מי ומה מסתתר מאחורי המסכה?

ביטול מדינת הלאום וכינון אימפריה מזרח תיכונית

רבים בציבור הישראלי, כולל ראשי מפלגות השמאל, המתחפשות למפלגות מרכז, אינם מודעים לסכנה האורבת לנו מבית ומחוץ. ישנה תפיסה לפיה, מדינות הלאום, כולל ישראל, שייכות ל'סדר העולמי הישן'. באחד מסרטוני התדמית שלה (דקה 2:36), קבעה סתיו שפיר כי: "אם המדינות האלה לא משרתות אותנו יותר, אין להן שום סיבה להתקיים...". חזון העלמותה של מדינת הלאום כרוך יחדיו, עם חזון הסדר העולמי החדש, שהזכירה שפיר בסרטון הנ"ל. לפי כמה וכמה עדויות, מטרת העל של גורמים סהרוריים ונותני טון, בפוליטיקה העולמית והמקומית, היא להחיש ולקדם מהלכים אינטגרטיביים באזורינו.

המהלך הזה בא לידי ביטוי בהתגבשותו של סדר אזורי חדש, דומה לזה המתגבש באיחוד האירופי. הוא מכוון לפתיחת הגבולות, לאינטגרציה בכל התחומים ולממשל אזורי משותף תחת מסגרת אזורית, הדומה במאפייניה לנציבות האיחוד. המעבר מסדר עולמי, של מדינות לאום, לעולם פוסט לאומי, המחולק לגושים, מבטא משאלת לב של אנשי שמאל מאז ומעולם. כבר בשנת 1954, כתב אורי אבנרי בספרו 'הצד השני של המטבע' (עמ' 244) את הדבר הבא: "העולם כולו נמצא בתקופתנו בדרך אל התלכדות עמים. דרך זו מובילה אל ממשל עולמי, אל מדינת כדור הארץ. מטרה נעלה זו היא בלתי נמנעת...". פתרונו לאזורנו בוטא בעשרות כתביו, כשקידם את רעיון ה'פדרציה של העמים השמיים'.

הפתרון, קובע אבנרי שם (ע' 149) נובע מהעובדה שבעצם: "אין כל יסוד לניגוד בין העם העברי והעמים הערביים..." וסופו שהסיק (ע' 254), כי: "מלחמת השחרור העברית לא הסתיימה. היא הקימה את מדינת ישראל, אולם מדינה זו בצורתה הנוכחית אינה אלא תחנה בדרך...אני מאמין כי התחנה הבאה הזאת בדרך...היא ברית בין העמים השמיים...", וביתר בהירות הוא קבע, (ע' 268) שהולכים אנו לקראת: "שותפות של אנשים בני חורין, אשר תוביל לשותפות של עמים... במרחב, ומשם...לשותפות של מרחבים...".

לרבים נראה שמדובר בסוג של 'משוגע לדבר'. החולם הנצחי, בעל המבט החד והמלבין מזוקן, שהוא בוגר ועתיר ניסיון אך גם נערי ושובה לב לנצח. אולם, האידיאל האינטגרטיבי הזה, עמד בבסיס התגבשותה של אירופה המאוחדת, דגם שראשי השמאל מעוניינים להעתיק למזרח התיכון. עם האצת תהליכי הגלובליזציה, והטמעתם כמכלול אידיאי ומעשי במפלגות וארגוני השמאל בישראל, הרעיון הזה הפך לאידיאל המנחה את השמאל כולו: ביטול הגבולות, והטמעות במרחב אזורי כולל, אשר יביא בסופו, או כבר בתחילתו לביטולה של מדינת היהודים.

הדגם האירופי, נוסד על בסיס אינטגרציה כלכלית, שהובילה לסוג של התאחדות מדינית. כבר היום יש רבים באירופה, החשים כי המהלך הזה מבוסס על טעות מרה, אלא שכעת קשה מאוד לסגת ממנה. ואולם זה לא מונע מהשמאל הישראלי לשחזר את הטעות הזו ולהפכה לאידיאל נשגב. יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות הציונית לשעבר, מר אברום בורג, הנהנה מממון אירופי רב, ומאזרחות צרפתית, הצטרף לאחרונה למפלגת 'חד"ש'. באשר ליחסו ללאומיות היהודית, הוא אמר: "מבחינה פוליטית עזבתי את המרחב הלאומי היהודי...". אם אדם עוזב את 'המרחב הלאומי היהודי', הוא גם משתחרר מכל צורך בעמידה על זכויות לאומיות יהודיות, כולל הזכות למדינת לאום, ואכן קבע בורג כי: "אני חושב שיבוא יום, הוא לא רחוק, שבו גם העם היהודי וגם העם הפלשתיני יהיו במסגרת פוליטית אחת... האם זו תהיה מדינה אחת או זו תהיה פדרציה אני לא יודע, אבל זה קטן מדי בשביל להכיל שתי מערכות כל כך גדולות". הוא אומנם 'לא יודע' מה יהיה אופיה של ההתגבשות האזורית, אבל הוא כן מביע הערצה רבה לדגם האירופי, באמרו לארי שביט כי:

• "שביט: האמת היא שאתה אירופיסט מובהק. אתה גר בנטף אבל אתה כולך בריסל. נביא-בריסל.

