חודש מרס שנת 1978. פיגוע כביש החוף. אוטובוס הדמים. שלושים וחמישה ישראלים, בהם שניים עשר ילדים נרצחים בדם קר, ע"י חוליית מחבלים ערבים. שבעים נוספים נפצעים. המחבלים לא טורחים למיין את נוסעי האוטובוס ע"פ השקפתם הפוליטית והורגים יהודים על ימין ועל שמאל תרתי משמע. יום אבל נורא אצל היהודים יום של שמחה גדולה אצל הערבים.
חודש מרס שנת 2015. העיסוק בבחירות בישראל משכיח מהתקשורת ידיעה שולית, פעוטה וחסרת חשיבות לגמרי: ערביי יהודה ושומרון בראשות איש השלום מחמוד עבאס מציבים ברמאללה אנדרטה לזכר הגיבורה השהידה, דלאל מוגרבי שהובילה את פיגוע הרצח הנורא ההוא.
הערצת הערבים לחלאת האדם - דלאל מוגרבי, ידועה ואינה מפתיעה. הגיבורה הלאומית וסיפור "גבורתה" עבורם הם פרק בהיסטוריה "המפוארת" של "העם הפלשתיני". הכיכר בה הוצבה האנדרטה קרויה כבר על שמה כמו שני בתי ספר בחברון ובעזה. ילדי ה"עם" המעוות הזה חולמים להיות כמותה ובשיטתיות מחונכים להיות כמותה. "מפיש אחלה מן אלשאהדה" יודע לדקלם כל ילד שם - "אין טוב יותר מלמות כשהיד". ואין לך שהיד טוב מרוצח יהודים.
באופן מדהים ואף מזעזע ליהודים זה לא ממש מפריע. עדיין לא נולד המדע שייתן הסבר לתופעה זו. הם התרגלו להיות שנואים אלפי שנים ובאשר ילכו ומקבלים זאת בטבעיות. כך למשל (שהרי דוגמאות למחלה זו יש למכביר) צוותי המ"ומ שקדמו לשיחות ה"שלום" באוסלו אפילו לא העלו בדעתם לדרוש משותפיהם ל"שלום" כי יואילו ויפסיקו תחילה את החינוך וההסתה להרוג יהודים ויוכיחו כי אכן פניהם לשלום. בזמן שאצלנו סטיקרים של "רוצים שלום" הודבקו כמעט על כל מכונית, אצלם גם לא סטיקר אחד שכזה נראה וארס השנאה ליהודים והערצת ה"שהידים" רוצחי היהודים נמשך כרגיל. זה כמובן לא הפריע ליהודים להאמין ב"שלום שבפתח". גם כשהשנאה הפכה לטרור מזוויע הנרצחים היו "קרבנות שלום" ובניגוד לכל הגיון ושפיות בסיסית אמר מי שאמר את השטות הנלוזה והמעוותת כי היהודים "ימשיכו בשיחות שלום כאילו אין טרור וילחמו בטרור כאילו אין שיחות שלום". פשוט גאוני... האפשרות כי לא מנהלים "שיחות שלום" עם טרוריסטים שהורגים ומשוחחים שלום בו-זמנית, כלל לא עמדה על הפרק אצל היהודים.
ואל האנדרטה עצמה. תמונתה של הגיבורה הלאומית שב"גבורתה העילאית" רצחה יהודים תמימים שנסעו באוטובוס מתנוססת על מפת "פלשתין". לאלו מקרבנו שעדיין מאמינים באיוולת של "שתי מדינות לשני העמים" נכונה אכזבה רבה. אנדרטת מפת "פלשתין" אכן מחלקת את הארץ לשני העמים - חלק אחד לעם הערבי החדש שהמציאו לנו הערבים, מנהר הירדן עד לים התיכון, חלק שני ליהודים - הים התיכון כולו. חלוקה צודקת מאין כמותה לחסידי "שתי מדינות לשני העמים " בצד הערבי. בקצרה: אמור לי מיהם גיבורך ואומר לך מי אתה. הראה לי את מ
פת ישראל שלך ואדע על איזה "שלום" חולם אתה.
מחנה החלום הישראלי המאמין כי "עוד יבוא שלום עלינו" אוטם אזניו לחינוך ולתקשורת הניאונאצים של הערבים שאנדרטה זו היא רק סממן קטנטן ושולי בהם. אם על אותה מפה עצמה היה כתוב "ישראל" הייתה זו מפת הימין ההזוי, אויב השלום ושאר הכפשות של מגורבזים למיניהם על אחיהם . אם כתוב "פלשתין" אז זוהי מפת הפלשתינים המתונים שואפי השלום. לזכות הערבים יאמר כי הם אומרים בגלוי כי החלוקה היחידה לה יסכימו היא כל ישראל להם והים לנו . רמאללה, יש להזכיר, היא של ערביי יהודה ושומרון הידועים כמחנה השלום הערבי ה"מתון" בניגוד לערביי עזה שגם את קרקעית הים התיכון לא ייתנו לציונים...
למחנה החלום שרואה דווקא באחיו את "אויבי השלום" ומסרב בעקביות להטות אוזניו ולשמוע את דברי הערבים הברורים והחד-משמעים: פיקחו עיניכם והביטו כי אנדרטה אחת שווה יותר מאלף מילים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
