בפורים 1910 חגגה העיר תל אביב את העדלאידע הראשונה בארץ כתהלוכה היתולית, כשבאותם ימים רחוקים היא עדיין נשאה את השם "קרנבל". רק בחלוף 22 שנה הוענק לה השם "עדלאידע", כשיזם והגה אותה המורה המיתולוגי אברהם אלדמע. עדויות ממנה מעלות שהיא נשאה אופי ססגוני והייתה מרהיבה ביופיה. הוצגו בה בובות-ענק והופיעו בה תזמורות ומאות ילדים.
עם השנים הפכה העדלאידע, מדי חג פורים, למסורת קבועה. ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, נהג להוביל אותה, כשהוא רכוב בראשה על סוסו. התהלוכות הססגוניות לוו בנשפי-פורים מפוארים, שאותם הפיק ברוך אגדתי, שהלך לעולמו בשנה החולפת. עם השנים הן התרחבו ומסלולן נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי, ולאחר קום המדינה גם לרחוב אבן גבירול.
בשנות השלושים של המאה החולפת נקבע לכל עדלאידע נושא מרכזי, כמו "שבטי ישראל", "הישגי היישוב" ו"המצב בעולם". אירועי הפורים של העיר תל אביב מאותם הימים משכו אליהם קהל רחב של מבקרים מכל רחבי הארץ וגם תיירים מעבר לים.
הדעיכה
בתקופת מלחמת העולם השנייה דעכה מסורת העדלאידע וחודשה שוב רק בפורים של שנת 1955. בסוף שנות השישים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, שם הוא מתקיים מדי שנה כעדלאידע מרכזית, אף שלעולם כבר לא יחזור וישא את אופיו ההמוני והגרנדיוזי של אירועי תל אביב הקטנה.
בשנות השמונים הונהגה, לראשונה, בחיפה הארכיפרחיטורה - תהלוכה פורימית שמיצגי הענק שלה הורכבו על משאיות והוכנו בידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון וסטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ולחינוך של ויצ"ו בחיפה. התהלוכה נעה מרחוב הרצל להדר הכרמל בליווי תזמורות. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת הישנה ולחדש את העדלאידע כאירוע-רחוב חגיגי וגדול בערים השונות בארץ, אך ללא הצלחה יתרה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
