דרכסלר אמר בבית המשפט: "ההרשעה והקנס מטביעים בי אות קין. אותן העבירות נעשו ברשלנות ובשוגג. אני עצמי גיליתי את העלמת המס השנייה, ודיווחתי עליה לרשויות עוד לפני תחילת החקירה. שילמתי מרצוני למס הכנסה ומע"מ 900 אלף שקל, יותר מהמס שחסכתי. אינני יודע במה להתבייש יותר - באישום שעושה לי אות קין או בטיפשות של העלמות המס.

תוך כדי המשפט נחשפו הכנסותיו של עו"ד דרכסלר: הוא הצהיר על הכנסות של 1.85 מיליון שקל בשנת 2007 ו-1.96 מיליון שקל ב-2008, לא כולל הסכומים שהעלים.

שני הצדדים הסכימו על עבודות שירות לחמישה חודשים. המאבק בבית המשפט היה רק על גובה הקנס. הפרקליטות הביאה דוגמאות לקנסות של 500 אלף עד 1 מיליון שקל. הסנגוריה, בראשות עו"ד איל רוזובסקי, אמרה שקנסות אלו הוטלו על עבריינים במזיד, והביאה תיקים שבהם הוטלו קנסות של 40 עד 150 אלף שקל בלבד. ב-8 בפברואר תודיע השופטת על גזר הדין. בינתיים, יבדוק שירות המבחן אם דרכסלר כשיר לעבודות שירות, ובאיזה תחום.

הנאשם שהורשע קיבל את זכות המילה האחרונה. בנימה של וידוי אישי, עמד לפני שופטת השלום לימור מרגולין-יחידי, וסיפר: "כשמוניתי למנכ"ל המינהל, קיבלתי על עצמי מרצוני תקופת צינון של שנתיים, במקום שנה כמקובל. כשפרשתי מהמינהל ב-2000, נסעתי עם המשפחה לחוץ-לארץ לשנה, ולאחר מכן הייתי שנה בצינון. המשרד נהרס. הייתי נע ונד, דייר במשרד של עו"ד רוזובסקי. מאז 2011 (כשהחלה החקירה, א.ל.) אינני מתפקד כעורך דין, אינני הולך לאירועים של עורכי דין. הפסקתי להרצות. לאחר שזומנתי לחקירה לקחתי את כל האחריות עלי, הודיתי מיד, חסכתי מזמנו של בית המשפט". בתשובה לשאלת השופטת, אמר כי מצבו הכלכלי "בסדר גמור".

כל הצדדים מאשרים שאבי דרכסלר איננו "פושע פלילי". כל התנהגותו מראה על רצון לחזור בתשובה. כשהחלה החקירה נגדו, שילם לרשויות המס 900 אלף שקל, בשני תשלומים. זה הרבה יותר ממה שהיה צריך לשלם, כי הוא הורשע בהעלמת הכנסה של 780 אלף שקל (לא כולל מע"מ), והמס על הכנסה זו היה צריך להיות 400 אלף שקל לכל היותר. במקרים אחרים, הייתה אולי רשות המיסים מסכימה להסדר של כופר. אבל דווקא העובדה שכיהן בתפקיד ציבורי בכיר, פעלה כנראה לחובתו. "מבעלי תפקידים ציבוריים דורשים נקיון כפיים" - אמרה התובעת.

בעבר, לפני המינהל, היה דרכסלר בעל משרד עורכי דין, שהתמחה בנדל"ן. שותפתו אז הייתה עו"ד ציפי לבני. אחר כך פנו כל אחד לדרך משלו: דרכסלר למינהל, לבני מונתה לעורכת הדין של הליכוד, ואחר כך ניהלה את רשות החברות הממשלתיות, ופנתה לפוליטיקה.

גם התובעת שמואלי דיברה בשבחו: "הוא חטא בשוגג. שיתף פעולה כל העת עם החוקרים. הודה באשמה, ובכך חסך זמן וטירחה לבית המשפט. אנחנו מסכימים שהוא חטא בשוגג".

הסניגור גילה: "תוך כדי חקירתו, חשף דרכסלר לרשויות פרשייה שלא הייתה ידועה להם". הסניגור לא ציין במה מדובר, אך מהקשר הדברים נראה שמדובר בהעלמת מס. הסניגור המשיך: "דרכסלר שילם יותר ממה שהיה חייב. העבירות נעשו מתוך רשלנות. הוא הלך ביוזמתו לפוליגרף כדי להוכיח שהוא דובר אמת. בעבר, היה עד מהימן בפרשיות הולילנד, דודי אפל ואריה דרעי. לאור הרשעתו, לא יוכל לשאת בתקופה הקרובה בתפקידים ציבוריים".

אז מה בעצם קרה לו? הפרשה הראשונה שבה הורשע דרכסלר נוגעת לעסקה משנת 2005, שבה קנה בנק לאומי מחברת קוראל ההולנדית את הבנק הרומני יורום. דרכסלר נתן לבנק יעוץ משפטי, וקיבל מהמוכרים שכר טירחה של 1.48 מיליון שקל (נקובים באירו) בארבעה תשלומים. בדוח השנתי שלו השמיט בשוגג - על כך מסכימים כל המעורבים - את התשלום האחרון, 495 אלף שקל ועוד 77 אלף שקל מע"מ שקיבל.

במשפטו אמר: "נהגתי בטיפשות. זוהי עסקה שמצד אחד היה בה בנק, ומצד שני חברה ציבורית. שני הצדדים מקפידים על דיווחי אמת. האם הייתי מנסה להעלים הכנסות במקרה כזה? נהגתי ברשלנות".

הפרשה השנייה נוגעת ליעוץ משפטי שנתן דרכסלר בשנים 2008-2007 לעסקת נדל"ן בכפר סבא. עורך דין נוסף היה מעורב ביעוץ. שכר הטרחה הכולל היה 560 אלף שקל, מזה חלקו של דרכסלר 50%, שהם 280 אלף שקל. מסיבה לא ברורה נרשם בספריו של דרכסלר הסכום של 280 אלף שקל, שקיבל שותפו ליעוץ, בתור הוצאה של דרכסלר, כך שהכנסתו הייתה כביכול אפס.

דרכסלר סיפר כי גילה את הטעות כשהכין את הדוח השנתי למס הכנסה. הוא דיווח על כך כמה ימים לפני שהחלה החקירה נגדו, ושילם את הסכום שהשמיט. לדבריו, היה זה מקרה של פיזור נפש.

יועץ המס הרצל רוקח (60) משהם, שהיה יועץ המס של דרכסלר, הואשם והורשע באותן עבירות. עם זאת, לא הסכים לעסקת הטיעון, ועניינו יידון בנפרד.