• בורג: לגמרי. לגמרי. האיחוד האירופי הוא אוטופיה מקראית בעיני. אני לא יודע כמה זמן יחזיק מעמד אבל הוא מדהים. הוא יהודי לחלוטין...

• שביט: יש אצלך דפוס אנטי ציוני עמוק....האופציה הציונית נראית לך גסה ודלה רוחנית...

• בורג: נכון, נכון. המציאות הישראלית לא מלהיבה..."

השאיפה האימפריאליסטית, מוצאת את ביטויה ביחס של גורמי שמאל, לאיחוד האירופי. מדובר כאן בהערצה עיוורת ממש, וברצון עז להעתיק את הדגם המאוחד למזרח תיכון, המלא בדאעש ובכל מיני מרעין בישין, על כל המשתמע מכך, אך לחזון התיאורטי של השמאל זה לא מפריע. בפרסומים של השמאל, כבר מדברים בגלוי על אידיאל 'האזרחות הטראנס לאומית', או 'אזרחות העתיד', הנובעת משחיקה במעמדה של מדינת הלאום ובהתגבשויות אזוריות, רב-לאומיות, כמו בחזון של אבנרי. מדובר כאן בחזרת הדגם האימפריאליסטי למרכז ההוויה המחשבתית של השמאל, מבלי לדון בהשלכותיו יתר על המידה.

לפי שמעון פרס, שהכריז לא מזמן על תמיכה בבוז'י וציפי: "בשיחות הרבות שניהלנו...העמדנו את המזרח התיכון החדש על בסיס קווי המתאר של הדגם האירופי..." (המזרח התיכון החדש, ע' 19).

רבותי העם היושב בציון צריך להתעורר. דגן הכריז בהפגנת השמאל כי, הוא דואג מפני הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית. על-פי התוכנית של השמאל כולו, אין מדינת ישראל ואין 'בעיה דמוגרפית', משום שמדובר ממילא בחתירה לכינונו של מרחב רב-לאומי, פתוח לתנועה, שתושביו הם אזרחי האיחוד המזרח תיכוני כולו, כמו באירופה, רק עם דאעש. לפי פרס: "בעקבות שלום כולל יפתחו הגבולות בין מדינות האזור לתנועה חופשית..." (שם, ע' 134). קשה לי להאמין שיש הרבה אנשי שמאל שיסכימו לכך, אבל מאידך אנשי שמאל לא קוראים את המסמכים והספרים שמנפיקים ראשי המחנה שלהם, ועל כן הסכנה שבבחירות הקרובות יתרחש מהפך, היא סכנה אמיתית ומאיימת. מי שסבור כי נמשיך להיות 'עם חופשי בארצנו', טועה. אנחנו נהיה כפופים למסגרת שלטונית אזורית, שכן: "כינון השלום יאפשר...צמיחתה של מסגרת אזורית משותפת, שעצם קיומה ישנה את פני המזרח התיכון..." (שם ע' 61).

V15 ועיקרון הגיס החמישי

בספרות המקצועית, התומכת בהטמעת עקרונות הגלובליזציה במזרח התיכון, מתואר תהליך מעניין, שנועד לנייד חברות לאומיות, בעלות זהות פרטיקולארית מגובשת, ולחנכן מחדש. ללא בושה וללא חשש, מתואר המהלך כהמשך ישיר למגבות הכיבוש הקולוניאליסטיות, באמצעים אחרים. במקום השתלטות צבאית על המרחב הגיאוגראפי, מדברים שם כעת, על השתלטות על המרחב התודעתי-זהותי והמרתו. הדגם המוצע, מסתמך על עיקרון הפעימה השלישית של היגל. בספר 'גלובליזציה והפיתוח של המזרח התיכון' של צמד החוקרים קלמנט וספרינבורג (עמ' 16) נאמר (תרגום):

"בסיטואציה קולוניאלית, יכולה אליטת מעבר לנייד אומה שלמה, ולשנות אוכלוסייה...באופן סכמטי הדיאלקטיקה הקולוניאלית מתארת שלושה שלבים בסיסיים... בתהליך שינויה של אליטה שבטית לקראת תרבותם הפוליטית של הקולוניאליסטים. השלב הראשון, הוא שלב הקבלה, הקשור עם מאמצי ההתמזגות אל תוך האליטה (החיצונית). אולם היטמעות זו עלולה ליצור התקוממות...על כל פנים, תחת לחץ קולוניאליסטי מתמשך, חלקים נוספים באליטה (המקומית), יכולים להוביל לכינונה של אליטה אלטרנטיבית שאיננה מחויבת עוד לערכי העבר המדומיין (של חברת היעד). השלב השלישי, יתאפיין בקבלה אפקטיבית של העקרונות והשליטה החיצוניים, בעיקר עקב ההטמעה של האלמנטים החיוביים, שמביא עימו הכובש החיצוני...".

