קונים בזול או קונים ביוקר

תמיד כאשר נכנס אלי לקוח חדש עולה השאלה הזאת. לאחר שסוכם על אלוקציית תיק ההשקעות, בחירת ניירות הערך המתאימים ותשלום שכר הטרחה – עולה השאלה הזאת:

האם זה הזמן להיכנס לשוק? האם המחירים טובים? האם אני קונה בזול או ביוקר?

תשובתי כמעט תמיד זהה. לדעתי, ודעת אנשי מקצוע רבים, לא באמת ניתן לתזמן את השוק. לא באמת ניתן לקנות ניירות ערך בנקודה האופטימלית ובטח שלא ניתן לתזמן בניה וקניה של תיק השקעות בדיוק בנקודה הטובה ביותר – הווה אומר – במחיר הזול ביותר.
כניסה לתהליך של ניהול סיכונים, או מה שנקרא בפי כל 'תיק ההשקעות' כרוך בסיכון. לא באמת ניתן להתחמק מכך. הכל שאלה היא כמה סיכון מוכנים ליטול.

מאחר שיש צורך בניהול הסיכונים אין באמת תשובה או חשיבות לשאלה האם קונים את תיק ההשקעות בזול או ביוקר. תיק השקעות טוב אמור להתייחס לתקופת זמן של למעלה משבוע או חודש ואין באמת אפשרות לדעת מה יקרה ביומיים הקרובים בבורסה לניירות ערך. אם תיק ההשקעות ירד למרת הוצאותו לפועל או עלה – אין זה אומר מאומה על אופיו של תיק ההשקעות או על ניהול הסיכון.

המעבר להשקעה בניירות ערך וניהול הסיכונים שלו יכולה להניב פירות ניכרים למשקיע וכל הנדרש מהאדון המשקיע במרבית המקרים הוא פשוט מאוד – טווח זמן להשקעה. משוואת הזמן היא כה קריטית שכמעט בכל נקודת בחינה היא מוכיחה את עצמה.

ולמה בעצם יש סייגים בכתוב?

השקעה בניירות ערך אינה מתמתיקה, אינה מניבה תוצאה מדויקת ולא תמיד אחד ועוד אחד שווה שתיים. להלן 2 דוגמאות בולטות:
לדוגמה, מי שהשקיע במדד מניות הטכנולוגיה האמריקני – מדד הנאסד"ק – בשנת 2000 כאשר המדד עמד על 5,000 נקודות – עדיין מופסד על השקעתו 10% ולא ניתן להגיד על 14 שנה שאינם טווח ארוך מספק.

לדוגמה, מי שהשקיע במדד היפני – הניקיי 225 – בשנת 1989 כאשר המדד נשק ל 40,000 נקודות – עדיין מופסד על השקעתו יותר מ– 50% ולא ניתן להגיד על 25 שנה שאינן טווח ארוך מספק.

כמובן שיש דוגמאות לרוב אולם ניהול סיכונים נכון יכול ואמור לגשר על דוגמאות מעין אלו ולהניב את התשואות שהשווקים הפיננסים יכולים לתת.