מה המשותף ל
בנימין נתניהו ו
יאיר לפיד? זה נשמע כמו תחילתו של שאלון טריוויה, אבל כשמדובר בתקציב המדינה זו בוודאי אינה הלצה. וכאשר לתקציב המדינה השפעה מכרעת על התנהלותם ואופן קבלת ההחלטות של דירקטורים בחברות - אדרבה ואדרבה.
השקפת העולם הכלכלית של שני מנהיגים אלה היא, כי אין להעלות מיסים. אך בעוד שנתניהו דוגל מאז ומתמיד בקונספציה על פיה מיסים גבוהים הם אנטי-צמיחה, הרי שאצל לפיד האג'נדה הכלכלית היא שלא להכביד על שכבות הביניים. המשמעות היא, כי שניהם מסכימים על התוצאה, אך כל אחד מגיע אליה מזווית ראייה שונה.
בתקופה האחרונה נחשפנו השכם והערב לדיונים ולדעות סביב בניית המתווה והיסודות לתקציב המדינה לשנת 2015. צורכי הביטחון ובייחוד לאחר מבצע "צוק איתן", ההאטה הכלכלית שהחלה עוד לפני המבצע והעצימה בעקבותיו, גורמים לירידה משמעותית בשיעורי הצמיחה. שאלת השאלות היא כיצד לממן את תוספת התקציב לביטחון. האם על-ידי הפחתת רכיבי התקציב המופנים לבריאות, חינוך ורווחה? או שמא דרך הגדלת ההכנסות, קרי העלאת מיסים?
כמו בכל משפחה המנהלת את משק הבית שלה, כך הדבר גם לגבי תקציב המדינה. התקציב הוא משוואה חד-ערכית, שצידה האחד הוא צד המקורות וצידה השני הוא צד השימושים. במשוואה זו אין נעלמים ואין מעשי ניסים, והרכיב המאזן אותה כל עוד צד השימושים עולה על צד המקורות הוא הגרעון.
לשמר את האמון
דיוני התקציב לשנת 2015 הפכו מושא לביקורת נוקבת מצד כלכלנים ופוליטיקאים. מצד אחד ישנם הסבורים, כי יש לשמר בכל מחיר את המסגרת התקציבית כך שתהיה, עד כמה שניתן, מאוזנת; ואם תידרש תוספת לביטחון או לשירותים אחרים, הרי שיש לממנה באמצעות העלאת מיסים, במטרה לשמור על גרעון נמוך. מנגד ישנם הגורסים, כי העלאת מיסים תוביל להחרפתה של ההאטה, מה שיגרום להגדלתו של הגרעון וחוזר חלילה.
אני נמצא בין אלה הסבורים, כי תכנון ובנייה מושכלים של תקציב המדינה בתקופה בה שוררת האטה משמעותית, לא צריכים להיות מושתתים על מדיניות פיסקלית מצמצמת, מה שנקרא "תקציב צנע", אלא להפך: על מדיניות פיסקלית מרחיבה. איני רואה כל אסון בהעלאת יעד הגרעון, אולם במידתיות ראויה.
אחת המטרות העיקריות של מדינה מתוקנת היא לספק לאזרחיה רווחה כלכלית. מטרה חשובה לא פחות היא לשמר את אמונם של היזמים בכלכלת המדינה ובקברניטיה. בפריזמה של מטרות אלו, העלאת נטל המס אינה תואמת ורלוונטית לנסיבות הקיימות.
יש לזכור, כי נטל המס בישראל מוטל בפועל על ארבעה עשירונים מהאוכלוסייה, קרי עשירונים 10-7, שבתוכם נכללים גם מה שנקרא "שכבות הביניים". אותן שכבות הן האחראיות לחלק מירבי של מחוללי הצמיחה ועל אספקתם של מרבית מקומות העבודה.העלאת מיסים בעת הזו, הן מיסוי עקיף והן מיסוי ישיר, עלולה לגרום למשבר אמון קשה בין שכבות הביניים והיזמים מהארץ ומחו"ל, ובין מקבלי ההחלטות הכלכליות. תוצאתו עלולה להיות הימנעות מהקמת עסקים ויזמויות בארץ ומציאת מקומות תעסוקה מעבר לים בכפר הגלובלי הקטן בו אנו חיים, ואף סגירת עסקים קיימים והגדלת מספר המובטלים.
