מאז 1895 נולדה הנכבה. היא נולדה עם דמותו של אדם אחד. דמותה של הלאומנות הערבית בארץ ישראל, כדמותו של איש אדמוני אכזר, ממולח, גאותן, חתרן בלתי נלאה. אותו אדם ניסה ללמוד לימודי דת במכללת אל אזהר בקהיר. התברר כי ענייני דת שיעממו אותו עד מוות. בתום שנה במכללה, עזב והתגייס לצבא הטורקי. שירת בתותחנים באזור הים השחור, התמנה לשלישו של מושל איזמיר ואחר כך כקצין תותחנים בים השחור. לא השתתף בלחימה משמעותית. בהיותו בצבא הטורקי כבר בגד בגידתו הראשונה, ונעשה לסוכן-חשאי משרתם של האנגלים. כשהאנגלים פירסמו את הצהרת בלפור ואת הסכמי סייקס-פיקו, נהפך לשונאם המושבע. נבחר לנשיא "המועדון הערבי" ארגון שאיחד צעירים ממשפחות נכבדים לקידום רעיון השתלבות פלשתין כ"סוריה הדרומית" בממלכתו של פייסל. לבסוף, נעשה למלך האספסוף הערבי הירושלמי והארץ ישראלי, המכור כמוהו לשנאת ורצח יהודים וערבים.
האנגלים ביקשו מחבר נכבדים מוסלמים, לבחור שלושה מועמדים שלהם, למשרה הדתית המוסלמית החשובה ביותר בארץ ישראל, זו של מופתי ירושלים. האיש הזה לא נבחר ביניהם, פשוט כי היה צעיר ובעל השכלה דתית מוגבלת (שנה אחת בלבד באל-אזהר). הבריטים הם שמינו את אויבם המר ביותר לכל ימי חייו לכהונה הרמה. אות האיש דאג להיבחר לנשיאות המועצה המוסלמית העליונה, ובאמצעות שליטתו המוחלטת על תקציבי הקרנות הדתיות של ארץ ישראל, לא היה יכול מוסלמי בארץ ישראל, לקבל משכורת, בלי שיוכיח תחילה נאמנות אישית מלאה למופתי הזה. כלפי הערבים המשכילים שבארץ ישראל, הפגין המופתי הזה בוז וחשדנות. הוא העדיף לגייס את תומכיו ממעוזי הבערות, השווקים והכפרים. הוא העדיף את הכעס הדברני של בתי הקפה, כי ידע שיוכל להפוך אותו לחמת פרא של אספסוף, הנאמן אך ורק לו.
המופתי הזה, היפנה את עיקר המרד הערבי הגדול אל חיסול בני המשפחות היריבות למשפחתו. הוא חיסל את משפחות נשאשיבי, ח'אלידי ודג'אני. בעלי קרקעות ערבים, סוחרים ערבים, מורים ערבים, פקידים ממשלתיים ופועלים ערבים נפלו חללים מכדורי מרצחיו של המופתי הרע הזה, חאג' אמין אל חוסייני. לפעמים הוא רצח ערבים רק משום שהיטיבו לדעת קרוא וכתוב אנגלית. בערים בוצעו רציחותיו בדרך כלל בכיכר השוק, השכם בבוקר, כשהיו הגברים הערבים יוצאים לקניותיהם, כמנהגם. בכפרים היו הורגים בלילה. כך נפלו למעלה מאלפיים ערבים בידי אחיהם המרצחים, שכירי המופתי. המופתי הרע הזה, בהתפרצויות של חמת רצח, כשהוא מסתיר אותה במסווה של דתיות קנאית, חנק את הקידמה ואת התבונה וברובי הפלאחים הערבים הנבערים שלו, הפיל אימה על שמנה וסלתה של החברה הערבית. כך כפה פחד ושתיקה על דור שלם של מנהיגים צעירים ערבים ועל מוסדות חברתיים. אותו המופתי הרע הזה, הקיף עצמו באמצעי זהירות מחמירים. איש זה, שקט, נימוסי והדור, שסברו רופס וציפורניו עשויות למשעי, מעולם לא יצא מפתח ביתו בלי אפוד מגן ושישה שומרי ראש שחורים. נסע רק במכונית מרצדס משוריינת.
