לא צ'רצ'יל. נתניהו נטו!

ההערכות לגבי נאומו של נתניהו לא אכזבו הפעם. לא היה אדם אחד שסבר שהרטוריקה של נתניהו לא תהיה טובה. מאן דהוא לא העלה בדעתו שתחסרנה מחיאות כפיים בקונגרס. לא היה כל ספק שתומכי נתניהו וחבריו בליכוד יטענו שהיה זה נאום מצוין, היוצא מן הלב הפועם והדואב של נתניהו החרד לעתידה של ישראל. אף לא אחד חשש שנתניהו לא יצביע על הסכנות שבהסכם המתגבש, סכנות שהן אמיתיות ולא בדויות. כל מי שהעריך שנאום נתניהו עלול להוביל לקרע עם חברי הקונגרס הדמוקרטיים ועם הממשל, לא טעה.

לאחר כל אלה, נשאלת השאלה, מדוע בכל זאת נתניהו התעקש לנאום בפני הקונגרס למרות כל הנזקים המדיניים והאסטרטגיים, התגובות הנזעמות של הבית הלבן, והתוצאות הרות האסון העלולות לדרוש מישראל מחיר גבוה ביותר? התשובה הפשטנית ביותר? כי נתניהו נלחם על עתידו הפוליטי בישראל ועל תורתו האידיאולוגית ביחס לאירן, ממשל אובמה ומעצמות העולם.

התשובה היותר מורכבת שתפורט להלן: כי נתניהו נוכח לדעת שזו ההזדמנות האחרונה, מבחינתו, לתקן את הנזקים העצומים שגרם לישראל בשש השנים האחרונות בגלל יחסיו הגרועים ביותר עם ממשל אובמה. נתניהו נושא באחריות עליונה לתוצאות הרות האסון עבור ישראל, עד היום, וכמוצא אחרון לתקן את הרושם בישראל בדעת הקהל, בקרב המצביעים המושפעים מתמונות ותרגילים תקשורתיים, לקראת 17 במרס. נתניהו חייב הסבר מפורט לעם בישראל איך הגענו למצב שתוכנית הגרעין האירנית מאיימת יותר מאי פעם על ישראל למרות כל מדיניותו של נתניהו בשש השנים האחרונות?

שימו לב אל הדברים הבאים: "הממשל האמריקני מבין את הסיכונים החמורים הכרוכים בהתגרענות אירן ובראשם מרוץ חימוש אזורי, התחזקות מגמות הטרור במזה"ת ואיום כבד על מקורות האנרגיה ועל היציבות האזורית". על-רקע זה הבהירו בכירי הממשל בעבר באופן מוצהר וברור, כי ארה"ב לא תסבול (Tolerate) אירן גרעינית. הנשיא בוש וסגנו הדגישו באחרונה כי אסור לאפשר לאירן - התומכת הגדולה ביותר בטרור - להחזיק בנשק גרעיני; ובנאום פרוגרמתי בו מנה את יעדי החוץ של ממשלו בתחילת כהונתו השנייה (הליפקס קנדה, 1 בדצמבר 2004), הצהיר הנשיא כי "אם בעוד 20 שנה המזה"ת יישלט בידי דיקטטורים ומולות שבונים נשק להשמדה המונית ונותנים מקלט לטרור - ילדינו ונכדינו יחיו בעולם של סיוט וסכנה. אסור שזה יקרה" (אודיאבנטל, כרך 9 גיליון 1 מרץ 2, המרכז למחקרי ביטחון לאומי, ת"א).

זאת אומרת שהסוגיה האירנית לא נולדה בתקופתו של אובמה וגם ההימנעות של ארה"ב מפעולה צבאית מסוכנת או סנקציות משתקות לא הופעלו בתקופת כהונת נשיא מאוד ידידותי לישראל. ואנו טוענים שממשל אובמה לא ממש שינה את מדיניות קודמו בתפקיד, בוש. 'המהלך בעל הפוטנציאל הרב ביותר לעכב באורח המשמעותי ביותר את פרויקט הגרעין האירני, עשוי, בסבירות לא מבוטלת, שלא להתממש': זו מסקנת המחקר המוזכר לעיל לאחד בדיקת כל האופציות הריאליות העומדות בפני ארה"ב כבר בשנת 2006. נדמה שאם נתניהו ציפה שדבריו בקונגרס יניעו את הנשיא אובמה לתת פקודה להתחיל במהלך צבאי אמריקני, הרי הוא טעה בגדול. אין בארה"ב תמיכה למהלך מסוג זה.

וגרוע מכך: במשך שנים, הממשל האמריקני ניסה לרתום את מעצמות אירופה למהלך הסנקציות, דבר שאינו מובן מאליו. לאירופה אינטרסים שונים מאלה של ארה"ב. ובכל זאת, אירופה הלכה עם ארה"ב לסנקציות משמעותיות. קיימת סבירות גבוהה ביותר שאם ארה"ב תאמץ את עמדת נתניהו, אירופה לא תהיה שם, במיוחד משום היחס המאוד מזלזל של נתניהו וממשלותיו באירופה. ארה"ב לבדה לא תצליח אפילו במה שנתניהו מבקש כעת כדרישת מינימום: המשך הסנקציות והחרפתן עד שאירן תוותר לחלוטין על תוכניתה הגרעינית. נתניהו אחראי אישית ליחסים המאוד בעייתיים הן עם אירופה והן עם הממשל הנוכחי בארה"ב, למרות שגם ממשל בוש לא התפתה ללכת לפי המלצותיו של נתניהו.

נתניהו נמצא במצב קשה ביותר בסוגיה האירנית. בשנתיים הקרובות אובמה יהיה עדיין נשיא ויחסים עכורים עמו לא יועילו. נהפוך הוא. אירופה נזנחה לאנחותיה בגלל קוצר ראייה מדיני מזהיר.

והשאלה המסקרנת ביותר: מה יקרה אם לא יושג הסכם בין המעצמות לבין אירן כפי שנתניהו מקווה? אין לנתניהו תשובה על כך. האם ישראל תוכל לבדה ממש, ללא כל מעורבות אמריקנית, לתקוף ולעמוד בפני התוצאות? האם אירופה תעמוד לצידה של ישראל? האם התוכנית האירנית תחוסל? נתניהו חייב להשיב על כל אלה.

כך הגענו למצב המאוד מסובך זה. נתניהו שרצה להצטייר כצ'רצ'יל, התגלה שוב במלוא הדרו כלא יותר מאשר נתניהו עצמו.