רפלקס ההקאה של "בנימין נתניהו לא הצליח להחזיק את הקואליציה שלו בחיים, בואו נלך לבחירות" חייב להיפסק. ההחלטה האחראית של יאיר לפיד, ציפי לבני ויצחק בוז'י הרצוג תהיה להצביע נגד הצעת החוק לפיזור הכנסת, ולא לנסות להרכיב קואליציה. מה שאני עומד להציע כאן הוא אנטי-אינטואיטיבי, ודורש מכם טיפה סבלנות, אבל אני רוצה להסביר בדיוק את המטרה שלי: אני מציע שחברי הכנסת יעשו את מה שהם אמורים באמת לעשות, ולנהל את הכנסת על-ידי ייצוג של הציבור, תוך שהם מצליפים בממשלה.

בעשור האחרון, ואולי בעשרים השנים האחרונות, הממשלה שלטה בכנסת ביד רמה מתוקף הרוב הקואליציוני המובטח. וזו, בסופו של דבר, בעיית המשילות האמיתית. כל הצעת חוק ממשלתית, תהא בלתי חוקתית או הזויה, עברה עם רוב אוטומטי. כל יוזמה של האופוזיציה, תהא ברוכה ככל שתהא, נבלמה.

חברי הכנסת לא יכלו להשתמש בסמכותם לקיים דיונים ולחייב פקידי ממשל ושרים לענות לשאילתות, כיוון שהצעות אלו נבלמו עם הרוב האוטומטי, וועדת השרים לענייני חקיקה הפכה להיות המחוקק דה-פקטו (המאוד לא שקוף).

אבל לא כך חייב להיות הדבר. דמיינו את המקרה הבא: נתניהו וחבר מרעיו ממשיכים לכהן כממשלה, אבל ממשלת מיעוט. יצחק בוז'י הרצוג יכהן כיושב-ראש הכנסת, יאיר לפיד כיושב-ראש ועדת הכספים וציפי לבני כיושבת-ראש ועדת החוץ והביטחון. יאיר לפיד יגיש את חוק מע"מ אפס שלו, ועל החוק הזה ייערך דיון אמיתי. לא עוד "ועדת שרים אישרה" ורוב אוטומטי, אלא דיון בוועדה עם השתתפות של נציגי הממשלה, הציבור, הקבלנים והפקידים. ובסוף? בסוף חברי הכנסת יוכלו להחליט.

המכשול התיאורטי היחיד הוא התקציב. הרי, על-פי חוק, אי-העברת התקציב אומרת שהכנסת תפוזר (סעיף 36א לחוק יסוד הכנסת). אבל זו לא בעיה: הכנסת יכולה להעביר תקציב. הממשלה תניח את תקציב המדינה ותנהל משא-ומתן עם הכנסת, בצורה יסודית ומעמיקה (חוק יסוד: משק המדינה). לא עוד מחטף של ארבע שעות לקרוא את התקציב, אלא דיון אמיתי ויסודי.

בעצם, הכנסת תוכל לתפקד. קודם כל, יהיו בה חברי כנסת במשרה מלאה ולא שלושים שרי ביטחון. שנית, הממשלה תצטרך לתת דין וחשבון לציבור.

אז למה שלא יעשו את המעשה האמיץ ויימנעו מפיזור הכנסת? תנו לנתניהו את המשכורות, התפקידים והביזיון הבינלאומי. הכנסת תוכל למשול סוף-סוף.