אליטת הפעימה השלישית, היא המאפשרת השתרשות והתבססות נוחה יותר של השליטה האירופית, באמצעות עושי דברה בארץ. מדובר כאן בציבור רחב של פרטים, כולם שייכים לשמאל הישראלי, המנותקים מכל מחויבות פרובינציאלית, לאומית, דתית מקומית, הזוכה לכיבודים ולממון רב מ'שוטי הכפר הגלובאלי', ופועלים בשירות האינטרסים שלו. בספרם של קלמנט וספרינבורג, מתוארת מפלגת העבודה, לצד השמאל הישראלי כולו, כאליטת מעבר כזו. לא מפתיע בייחוד לנוכח הקשרים החיצוניים, והממון הרב שזורם דרך עמותות שמאל, אל הפוליטיקה הישראלית בארץ.

מדינות לא משקיעות כסף, בפוליטיקה של מדינות אחרות ללא סיבה. מדינות, עושות זאת כי יש להן עניין בכך. בדוח בן 82 עמודים של ה-CIA, נקבע כי עדיף לארה"ב שישראל תימחק מן המפה. קיומה של ישראל, עומד כנטע זר, בלב ליבו של מזרח תיכון הומוגני, הנושא מאפיינים תרבותיים משותפים. ישראל, היא המחסום המונע מארה"ב להשלים עם כל מדינות ערב לדעת הכותבים. הדוח המזעזע הזה, התפרסם, ונראה שאובמה מצא לו בארץ שותפים נאמנים, לרעיון היעלמותה של מדינת היהודים.

המסקנה הזו לא נותרה יתומה, בעולמן של האידיאות האפלטוניות. אובמה, כך נראה, בוחש בעוצמה ובעוז בפוליטיקה הישראלית. האינטרסים הזרים הללו מסכנים את כולנו, והוא מבין שאין הוא יכול לעשות כן בגלוי. לפיכך, הוא החל להעביר כספים לארגון 'one voice' בישראל, באמצעות מחלקת המדינה. ארגון זה, הוא ארגון ששותפיו על-פי האתר שלו הם: הוועדה האירופית, הקרן החדשה לישראל, קרן האחים רוקפלר, מפלגת העבודה הבריטית, אגודת המוסלמים הבריטים למען דמוקרטיה חילונית, אגודת הבריטים המוסלמים, הפורום האיסלאמי הנוצרי ועוד. לא חובבי ציון, בלשון המעטה. 'one voice', הממומן, בין היתר, על-ידי ארה"ב, הוא המממן העיקרי של ארגון v15, הפועל להפלתו של נתניהו בגלוי ותחת הגושפנקא המעוותת של ועדת הבחירות המרכזית ובית המשפט העליון.

קו אחד מחבר בין 'הקרן החדשה לישראל', התומכת שנים בארגונים חתרניים, ושאליה קשור בוז'י הרצוג, לבין פעולתו של ארגון 'v15'. מדובר כאן, בארגונים המרכיבים את אליטת המעבר בישראל, הממומנים על-ידי מדינות זרות הבוחשות בדמוקרטיה הישראלית בגלוי וללא בושה, והפועלים מתוך אינטרסים זרים ועוינים ביותר, אם כי לא תמיד גלויים לעין הציבור. אציין כי עלינו להדגיש שלא כל מימון זר הוא בעייתי. אנשים פרטיים יכולים לתרום למי שהם חפצים, במסגרת החוק, אולם מדינות זרות, המממנות פעילות פוליטית בארץ, זו בעיה.

הבחירות הבאות אינן עוד על 'מדינה פלשתינית', 'הפרדה', 'השד הדמוגרפי' או כל כיו"ב. הבחירות הללו, וכל מערכות הבחירות שיבואו בעקבותיה, הן על עצם קיומינו כעם במדינת היהודים הקטנה שלנו, בגבולות כלשהם. השמאל הישראלי, עבר אל מעבר לשלב הציוני בתולדותיו, והוא משחק כעת בגורל כולנו, משחק מסוכן מאוד. הוא בפירוש פועל במימון זר, ומתוך מניעים זרים, כשלנגד עיניו מטרה זרה ומסוכנת: כינונה של פדרציה מזרח תיכונית, נטולת גבולות, שתושביה הם אזרחים גלובאליים, נטולי מחויבות יהודית, ציונית, ישראלית.