מזה שנים, תחילה במערכת הצבאית ולאחר מכן כאזרח, אני מנסה לשכנע את בכירי הבכירים בצה"ל ובכירים במערכת הפוליטית לעשות מעשה. משמע, לראות בחסרונה של האחריות האישית אבן נגף, המונעת משילות ניהוג ויוזמה - אך גם כזו שבקלילות נתן להסירה. את זאת שאבתי כקצין צעיר שפעל תחת מפקדים כמו עמוס ירקוני ואריק ז"ל, שהקרינו אחריות אישית במובנה האמיתי. דהיינו, יוזמה, וביצוע המשימה במיטב. ואכן בזכות חופש הפעולה שבתחומי אחריותי, פיתחתי את סיורי הלילה בצה"ל, ולימים את מה שמכונה "התנפלות", שהיוותה "מנוף על", להדברת הטרור באינטיפדה הראשונה (71/72).
אחרי מלחמת יוה"כ ובתואם ללקחיה שלא הופקו, העמדתי למטכ"ל מענה בדמותה של תוכנית עבודה שונה, שיטת אימון חליף לקיימת, שיטה לאמון מפקדות, והגדרת לקח ודרכי הפקתו. אלא שבעקבות המלחמה הארורה, נשחק הביטחון האישי של קברניטי צה"ל לאבקה דקיקה, ואתה נעלמה כלא הייתה האחריות האישית, היוזמה והדבקות במטרה. כך שזולת שיטה לאמון מפקדות (מטה דוד) שבוצעה באקראי, יתר התוכניות מעלות אבק בכספות המטכ"ל.
לימים כאזרח, פרסתי בפני מקבלי ההחלטות (שלושה רה"מ, ולפחות עשרה ח"כ) ועיתונאים מהשורה, תוכנית להשרשת אחריות אישית בממסד, כדי הפיכתו משליט מנוכר למשרת ציבור של ממש, וכמסד לשדרוג מערכות השלטון. אומנם ידעתי כי בדפוסי הפוליטיקה בישראל אין האחריות האישית, שממלא תמנע יוזמה להצעותיי. על-אף זאת, הנחתי כי הסקרנות לפשר הכשלים, תביאם לעשות מעשה. אלא שבמקום לנהל דיון בהצעה, השיבו גדולי העם בתואם לנהוג במקומותינו, דהיינו - תחילה בהערכה להצעה ולמציע, המשכה באנחה (כמה קשה להיות יהודי) וסופה במבט מזוגג לשמיים, בנוסח: "אתה מה זה צודק, אך אצלנו קשה עד בלתי אפשרי לשנות סדרי עולם".
הלקח שנבע מאותם מפגשים, הניע אותי לאתר קבוצת איכות מקרב הציבור, שאתה נתן יהיה להביא למפנה.
על כן בסמוך להחלטת הכנסת לפיזורה, והליכה לבחירות (מרס 2015). פניתי (בלווית שלושה טייסי קרב במיל') אל חברי לשרות בצה"ל, המכנים עצמם "קצינים בכירים לשלום וביטחון", כולם אנשי שמאל, שעברם בשדות המלחמה השתקף כתמונת פסיפס - שבכל אבן מרכיביה, השתקף אומץ לב ושכל ישר.
בבסיס הפניה דווקא אליהם, עמדו שלוש הנחות:
באחת עמדה ההנחה, כי עצם ההסכמה בין הימין והשמאל על מטרה משותפת, תהווה מנוף אלקטוראלי. לא כל שכן כאשר כישורי ההנפה יוכפלו, פועל השבת האחדות הלאומית, ומשדרוג הממסד הציבורי והפיכתו למשרת ציבור. מה שיאפשר להשית אחריות אישית בממסד, וממנה לצבירת עוצמה מספקת, כדי לקזז סיכונים - המצויים לרוב, בכל הסדר מדיני.
