כל הקשוב, הקשבת יתר, לקולות העולים ממסעות הבחירות, המתקיימים - בכל קבוצות השיח הפוליטיים ובמכלול גווני הקשת הפוליטית הנוכחיים, יהיו הפערים וההבדלים האידיאולוגים ביניהם עמוקים כשיהיו - לקראת הבחירות המיותרות והארורות האלה, שכפו עלינו - שלא בטובתנו - הפוליטיקאים, אינו יכול שלא לתת הדעת לכך, שאין שום נושא מיוחד המאפיין בחירות אלה.
מעבר למחול השדים התקשורתי, סביב בחירות צפויות אלה, המקדם, אך ורק מסע פרסום שלילי שכותרתו: "רק לא לבחור בביבי", אין שום נושא מרכזי, שבו מתמקדות ומתרכזות בחירות סתמיות ומימיות אלה. ההתנהלות הציבורית, בקשר למסעות בחירות אלה מתנהלת, כאילו אנחנו מדינה דוגמת שבדיה, שאין איום ביטחוני יומיומי, רובץ לפתחנו. ההתנהלות החברתית של כלל המפלגות המתמודדות בבחירות הקרבות, מתנהלת, כאילו אנחנו אחת ממדינות סקנדינביה מדושנות העונג, החפות מבעיות כלכליות - מדינות בה נושא דיור הינו עניין בר הישג, לכל אזרח החפץ בכך. רק יושיט ידו - יבוא ויטול. נושא המחאה החברתית ונושא העדר בעלות בדירה של מיליוני אזרחים במדינה, נמחק כליל -
אם לא הועלם, במתכוון, על-ידי המפלגות השונות. עניין זה, הודחק והורד, לחלוטין, מסדר היום הציבורי. למעט שר התקשורת לשעבר,
משה כחלון, שבהרצאה שתוכננה מזמן - וללא קשר לבחירות הצפויות - אשר אמר, ביום ששי האחרון, בהרצאה שנשא בפאב תל אביבי, דברים אלה:
"התחושות קשות: 'אני לדירה לא אגיע בחיים', 'אני יכול להיות מהנדס ורואה חשבון, אבל אם אני לא מחובר למשרדים הנכונים אגיע למשכורת של 6,000 שקלים', אבל אסור להתייאש. יש אינטרס אחד לקבוצת בעלי ההון - הם נמצאים למעלה, נהנים ממשבר הדיור, ומהמשבר הפיננסי הנוכחי הם אלה שעושים כסף. המתנה שאתם יכולים לתת להם זה להגיד מה שהיה זה מה שיהיה. אל תעשו את זה. תגידו: מה שהיה לא יהיה - והחגיגה הזאת תיגמר".
אין ולו גם גורם פוליטי אחד מרכיבי המערכת הפוליטית המתייחס לבעיית הדיור והמחאה הציבורית שהתעוררה, אך ורק לפני מספר שנים מועט, במסגרות מסעות הבחירות לקראת הבחירות הצפויות בקרוב.
למעלה משני מיליארד שקלים, אמורים להיות מבוזבזים, מכספי הציבור, לקראת ובמסגרת הבחירות הקרובות, האמורות להתקיים בעוד כשלושה חודשים. בסכום עתק זה - המבוזבז מכספי המיסים שלנו - ניתן היה לפתור בעיות דיור של אלפי ואולי אף מאות אלפי, חסרי דיור. במקום זאת מבזבזים כסף דרוש, חסר וחיוני זה למסעות אגו פוליטיים של פוליטיקאים אלה וגם/או אחרים. אולי נשלח אותם ללון ברחובות עיר בשלושת החודשים עד לבחירות שירגישו, בגופם, מהי משמעות חוסר קורת גג, באופןנ קבוע, שגרתי ויומיומי, מעל לראש.
