אל תאמינו

לפניכם וידויה של אורית גלילי בתוכנית 'שטח הפקר' כחודש לאחר הבחירות של 1996: "העיתונות כולה הייתה מגויסת לטובת פרס, באופן מוחלט... אני מרגישה באופן אישי כישלון מקצועי, ואני חושבת שהכישלון הוא קולקטיבי... המילייה (סביבה תרבותית) של השלטון עם העיתונאים ביחד עם מבצעי הקמפיין, התחכך אחד עם השני, הזין זה את זה... ההעדפה של העיתונות הייתה פרס..."

לפניכם וידויה שלי יחימוביץ' שנה וחצי לאחר בחירות 96': "הגיע הזמן להודות בעובדות - התקשורת היא שמאלנית", אמרה יחימוביץ' במסגרת ראיון לעיתון מעריב. "תציבי קלפי בכל כלי תקשורת, ותקבלי תוצאות מאוד מובהקות, מהמרכז שמאלה. שיח העיתונות בארץ הוא לא השיח של הציבור, והניכור בין הציבור לתקשורת מגיע לשיאים חדשים כל יום. יש חוסר אמון טוטלי... 'ענבי זעם' למשל, אותו מבצע בעייתי, לא קיבל את הביקורת המגיעה לו כיוון ששמעון פרס עמד אז בראשות הממשלה".

לפניכם וידויו של שלום ירושלמי, גל"צ, 24.5.99: "לראש הממשלה נתניהו לא נתנו רבע שעה של חסד, וזה נכון, ואני חושב שבאמת הייתה התגייסות של התקשורת, אז בעד פרס ואחר-כך להפיל את נתניהו".

לפניכם וידויו של מתי גולן, 7 לילות, 2.4.99: "מדובר בקבוצה של אנשי שמאל שלא נוגעת לרעה באייקונים מסוימים. עיתונאים שבעיניהם כל מה שהשמאל עושה זה טוב ודמוקרטי וכל מה שהימין עושה נגוע בכוונות זדון. זו קבוצה של עיתונאים שאתה יודע מראש במי הם ייגעו ועד כמה הם ייגעו בו... אם אני אציין ארבעה שמות יחשבו שזה כל העניין, אבל הקליקה כוללת כמה עיתונאים בכירים וסביבם כמה בכירים פחות ומסביבם מעגל זוטר עוד יותר. הם שואבים את השראתם זה מזה... שיהיה ברור, אני שמאלני בדעותי, אבל דברים כאלה מקוממים אותי... כשיש מידע לא נעים על ברק אז אומרים 'עזוב, לא עכשיו' כי מה שחשוב עכשיו זה להיפטר מביבי".

לפניכם וידויו של דן מרגלית, בספרו 'ראיתי אותם', עמ' 259-260: "שיעור ניכר של אנשי תקשורת נוטים לצד מרצ יותר מאשר לעבודה... באורח סמוי, שלדעתי אין בו זדון, העניקה הדמוגרפיה האנושית של התקשורת עדיפות לטיפול בנושאים המעניינים את עובדיה... עדיפות מסוימת לעמדות השוללות או חולקות על תפישת מערכת הביטחון בכל עניין... צה"ל הוא יותר 'הם' ולא 'אנחנו'... בעידוד, בחלקו לא-מודע, להחריף את מלחמת התרבות החילונית-דתית...".

לפניכם וידויו של ארי שביט, מוסף הארץ, 26.12.97: "בישראל העכשווית קיימת זהות כמעט מוחלטת בין צבור האנשים המחויבים לרעיון השלום בגרסה היונית-הרדיקלית שלו, לבין צבור העיתונאים, המשפטנים והאקדמאים המופקדים על הנורמות האזרחיות והמשפטיות, על הזרמת המידע... מחנה מסוים, מוגדר מאוד, משמש בשלושה-ארבעה תפקידים: גם משחק... גם שופט... וגם מדווח... ומפרש את מהלכיו בערוצי התקשורת השונים".

לוידויים האלה מצטרפת הוכחה מדעית. זו קביעה מדעית. התקשורת מגויסת לטובת השמאל והשמאל הקיצוני. ההוכחה נמצאת בספר המחקרי 'התקשורת ותהליך אוסלו - כיצד ניסתה התקשורת להשפיע על דעת הקהל לתמוך בתהליך 'השלום' השנוי במחלוקת'", של ד"ר אבי גור. הוא פיתח ויישם נוסחה מתימטית, היודעת לחלץ את מידת ההטיה של כלי תקשורת, תוכנית מסוימת או אף מנחה ספציפי. ד"ר אבי גור מיין אלפי מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ועשרות אלפי כותבים ומרואיינים שהופיעו בתקשורת האלקטרונית (38,887 אישים, 124,879 דקות שידור ו-8,324 מאמרי דעות).

ד"ר אבי גור מצא כי לאורך כל "עשור אוסלו" היה ידיעות אחרונות כלי התקשורת המוטה ביותר לטובת השמאל, עם הטיה משוקללת בשיעור של 78.8% (כלומר, נטייה של 78.8% מקו ה"אמצע" הפוליטי ששירטט גור). רשת ב' של קול-ישראל, הייתה מוטה בשיעור משוקלל של 75% . ערוץ 2 עם 70% הטיה. הערוץ הראשון עם 55%, גלי-צה"ל עם 43.5% ומעריב, מוטה לטובת השמאל, במידה של 34%.

על-פי סקר שערכה חברת 'שילוב" מתברר כי מבין מהדורות החדשות המובילות בישראל, מהדורת החדשות של ערוץ 2 נתפסת כשמאלנית ביותר. 45% מהציבור טוענים כי מהדורת 'חדשות 2' היא שמאלנית, זאת למול 36% מהציבור שטוענים כי מהדורת 'חדשות 10' היא שמאלנית ו-34% מהציבור שטוענים כי מהדורת 'מבט' היא שמאלנית.

עמוס גורן, ברבעון 'האומה' 130, מאבחן את יחס התקשורת לקבוצות חברתיות. בחברה הישראלית יש עשר קבוצות שהתקשורת פוגעת בהן ועשר קבוצות שהיא מעדיפה. הקבוצות הנפגעות: המחנה הלאומי. מתיישבים ביהודה, שומרון והר חברון. המחנה החרדי. תושבי ערי פיתוח. נפגעי טרור. עולים מחבר המדינות ומאתיופיה. ילדים. זקנים. פועלים זרים ונפגעי תאונות עבודה. אנשים פשוטים.

הקבוצות הנפגעות מהתקשורת הישראלית מקיפות כ-70% מאוכלוסיית המדינה. הקבוצות המועדפות: השמאל. פוליטיקאים שבגדו במחנה הלאומי. ערבים. בוהמה תל אביבית. העשירון העליון. משפטנים בכירים ואנשי פרקליטות השייכים למחנה השמאל. כתבי חוץ. עיתונאים-פולטיקאים ופוליטיקאים-עיתונאים ממחנה השמאל. ברוני התקשורת המפורטים בספר 'המתווכים' של דן כספי ויחיאל לימור. עיתונאים.

החדשות הטובות הן שהתקשורת השמאלנית מתנוונת ונעלמת. הציבור מפוכח. עולה כפורחת תקשורת לאומית ציונית. הטובים אכן הגיעו לתקשורת והם עושים תקשורת מקצועית ומצויינת. נצדיע לאביר תקשורת הגאולה: אורי אורבך זצ"ל.