פעיל בשירות הנאצים
כבר במרץ 1933 העביר אל-חוסייני לקונסול גרמניה בירושלים מסר התומך במשטר החדש, "הפשיסטי והאנטי דמוקרטי" בגרמניה, והביע רצון להצטרף לחרם הנאצי נגד היהודים. במסגרת מפלגתו (שהוקמה ב-1935), "המפלגה הערבית הפלשתינית", הופעלה תנועת נוער בשם "אל-פותווה" שדמתה ל"נוער ההיטלראי" בגרמניה ואף כונתה זמן מה באופן רשמי "הצופים הנאצים". כאשר האנגלים החליטו לאסרו, הקדימם וברח, מחופש כפושט יד ליפו, ומשם הפליג בספינת דיג ללבנון. הוא שהה בביירות, עד שהצרפתים גירשוהו, ואז מצא מקלט בבגדד, שם קשר קשר להפלת המשטר העירקי, והשתתף בפרעות ביהדות בבל, בפרט בפרהוד. משנכשל בעירק ברח לאירן, וכאשר פלשו הבריטים והרוסים לאירן, בספטמבר 1941, יצא ממנה מחופש כמשרתת של דיפלומט איטלקי, והלך ברגל מטהרן עד לגבול הטורקי, ממנו עשה דרכו לפגישה עם
אדולף היטלר בברלין.
בין השנים 1945-1941 בהן היה אל-חוסייני פעיל בשירות הנאצים עמדה משכורתו החודשית על סכום של 50,000 מרק (לשם השוואה, סכום זה היה כפול ממשכורתו של פילדמרשל בצבא הגרמני). במשך ארבע שנים אירח המופתי הזה את מנהיגיו של הרייך השלישי, בוילה ברלינית נוחה שברחוב גיתה. מכל ארצות אירופה ומן המזרח נשלחו אליו מיני מטעמים שבזכותם יצאו מוניטין שולחנו בבירה הנאצית. כבד אווזים מפריגור ומסטארסבור, קוויאר ואלתית מן הים הכספי, רימונים, פירות אקזוטיים ומיני מתיקה מזרחיים. הימלר, גבלס וריבנטרופ היו באים ליהנות מהכנסת האורחים המעודנת של הערבי הזה העוטה צניף לבן, בעל הקול החרישי והכבוש והנימוסים המעולים. חאג' אמין אל חוסייני היה משוכנע כי הנאצים יאפשרו לו להשיג את המטרות שלו: לכפות את שלטונו על בני ארצו ולרצוח יהודים וערבים. הייתה לו חדרנית אהובה במיוחד עליו בבאדגאסטיין, יהודייה שנשתלה על-ידי הסוכנות היהודית, כדי לאסוף מידע מרשיע עליו. במילוי תפקידה המוצהר, הצטיינה עד כדי כך, שבצאתו העניק לה מתנה נדיבה, כאות לחיבתו והוקרתו.
