עידן סובול עמד בראש ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין ופוטר ממשרתו לאחר שנות עבודה רבות. זה קרה בתום תקופת המריבות הקולניות על עמדות כוח בין גדולי הלשכה, כאשר בהיותו נושא משרה רמה וחשובה בלשכה, נקלע שלא מרצונו למאבקים אלה (בעיקר בין עו"ד חיים שטנגר לעו"ד צבי מיתר), מאבקים שכלל לא היו שייכים אליו.
לאחר שהושעה מעבודתו ביום 22.3.94, ופוטר זמן קצר לאחר מכן, הגיש סובול תביעה לפיצויים על 26 שנות עבודתו בלשכה. תביעתו הוגשה ב- 10.5.94. סכומי הפיצויים והלנתם הגיעו למספרים גבוהים ביותר. והנה חודשיים לאחר שתבע פיצויים מן הלשכה, הגישה לשכת עורכי הדין ביום 25.7.1994 תלונה במשטרה נגדו.
אפילו על יסוד השוואת התאריכים עולה האפשרות שתלונת הלשכה באה כפעולת-נגד מצידה, על-מנת לשתק את יכולתו לתבוע תביעה כספית שעשויה הייתה לפגוע קשות בלשכה.
התלונה נותרה חמש (!) שנים בלא שנעשה בה דבר. בינתיים פעל סובול למימוש הפיצויים והסכים לבוררות (בהמלצת כב' השופטת עפרה צ'רניאק), אך לשכת עורכי הדין לא התייצבה לבוררות בפני פרופ' דוד ליבאי כפי שהוסכם איתה. רק אחרי חמש שנים, ב- 28.9.1999, הוגש נגדו כתב אישום. כתב אישום זה תוקן שלוש פעמים, ב- 29.12.1999 , ב- 29.2.2000, ואחר כך ב- 17.5.2000. הלהיטות של הפרקליטות להגיש כתב אישום שוב ושוב, גם היא אומרת דרשני.
אין זה מקרה רגיל בין שני מיתדיינים. בעל דבבו של עידן סובול אינו אחר מאשר לשכת עורכי הדין.
גם הפרקליטים וגם השופטים שדנו בתביעה הפלילית נגד סובול, תחילה בבית משפט השלום ואחר כך בבית המשפט המחוזי בתל אביב - מטבע המבנה המשפטי הקיים, התקדמותם במערכת המשפט תלויה במידה ניכרת באותה לשכת עורכי הדין. הוועדה למינוי שופטים כוללת בתוכה נציגות ניכרת של לשכת עורכי הדין.
על-פניו נראה שמצב זה מצריך אזהרה לשופטים מפני עבירה על "לא תהדר פני גדול". אזרח קטן מנסה לעמוד מול גוף ענק שאימתו על הכול...
עוד תאריכים חשובים ראויים לתשומת לב:
1) בית משפט השלום החל לדון בכתב האישום הסופי ב- 17.5.2000. פסק הדין המרשיע את סובול ניתן ב- 31.12.01 על-ידי כבוד השופט זכריה כספי. במהלך המשפט (ב- ספטמבר 2000), הועלה כבוד השופט כספי על-ידי הוועדה למינוי שופטים לבית המשפט המחוזי במינוי זמני ובאוגוסט 2001 זכה למינוי קבע.
2) ערעורו של סובול הוגש לבית המשפט המחוזי ב- 15.5.2002. פסק הדין של המחוזי הדוחה את ערעורו של סובול ניתן ביום 19.9.04. בראש הרכב השופטים ישבה כבוד השופטת דבורה ברלינר. בתוך מהלך משפטו של סובול נערך סבב למינוי שופטים לבית המשפט העליון. ישיבת הוועדה לבחירת שופטים התקיימה ב- 6.5.04. בסבב זה הייתה כבוד השופטת ברלינר מועמדת לעלות לעליון. היא לא נתמנתה אז, אבל מינויה הובטח אז לסבב הבא (על כך הודיע פומבית חבר הוועדה ח"כ שאול יהלום).
כידידו של סובול, דיברתי על ליבו שיכתוב דברי אמת ללא מורא בבקשתו לערעור, היינו, על החשש הקיים לכאורה מפני תלותם של השופטים שבערכאות הנמוכות בחסדיה של לשכת עורכי הדין. אבל הוא חשש שמא נימוק זה, אם יעלהו בכתב, יביא עליו קצף גדול והתוצאה תהיה שהשופט העליון שתגיע אליו בקשה כזאת ימנע ממנו את זכות הערעור.
ואכן העובדות הכלולות כאן לא הוזכרו בפה מלא בנוסח פנייתו של סובול לבית המשפט העליון. פנייתו הושבה ריקם, ולא ניתנה לו זכות לערער בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון יכול היה להיות הפורום שיצליח למנוע לזות שפתיים וחשש מפורש מפני האימה שמטילה לשכת עורכי הדין על מערכות המשפט: גם על הפרקליטות הנחפזת למלא את דבר הלשכה, גם על השופטים הזקוקים לקולותיה כדי לקבל קידום בעבודתם.
לנוכח פרשה זו, איזה אזרח שלשכת עורכי הדין עשתה לו עוול יעז להידיין איתה?
