שלום" ושאר כינויי גנאי השמורים בתקשורת לאלה שאינה חפצה ביקרם.
פעמים רבות הירהרתי בדבר, מה היה קורה אילו הופיע ישראל היום כבר אז. אולי הרצח היה נמנע. אולי גם חלק מהטעויות הקולוסאליות שנעשו היה נמנע, טעויות שנעשו על אפם וחמתם של המפוכחים, שלא התפתו לתעמולה החד- צדדית בעד ההסכמים והכנסת כנופיות ערפאת לארץ ישראל המערבית תוך ציודם בנשק. מה חשבנו לעצמנו אז?
ואז באה לבני ומבקשת לפגוע בחופש הביטוי, כלומר להשתיק את מתנגדיה, שהם רבים פי כמה וכמה מסך אוהדיה. האם אנו מקדמים השקפת עולם "המנוגדת לאינטרסים של ישראל", או שמא את, שגילית את האור ואוחזת בדבקות דתית בסדר יום פוליטי שנפח מזמן את נשמתו, עושה זאת?
לבני התפייטה בראיון, שתפקידה בממשלה הוא "לשמור על הדמוקרטיה". נאמר ברורות: מי שמקדם חוק כזה, פותח את הדלת בפני האפשרות לפסול גופי תקשורת אחרים ופוגע אנושות בחופש הביטוי. מי שחתום על הצעת החוק ומי שנותן לה את ידו, אינו שומר על הדמוקרטיה אלא פוגע בה.
ברטולד ברכט כתב פעם: "כשהרֶשַׁע בא כמו גשם נופל, איש אינו קורא עוד: עצור!" הוא כיוון לדעת חכמינו שאמרו כאלפיים שנה לפניו: "כיוון שניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע".