השד הגזעני עוד לא הוצא מארגז הכלים הפוליטי, אך זו רק שאלה של זמן ועיתוי - ברגע הנכון שייראה לפוליטיקאים, כזמן ועיתוי נכון והולם, לכלל הפוליטיקאים - לאלה, מימין ושמאל ולאלה - משמאל ומימין - כאחת, עד שיוציאו הם אותו אל חוץ וינפנפו בו כמשוגעים, מי לצורך עצמו ומי לצורך נגדי, לצרכיו של הראשון. ובין דמגוגיה זו ודמגוגיות זולות אחרות, שיוציאו הפוליטיקאים, מעומק ומתוככי מגרש המשחקים הפוליטי שיתלהט ויתלכלך, ככל שתתקרב שעת ההכרעה, תלך לאיבוד -
והפעם נראה הדבר, כי מדובר יהיה באובדן מוחלט - ההזדמנות ליצור מציאות חיים חדשה בישראל. תאבד, חלילה וחס, ההזדמנות האחרונה ליצירת מציאות דברים לפיה לא יהיה קיים עוד ולא יהיה בנמצא שוב, מצב דברים, לפיו מי שיבקש לו קורת גג משלו -
בבעלותו הוא ולא בשכירות, כמי התלוי וחי בחסדם של אחרים - לא יצליח לממש שאיפתו זו.
מדינה שמיטב בניה עוזבים אותה ויוצאים לארצות נכר לנסות מזלם ולחיות שם חיי כבוד, תחת חיי עוני והשפלה בארץ מולדתם ומכורתם, אינה ראויה לאמון ואהבת תושביה. כתבתי במדורי זה, בעבר, על יצירת מעמד "העניים החדשים", הלא הוא מעמד של צעירים וצעירות, מעמד חדש של בניהם ובנותיהם של מי המשתייכים וגם/או של מי שהשתייכו עד לפני שנים מספר למעמד הביניים והתדרדרו אל חיי השפלה ועוני, מחמת מצוקות כלכליות.
אותם צעירות וצעירים "המפוצצים" פאבים, בתי-קפה ועוד מקומות רועשים ו"עליזים", בעיקר בסדום סיטי, תל אביב רבתי, אינם אלא ה"עניים החדשים", שויתרו, זה מכבר, על השאיפה הגדולה עליהם, בכמה וכמה מספרים, לרכוש דירה משלהם. תחת זאת חיים הם חיי הרגע, בבחינות
"אכול ושגול פן תצטער על כי חלף לו, יום אתמול". פילוסופיית חיים זו הינה פילוסופיית חיים מסוכנת, שכן בתום שנות העשרים והשלושים העליזות ימצאו צעירים וצעירות אלה עצמם, בפני שוקת שבורה. וכמאמר הפתגם
"יום שלא נוצל, כראוי לא יחזור עוד - לעולם".
עד כמה אפשר להתחמק ממציאות חיים קודרת, כדרך חיים, "בלפוצץ" פאבים, בסדום סיטי? סופם של דברים באה המציאות הכאובה, בדמות חשבונות שכר דירה, חשמל, ארנונה ומים, התופחים משנה לשנה, ללא כל פרופורציה לשכר שאינו גדל ותופח, באותו שיעור. חוסר פרופורציה זה, בין השכר המצומק, להוצאות הגדלות ותופחות, יצר תופעת "המושבות הישראליות" שהמפורסמת שבהן, הינה בעיר ברלין, בגרמניה. הסירו דאגה מליבכם. "נציגות" ישראלית של בני עשרים ומעלה תמצאו, בכל עיר בירה אירופית, במגוון עריה של ארה"ב, בערי הקו השני והשלישי ואיפה? איפה, בעצם, לא?
אם לא יחליטו הפוליטיקאים, במסגרת מסעות הבחירות הקרבים שלהם, להתייחס לעניינים הבוערים המטרידים תושבי ואזרחי מדינת ישראל - ראש וראשונה ענייני חוסר דירות מגורים בבעלותו של כל אזרח ואזרח - מן הראוי הוא שציבור הבוחרים בכוח יאלץ אותם לעשות. אדישות בסגנון של
"עזוב אותך מללכת ולהצביע", היא אם כל חטאת ומתן גושפנקה לפוליטיקאים להמשיך ההפקרות ולבזבז כספנו שלנו, כך סתם, באופן מופקר, בלי ביקורת ציבורית ובלא חשש מיום הבוחר. אין לי אלא לסיים דברי בציטוט מדברי המשורר האנטישמי הרומני - שמידת כישרונו עולה על מידת האנטישמיות בה ניחן - ושאמר: "החיים הם נכס אבוד, אם לא חיית כפי שרצית". בואו ואלצו ציבור הפוליטיקאים בבחירות אלה, לאפשר לנו לחיות חיינו כפי שאנו רוצים לחיותם ולא כפי שהם מנסים, לכפות עלינו, איך וכיצד נחיה חיינו וכיצד נרקוד לצלילי חלילם.
