הסיפור הכה מרגש תופס אותך רק פעמיים במהלך ההצגה: בתחילתה, כשהילדה המפונקת בשל מומיה (עיוורת-חרשת-אילמת) מתפרצת בצעקות והתפרעות טוטלית תוך שכיבה על הרצפה וטלטול עצמה - כרמל סלע, הממלאה תפקיד קשה זה מצליחה היטב להבהיר את הבעיה, אליה נשלחה מורה מיוחדת כדי לטפל בה. ובפעם השנייה - לקראת סוף ההצגה, בסצינה בה מסתיים המחזה, סוחפות הנערה, מורתה וכל המשפחה את האיחוד ביניהם, וקבלתה של הבת שהפכה מנטל גורם סבל, לחלק כמעט נורמלי במשפחה. וזאת - הודות למלאכתה הסיזיפית של המחנכת הצעירה בעלת הרצון הכביר לפצח את קוד התנהגותה של הילדה, ולהפוך אותה לנורמלית.
שתי השחקניות הנוטלות בעול הכבד של תפקידן ובהצלחה, הן כרמל סלע כהלן קלר, ושני דרור כמורה הצעירה. שתיהן עושות את המיטב בסיבוב הרגשי שהן עוברות, תחת המתח שמוטח עליהן מצד האב; המתנגד חריפות להימצאות המורה בביתן, ומעדיף להמשיך בחיי הסבל שהגורל הטיל עליהם.אך לא רק הוא: גם הדודה הנוקשה וחסרת הרגש כלפי הילדה מתנגדת להימצאות הילדה בבית ומייעצת להורים לשלוח אותה למוסד למפגרים. בעוד האם קייט, יעל חיימובסקי הנאה והמכמירה, אוהבת את הבת הנכה הקשה, ונלחמת לעשות הכל כדי לקדם את הלן ולהשאירה בבית.
גם אחיה החביב של הלן, ג'יימס (יהב קדוש, המחצין רגש ושכה בולט ביכולת ההגיה וחונן ובקול מצוין), שהוא בן האב מאשתו המנוחה, לא זוכה לאהבת אביו הנוקשה. המשפחה אינה מתפקדת וכולם סובלים.
רק הודות למחנכת הפרטית אן סאליבן במשך 49 שנם שליוותה את הלן, הופכת הנכה לבעלת יכולת קריאה בכתב ברייל, תיקשור, כותבת ספרים ומאמרים, פעילה חברתית אמריקנית נודעת, וביקרה אף בישראל -בה נבנה על שמה בית ביד אליהו בת"א.
התפאורה המרשימה המעוצבת בכשרון רב ע"י סלבה מלצב, שאף ביים את ההצגה, עושה את הרקע למסבר את העין ומנעים את הצפיה. המוזיקה, אותה עיצב דניאל סטופין המחונן, בוגר בית צבי גם הוא, וכיום בתיאטרון "גשר", נלקחה מהסרט הקנוני "הסנדק מס' 1", וקורעת את הלב בסנטימנטים שהיא מעוררת. ההצגה מעניינת, אך בסך-הכל - על הקאסט להמשיך ולהשתפר בהגייה, בביטוי המשחקי ולא לדרוך במקום.