חאג' אמין אל חוסייני הוא הנכבה. הוא הערבי שהרס את ערביי ארץ ישראל. הוא הימר על הנאצים. הוא עשה ככל יכולתו להבטיח את ניצחון גרמניה הנאצית. הוא גייס סוכנים ערביים שיוצנחו כחבלנים מאחורי הקווים הבריטיים, עזר בגיוס שתי אוגדות של מוסלמים יוגוסלביים לשורות הס.ס. הקים בוואפן אס אס יחידת מתנדבים מוסלמים, הלגיון הערבי החופשי. הוא רצה וקידם את "הפתרון הסופי" באירופה ובכל מקום כולל בתימן, שם המלך התימני גירשו מעליו בבושת פנים. ב - 1943 השתדל אישית אצל ריבנטרופ כדי למנוע יציאת ארבעת אלפים ילדים יהודיים מבולגריה לארץ ישראל. חוסייני אף ליווה באופן אישי ביחד עם
אדולף אייכמן סיור בקרה ומעקב אחר תהליך ההשמדה בתאי הגזים באושוויץ. המופתי היה נאצי יותר מהנאצים. המופתי הוא אדם שחי והתפרנס משנאה. לדעתו של דיטר ויסליצני, עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן, מילא המופתי, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו על הנאצים בהתקפותיו האנטישמיות. בשלהי המלחמה, הוא נשפט על-ידי בית הדין הצבאי היוגוסלבי העליון, על פעילות יחידתו נגד הפרטיזנים, והורשע כפושע מלחמה.
ערמומי וחתרן
באביב 1945, כאשר ברלין הופצצה על-ידי בעלות הברית, התברר לערבי זה, כי התמוטט בניין הקלפים שבנה, וכי גרמניה הנאצית, בת בריתו, הוכתה והוכנעה. הוא הפסיד בהימורו. מקלאנגפורט שבאוסטריה ברח המטוס אימונים של הלופטואפה, בתקווה שנכזבה, למקלט מדיני בשוויץ. הוא הסגיר עצמו לידי השלטונות הצרפתים. הגנרל דה גול אירח אותו בוילה ליד פאריס. ב-29 במאי 1946, לאחר שגילח את זקנו והצטייד בדרכון סורי מזויף וברישיון מסע צבאי אמריקני, המריא לקהיר. משם חזר לארץ ישראל. מאז והלאה הוא האיש שבדמותו ובצלמו עוצבה הלאומנות הערבית הארץ ישראלית הקנאית, החותרת להשמדת היהודים והמדינה היהודית. משגזרו על עצמם לחתור אך ורק לפתרונות קיצוניים, דחו הערבים בהתמדה כל פשרה שהוצעה להם. הם נוהגים בעורמה, כאותו מופתי ערמומי וחתרן, אך עורמה זו בעוכריהם. עורמתם מכונה "תהליך השלום", זו תוכנית השלבים להשמדת מדינת ישראל. הרש"פ, החמאס, הג'יהאד האיסלאמי, התנועה האיסלאמית, חברי כנסת ערבים, הם כולם בצלמו ובדמותו של חאג' אמין אל חוסייני.
חוקר מדע המדינה הגרמני, מתיאס קונצל, טוען בספרו "ג'יהאד ושנאת היהודים" כי את ארגון הטרור אל-קאעידה, כמו גם קבוצות איסלמיסטיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהנאצים דרך מורשת השנאה והרצח של אל-חוסייני. צפו ביוטיוב בתחקיר ושמו "הטורבן וצלב הקרס" העוסק בקשר ההדוק שבין המופתי אמין אל חוסייני לבין השלטון הנאצי, הקווים המשותפים שבין האידיאולוגיה הנאצית לאידיאולוגיה האיסלאמית, והקשרם לסכסוך הישראלי-ערבי, הטלוויזיה הגרמנית, 2010.
לנכבה יש שם פרטי ושם משפחה: אמין אל חוסייני. הזהות הערבית הלאומנית בארץ ישראל היא זהותו של אמין אל חוסייני. סיפורה הוא סיפורו. הנרטיב שלה הוא הנרטיב שלו. הפרופיל שלה הוא הפרופיל שלו. השחרור ממנו הוא השחרור של ערביי ארץ ישראל מזהות שהיא אסון להם ולעולם. אין ספק כי קרוב היום בו תשתחרר האומה הערבית והמוסלמית מפושעי המלחמה שלה. מתחזקת והולכת התפכחות ערבית ומוסלמית מהג'יהאדיסטים הרצחניים שאיבדו צלם אנוש. ההתפכחות הזו סוללת את הדרך לשלום עולמי.