ההנחה השנייה אומנם הכירה בכישורי האבירים כאמנים בתחומם, דהיינו אלופי טייס, רבני שריון, ומורי הלכה בלחימת רגלים (וכדומה). אך לקחה בחשבון את העובדה, כי לעת שירותם בצה"ל לא נתנו דעתם (לפיתוח שיטות/ ואו תורת הפעלה) לצבא כמכלול. כך שכשליו המתמשכים, יניעו מן הסתם את אלה לבדק בית.
בשלישית עמדה ההנחה, כי למרות היותם "מטורפי שלום", היו והינם אנשים חושבים וישרים. לפי כך היה סביר כי תמיכתם באסון המכונה "
הסכם אוסלו" שלקחיו משתקפים תדיר כשפך גואה של דמים, לא כל שכן תמיכתם "המקצועית" בהינתקות (ביטול חשש מטילים), בנוסף לרעידת אדמה הפוקדת את מדינות המזה"ת, ולאור קשיי הממסד לתפקד כהלכה, סביר כי האירועים הללו יניעו את אושיות הביטחון למחשבה אחרת.
דהיינו: לאחד כוחות משמאל ומימין לשינוי בסדר הקדימויות הלאומי, בהעתקה זמנית (לקדנציה) של הפתרון המדיני כעיסוק משני, ובקדימות - "לעשות סדר בבית פנימה".
כפי שגם הפעם העדיפו האבירים להתמיד בשלהם, וכבעבר, לאחר שגייסו מאות אלפי דולרים ובחסות תקשורת אוהדת, ממשיכים תחת הסיסמה "נחוץ שינוי" (דהיינו, לגרש את ביבי), לטרטר את הציבור הנבוך ב"תוכנית השלום הסעודית". למרות שרבות ממדינות ערב החתומות על היוזמה, נעלמו ואו שייעלמו בקרוב ממפת המזה"ת.
מה גם שאף אחד מרבני הביטחון בדימוס, לא התייחס אפילו במילה, לסיבות קריסתו של הסכם אוסלו, ולצה"ל, המתקשה מזה דור להשיג הכרעה בשדות המלחמה.
לפי כך ודווקא משום עברם (כראשי מטכ"ל, אלופים, ניצבים במשטרה, ר' מוסד, ועוד רבים שכמותם), עולה כי סלידתם למקד את סדר היום הלאומי בשדרוג המערכת הציבורית, ודבקותם ברעיונות ובסיסמאות סרק, מהוות עדות לשליטתו של "פגע רע" בקרב מקבלי ההחלטות לדורותיהם, קל וחומר בציבור. המשתקף תדיר בקידוש מילולי של הרעיון/האידיאל/ ואו היעד, ההופך לדידם לראש וכעיקר. בליית דעת להתנייתו בתכנון, באמצעים, במיומנות, במוטיבציה, ובגילום אחריות אישית כתנאי להשגתו.
כך שבליית התייחסות לגורמים המשפיעים, לטיב העשייה, ובעיקר ללקחיה. הפכה הדברת לכלי ניהולי מהמעלה ראשונה, בבחינת "אני אמרתי", משמע עשיתי. כך שבמקום לנהל, הפכו הקברניטים בהווה ובעבר ואתם המחוקקים לפרשנים ולנביאי זעם, המאחזים את עיני הציבור, אל "מה שצריך לעשות", במקום לבאר "את הלמה ובעיקר את ה -איך". מה שמסיר מהקשקשן המצוי, אחריות אישית למימוש מעשי ומיטבי.
לפיכך אין כל משמעות למצעי הבחירות, וממלא ברי כי תוצאותיה לא ישנו ולו כלום, זולת ההבטחה לקיום הבחירות הבאות תוך זמן קצר.
היה והאבירים המכנים עצמם כ"מפקדים למען ביטחון ישראל", יתמידו להתעלם ולהעלים בצורך בבדק בית של ממש, וכהרגלם ימשיכו להטעות את עצמם וכמובן את ציבור תומכיהם - אזי כל דרדק בגן חובה וצפונה יוכל לאשש, כי אין תועלת לפעילותם, זולת אימות העובדה (נתון חשוב כשלעצמו), כי אכן שלהבת נפלה בארזים.
