קשה לדעת מה יותר טרגי בפילוח תוצאות ההצבעה למפלגת 'בזכותן' שהתיימרה לייצג את הנשים החרדיות בישראל: העובדה שרק 303 קולות מתוך 1,858 הקולות שקיבלה המפלגה הגיעו מהערים החרדיות, או העובדה שרק ל-1,555 בני אדם בשאר חלקי הארץ היה אכפת מספיק ממצוקתן של הנשים החרדיות האומללות, הסובלות מהדרה אינסופית, כדי לשים את פתק 'נז' בקלפי. אפילו הרשימה הערבית המאוחדת קיבלה יותר קולות יהודים.

על הטרגדיה שב-303 הקולות מהאזורים החרדיים חבל להשחית מילים. עד כדי כך מדוכאת האישה החרדית שאפילו מאחורי הקלפי, בינה לבין אלוקים, היא מפחדת לשים את הפתק הנכון, הפתק של המפלגה שתילחם רק בשבילה. הרי ברור שכל בעיותיה של אותה האישה בחיים - הבוס שלא מפרגן העלאה, הילד שלא רוצה ללמוד, הילד שבוכה יותר מדי בלילה, השכנים שלא מרשים להרחיב את הדירה, הבנק שלא מאפשר לקחת משכנתה, ההורים שכבר מבוגרים וצריכים עזרה, הבעל שלא מצליח להפסיק לעשן - הרי ברור שכל הבעיות הללו היו נפתרות לו הייתה נכנסת לכנסת מפלגת 'בזכותן' שמבטיחה להיות זו שנלחמת למען האישה החרדית.

הרי עד היום לא דאגו לאישה החרדית בכלל. חברי הכנסת החרדים לא התעניינו כהוא-זה בצרכי הנשים החרדיות. הם סידרו תקציבים למוסדות החרדיים שבהם לומדים רק הילדים של הגברים החרדים, לא הילדים של הגברות החרדיות. הם נלחמו למעון מעונות יום וצהרונים לילדים של הגברים בלבד, כמובן. אפילו קצבאות הילדים הגיעו רק לגברים האלה, עם הפריבילגיות שלהם. וכל נושאי דת ומדינה שהמפלגות החרדיות נאבקו למענם? רק למען הגברים הם נאבקו, כמובן. הרי כולם יודעים שזהות יהודית למדינה היא צורך גברי מובהק.

והנשים המסכנות, אוי, מסכנות שכמותנו. גפני לא צעק על הבוס שלנו שיעלה את המשכורת, ודרעי לא דרש מהבנק לתת לנו משכנתה. ליצמן לא איים על השכנים שלא מרשים להרחיב את הדירה, ונהרי לא הרגיע את התינוק שבוכה בלילה. אם רק היינו גברים, הם היו עושים את הדברים האלה בשבילנו. אבל אנחנו לא. 'הבעיות של האישה החרדית' לא מעניינות אף אחד.

אבל מילא אנחנו, החרדיות שטופות-המוח שלא יודעות מה טוב לנו ומי ידאג לנו. מה עם הציבור הנאור בכללותו? מה עם כל הליברלים שמתקצפים על הדרת נשים, ומתעקשים להשמיע שירת נשים ומדווחים למשטרה על כל שלט שמשתמעת ממנו בקשה להתלבש בצניעות ועולים על אוטובוסים של חרדים בתקווה לעורר פרובוקציה? מה איתם? מה עם כל פעילי זכויות האדם שכה דואגים לנו? מה עם כל אנשי האקדמיה שחקרו את מצבנו וגילו את עומק הדיכוי שלנו? מה עם כל אנשי התקשורת שמסקרים באהדה את אומללותנו ומייסרים את הגברים החרדים השתלטנים הרודים בנו? הייתכן שגם להם לא אכפת מאתנו? הם, שלא סובלים משטיפת מוח ונחשפו למסרים של רות קוליאן וחברותיה תחת כל עץ רענן? רק 1,555 צדיקים בסדום נמצאו, שמוכנים לתת את קולם למפלגה שנשבעה להילחם למעננו? איזו אכזבה.

ימים קשים, אחיותיי החרדיות, עוברים עלינו. ימים קשים. לא רק למפלגות החרדיות לא אכפת מאתנו - כנראה שגם לאף אחד אחר לא אכפת. איך, איך ייתכן שרע לנו כמו שמסבירה 'מפלגת הנשים החרדיות' ואיש לא מבין את זה? מילא אנחנו, הבורות המדוכאות, אבל הציבור הנאור? ולחשוב שאחרי זה, כשמדברים בתקשורת על 'חשבון נפש בעקבות הבחירות', הם מתכוונים בכלל להפסד של בוז'י.