הסיבה לכך היא שכל דירקטור סביר מחפש רמת ודאות נאותה לנכסי החברה והתחייבויותיה. שיעור התשואה המצופה הוא נגזרת של רמת הסיכון שלוקחים ההנהלה והדירקטוריון, כאשר הם בוחנים את כדאיות ההשקעה. אחד ההיבטים החשובים בהקשר זה הוא המיסוי הנלווה לעסקה.
להסתכל לטווח הארוך
כלכלה אינה מדע מדויק, מאחר שהיא מושתתת על ציפיות והרבה מאוד אלמנטים פסיכולוגיים שזורים בה. חלק גדול משכבות הביניים, המשקיעים ואנשי העסקים מרגישים, כי המדינה מתייחסת אליהם כאל "פרה חולבת" ולא כאל נדבך עליו נשענת הכלכלה, מאחר שהם נושאים באופן קבוע בנטל בכל פעם בה מתעוררת בעיה תקציבית.
בעיתות אלו על קברניטי המדינה לבחון את המציאות ואת הפתרונות בצורה עניינית, ולא להיות מונעים ממניעים פופוליסטיים כמו מה שעשוי לחשוב עליהם הבוחר בקלפי. חובתם לבצע את מה שטוב באמת וצודק למשק ולכלכלת המדינה. מנהיגות אמיתית נמדדת בכך שאינה נעה ומתכופפת עם כל משב רוח, אלא עומדת איתן בפני כל הלחצים.
מדינת ישראל לא התברכה באוצרות טבע (למרות תגלית הגז שעדיין לא באה לידי ביטוי מספיק). הנכס העיקרי בו התברכנו הוא המשאב האנושי והמוח היהודי שרכש מוניטין אדירים בכל רחבי תבל. המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה בריחה של עובדים מוכשרים ושל אנשי עסקים לחו"ל. תרחיש כזה עלול להמיט אסון על כלכלתה.
יש לזנוח את האפשרות של העלאת מיסים, גם אם צעד זה יניב בטווח הקצר תוספת הכנסות לתקציב המדינה, מכיוון שזהו צעד המונחה מראייה שטחית וקצרת טווח. חשוב לא פחות שאזרחי המדינה יהיו שבעי רצון מאיכות חייהם, ישלמו מיסים, ישקיעו בעסקים בישראל ולא יפזלו למקומות עבודה או להשקעות בנכר.
עם זאת, לצעד כלכלי כזה יש מחיר. לפיכך יש לראות את קביעתו של יעד גרעון גבוה יותר בשנת 2015, כאמצעי זמני שמספק אוויר לנשימה", במיוחד בעקבות מבצע "צוק איתן". העלאת הגרעון חייבת להיות אמצעי בלבד, ולא מטרה, ולתקופה קצרה.
יתרה מזאת: הגדלת הגרעון מבלי לגבש מהלכים שיהוו מנועי צמיחה, אין בה כדי לשפר את מצבה הכלכלי של המדינה והיא אינה מהווה תחליף למזור לחולאי הביורוקרטיה. יש להגדיל לאלתר את בסיס המס ולקרוא להון הבלתי-מדווח לשוב ארצה על-מנת שייכנס למעגל העסקים והכלכלה.
מטרתו של תקציב המדינה אינה רק לקיים רמה נורמטיבית של ביטחון, בריאות ורווחה, אלא גם להוביל קדימה את המשק במטרה ליצור כלכלה בריאה וחזקה הנשענת על חדשנות ויכולת תחרות גבוהה. בימים בהם התנהלותו של הדירקטור נבדקת בשבע עיניים ונדרשת ממנו מידה רבה של אחריות לביצועיה החברה, אף דירקטור שקול ואחראי לא יתן את ידו להשקיע במקום בו בכל שני וחמישי מזגזגת המדינה בשיעורי המס, אלא יחפש דרכים אלטרנטיביות להשיא את רווחיה, לרבות השקעות שמעבר לים.
