נכון, אהוד אולמרט היה ראש הממשלה כאשר החל משבר הדיור והוא התעלם ממנו. נכון, זאב בוים המנוח ורוני בר-און ייבדל לחיים היו שרי השיכון והאוצר עם פרוץ המשבר. נכון, אריאל אטיאס ויובל שטייניץ היו שר השיכון והאוצר בהמשך המשבר. נכון, אורי אריאל הוא שר השיכון כיום. נכון, יאיר לפיד היה שר האוצר עד לפני שלושה חודשים. הכל נכון. אבל מי שנושא באחריות העליונה להתמשכות המשבר הוא בנימין נתניהו.

האחריות הזאת נובעת ממעמדו של ראש הממשלה כראשון בין שווים. נתניהו מדגיש שוב ושוב את המעמד הזה - כאשר נוח לו. כך עשה בזמן מבצע "צוק איתן", כך הוא עושה לגבי הגרעין האירני. אז ככה זה, אדוני ראש הממשלה, גם בתחום האזרחי שאתה פחות אוהב וגם בכשלונות שאיש אינו אוהב.

האחריות הזאת נובעת מכך שנתניהו הוא ראש הממשלה כבר שש שנים ברציפות, ויש גבול למידה שהוא יכול להטיל אותה על קודמו. המבקר יוסף שפירא קובע שגם אולמרט וממשלתו אחראים, ושמחדליהם הולידו את המשבר הקיים עד היום. אבל אחרי שש שנים בשלטון, נתניהו לא יכול להמשיך ולומר שהוא סובל מירושה מכבידה.

האחריות הזאת נובעת מכך שהיה זה נתניהו שמינה בשתי ממשלותיו האחרונות שרי אוצר חסרי ידע בכלכלה: שטייניץ בראשונה ולפיד בשנייה. אם לשטייניץ עוד היו יתרונות בדמות פעילות פרלמנטרית בתחום תקציב הביטחון והשכלה גבוהה, ללפיד אין אפילו את אלו. נתניהו שלח לאוצר את מי שרצה להבטיח שלא יאיים עליו, ובדרך הקריב את טובתה של כלכלת המדינה. את שטייניץ הוא מן הסתם לא יתקוף, בעוד שאפשר להניח שהוא ינסה לזרוק את משבר הדיור על לפיד. אז אנחנו נזכיר מי בדיוק מינה את לפיד - מה שכמובן לא גורע מאחריותו של האחרון, שלקח על עצמו תפקיד הגדול עליו בעשר מידות.

האחריות הזאת נובעת יותר מהכל מממצאיו של המבקר לגבי משבר הדיור. שני גורמים מרכזיים להתמשכות המשבר היו העדר גוף שירכז את הטיפול ואי-קיומן של החלטות ממשלה בנושא. בשני הגורמים הללו יכול וחייב לטפל רק אדם אחד: ראש הממשלה. זהו בדיוק תפקידו - להבטיח שהממשלה שלו תעבוד כהלכה. וזה אומר, שמשימות לאומיות ינוהלו בצורה מתואמת ושההחלטות יבוצעו הלכה למעשה. בשני אלו כשל נתניהו במשבר הדיור, ולכן הוא האחראי העיקרי.

קשה לי להאמין שיוסף שפירא באמת מצפה שלא ייעשה שימוש פוליטי בדוח, כפי שהוא כותב במבוא. הוא הרי לא טיפש וברור לו ששלושה שבועות לפני הבחירות - ייעשה, ועוד איך ייעשה, שימוש פוליטי בממצאים. הליכוד יזכיר שהייתה זו ממשלת קדימה (כולל יצחק הרצוג וציפי לבני) שבמחדליה גרמה למשבר המתמשך; המחנה הציוני יזכיר שהליכוד נמצא בשלטון כבר שש שנים ונכשל בטיפול בבעיה; ושניהם צודקים. לכן, דבריו אלו של שפירא הם במקרה הטוב תמימות, ובמקרה הגרוע - ואני חושש שזה המצב - היתממות.

הביקורת נערכה, כותב המבקר, בפברואר-דצמבר 2013 וכמה נתונים הושלמו בפברואר-אוגוסט 2014. זה אומר שאפשר היה לפרסם את הדוח כבר לפני שלושה-ארבעה חודשים. למה זה לא נעשה? ואם הדוח כבר שוכב כל כך הרבה זמן, מה היה קורה אם הוא היה מחכה עוד חודש? סהדי במרומים, שב-25 השנים בהן אני מכסה את דוחות מבקר המדינה, לא זכור לי שהתפרסם סמוך לבחירות - בחירות כלשהן - דוח שיש לו נגיעה ישירה לאותן בחירות. שפירא עושה את זה פעמיים: עם מעונות ראש הממשלה ועם הדיור.

זה מחזק את הרושם, ששפירא רוצה להוכיח שהוא לא בכיס של נתניהו, כפי שטענו לא-מעטים מאז מינויו. בהחלט חשוב שיעשה זאת, אבל מה המחיר? התערבות בוטה וחסרת תקדים של מבקר המדינה בזירה הפוליטית, שהוא חייב להיות לחלוטין ולגמרי מחוצה לה. צרפו לזה את הבעייתיות הקשה של שני הדוחות ותגיעו למצב, בו שפירא פוגע בנכס החשוב ביותר של כל מבקר בכלל ושל מבקר המדינה בפרט: אמון הציבור.