בחרם כמו במלחמה

כיצד ניתן להילחם ביתר יעילות בחרם האקדמי? שאלה זו הופכת רלוונטית יותר ויותר ככל שהכוחות האנטי-ישראלים, הן בקמפוסים השונים והן באיגודי הפרופסורים, קוראים ביתר שאת לנקוט צעדים נגד ישראל.

קמפיין החרם נגד ישראל בקרב אקדמאים החל באפריל 2002 במכתב פתוח שהתפרסם ב"גארדיין" הלונדוני שעליו חתמו מלומדים ממדינות שונות. המכתב קרא לניתוק כל קשרי התרבות עם ישראל ברמה הכלל-אירופית וברמה המדינית. בשנים האחרונות, עיקר העלייה בפעולות החרם נגד ישראל התרחש בארצות-הברית. אלא שיש להבחין בין חרם שיוזמים ארגוני סטודנטים ובין זה שבא מצד המרצים באוניברסיטאות. זאת, משום שסטודנטים יעזבו את הקמפוסים כעבור שנים מעטות, ואילו המרצים נשארים, והחלטות החרם שלהם הן אפוא יותר מסוכנות.

החרם הוא עוד נגזרת של התעמולה הערבית המוצלחת שמטרתה לדחוף את הסכסוך הפלשתיני-ישראלי אל מרכז הבמה הבינלאומית ובכך להסיח את הדעת מן הממדים האדירים של הפושענות המתעצמת בחלקים רבים של העולם הערבי.

אומנם אנשי אקדמיה ערביים ממלאים תפקיד בהטלת חרם נגד ישראל בקמפוסים מסוימים, אך דווקא השמאל - ובכלל זה לעתים יהודים וישראלים - הוא הכוח המניע העיקרי של התופעה. יש גם גורמים נוספים הנוטלים חלק בהחרמה, כפי שהסביר קורטיס מארז, נשיאה לשעבר של האגודה ללימודים אמריקניים (ASA) שתמך בחרם נגד ישראל. על-פי הדיווחים, הוא אמר כי מצב זכויות האדם במדינות רבות אחרות, ובכללן במספר מדינות במזרח התיכון, דומה לזה שבישראל או גרוע ממנו. אך מארז הוסיף כי "צריך להתחיל מאיפשהו". הוא ציין כי ארגונים של החברה האזרחית הפלשתינית ביקשו מהאגודה להחרים את ישראל, בעוד שבקשה דומה לא התקבלה מאיגודים במדינות אחרות.

יש להתייחס אליהם כאל אויבים

עד עתה מתנהל קרב החרם במסלול קלאסי. המחרימים האנטי-ישראלים תוקפים, ובתגובה כמה פרופסורים פרו-ישראלים מתנגדים לצעד. בהתאם ליחסי הכוחות במקום ובתמיכה שנותנים גופים יהודיים בקהילה, אחד הצדדים מנצח. מרבית המלומדים אינם נוטלים חלק בהצבעה. זה היה המצב בהצבעה על החלטת החרם של האגודה ללימודים האמריקניים.

אחד המאבקים היותר מורכבים התרחש ב-2009 סביב ההצעה שהגישו מספר פרופסורים למועצת המנהלים של האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה בטרונדהיים להטיל חרם נגד ישראל. ארגונים יהודיים בינלאומיים מרכזיים רבים, ובכללם הוועד היהודי האמריקני, הליגה נגד השמצה ומרכז שמעון ויזנטל היו מעורבים במערכה. תפקיד מפתח מילא ארגון האקדמאים למען שלום במזרח התיכון, שהפעיל אלפי מלומדים, ובכללם כמה זוכי פרס נובל, שביקשו לכלול אותם בחרם אם אכן תוחרם האקדמיה הישראלית.

הוועד היהודי הנורבגי, השגרירות הישראלית ושגריר ארה"ב התערבו. לבסוף, כשהבינה ממשלת נורבגיה כי לחרם תהיינה השלכות בינלאומיות משמעותיות, היא הבהירה לאוניברסיטה (השייכת למדינה) כי אין זה מעניינה לעסוק במדיניות חוץ. בסופו של דבר, כל חברי מועצת המנהלים הצביעו נגד החרם.

בנוסף, יש שיטה בעלת סיכויי הצלחה למאבק בחרם האקדמי, שהיא פחות קונבנציונלית ושעדיין לא נוסתה. ההשראה לשיטה זו התקבלה מאירועים שקרו בכמה ממדינות אירופה, ונראה על כן שהיא אינה תיאורטית בלבד.

ב-2011 שר ההגנה הגרמני הפופולרי קרל תיאודור צו גוטנברג אולץ להתפטר אחרי שהתגלה כי עבודת הדוקטורט שלו כללה העתקות ניכרות. תואר הד"ר נשלל ממנו. אנט שוואן שרת החינוך והמחקר הגרמנית, נאלצה להתפטר ב-2013 לאחר שבוטל הדוקטורט שלה בשל פלגיאט.

אלה הם המקרים הידועים ביותר. אך אתר German Guttenplag Wiki מונה רשימה של מדענים מפוקפקים אחרים באוניברסיטאות גרמניות שונות שנחשפו לאורך השנים. גם בפולין יש אתר לבדיקת העתקות ומעשי מרמה של עבודות אקדמיות. כמה פרופסורים הולנדיים נאלצו גם הם לוותר על משרותיהם בשל זיוף נתונים ועבודה רשלנית. הידוע ביניהם הוא דידריק שטאפל, פרופ' לשעבר לפסיכולוגיה חברתית, שחקירה העלתה כי 55 ממאמריו הכילו חומרים שהיו בגדר הונאה.

אך לא די להסתפק בבדיקה של העתקות ומרמה. יש מלומדים המתרשלים בהערות השוליים שלהם ומצטטים מקורות בלתי נכונים או בלתי מהימנים. ככל שבעבודותיו של מלומד יש הערות שוליים רבות יותר מסוג זה, כך גובר הסיכון לקיומן של טעויות במחקריו.

מבין המרצים באוניברסיטאות התומכים בחרם נגד ישראל ניתן אפוא לבחור יעדים לבדיקה. מתקבל על הדעת כי אם בוחרים בקפידה את היעדים, יימצאו ביניהם כמה שהעתיקו את עבודותיהם מאחרים, כאלה שפרסומיהם נשענים על מקורות בלתי נכונים או שמחקריהם נגועים במרמה. גם סביר להניח כי חלק מעמיתיהם יספקו בשמחה שמות של חוקרים שיש לבדוק את מהימנותם האקדמית, והחוקרים שאינם עומדים בסטנדרטים האקדמיים ייחשפו באוניברסיטאות שלהם ובין עמיתיהם. לא יידרש לחשוף מקרים רבים כאלה כדי לצמצם מאוד את האיום בחרמות.

בדומה לרוב בני האדם, מרבית אנשי האקדמיה הם פחדנים. יש סיכוי גבוה כי רבים מהם הנהנים היום מארוחת חינם אנטישמית כשהם משתתפים בחרם, יחשבו פעמיים לפני שיצטרפו בעתיד לחרמות אם הדבר יסכן את הקריירה האקדמית שלהם.

אין שום פסול בכך שממשלת ישראל תממן חלקית בדיקות כאלה, בנוסף על עריכתן במימון פרטי. המחרימים הם גורמים עויינים שניתן אף לכנות אותם אויביה של ישראל. פעילות כזאת יכולה גם להביא תועלת לאקדמיה עצמה, על-ידי עצם החשיפה של רשלנות ורמאות של אנשיה.