משה כחלון מנסה לסכל ביקורת

מפלגת כולנו בראשות משה כחלון השיגה 10 מנדטים. עם נדוניה נכבדה זו שקיבלה מהציבור מיועדת מפלגת כולנו להיכנס לקואליציה בראשות הליכוד. תפקיד שר האוצר מובטח לכחלון, כמו גם שני תיקים נוספים.

אלא שכחלון מקשה בהעמידו דרישות בלתי הגיוניות הנוגדות את האינטרס הציבורי. אחת מהן: להציב בראשות ועדת הכספים חבר כנסת מטעם כולנו. דרישתו עלולה לנגוס בסדרי מנהל תקינים ואין להתירה ולהעמיד את ראש הוועדה מטעמו בניגוד עניינים מובנה. נבהיר זאת:

ועדת הכספים היא הגוף האמון על בחינה ו/ביקורת ו/או אישור הצעות-החלטה המוגשות לכנסת על-ידי משרד האוצר. ועדת הכספים היא הגוף העיקרי האמור לבקר באופן שוטף את פעולותיו של שר האוצר ופקידיו הבכירים. יושב-ראש הוועדה הוא האיש הבכיר מבין חברי הכנסת מטעם המפלגות השונות, המאיישים ועדה חשובה זו. בכוחו לקבוע סדר-יום, כמו גם לנווט את הדיון, כהבנתו.

ברי, כי ועדה זו אמורה להיות משוחררת, ככל שניתן, ממחויבות פוליטית/מפלגתית למשרד האוצר ובמיוחד כלפי העומד בראשו. שאם לא כן, לא תוכל למלא כדבעי את תפקידה. תוכנית נתניהו להציב בראש הוועדה את חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה) ראויה היא ונכונה, גם אם מדובר במפלגה המיועדת אף היא להצטרף לקואליציה. שכן, גפני כבר הוכיח את כושר עמידותו מפני לחצים.

משה כחלון מנמק את דרישתו, אותה הוא מציג כתנאי לכניסתו לממשלה, ככוח שיש ליתן בידיו על-מנת שיוכל לקדם פתרונות לבעיות הדיור וליוקר המחיה. אלא שכאמור, דרישתו עלולה לסכל ביקורת שוטפת על משרד האוצר ולכן אין לקבלה.

הכוח הכלכלי, כשר-על, אמור להישמר בידיו של ראש הממשלה. הוא האיש שאמור לעמוד בראש קבינט כלכלי, שבו יהיו חברים שר האוצר, שר הבינוי, שר התיירות, שר הכלכלה, שר הפנים, וכן שרים נוספים שיהיו רלוונטיים לפתרון סוגיות כלכליות בוערות. שכן, ראש הממשלה הוא היחיד שיכול, מבחינת החוק, לכפות על שרים למלא את תפקידם ולעבוד יחד עם שרים אחרים, ובמקרה הצורך ליטול מהם סמכויות ו/או להוביל לפיטורם. ראש הממשלה, שהבטיח לשים את בעיות הכלכלה בראש סדר-העדיפויות (אחרי הגרעין האירני שהוא, לדידו, בעיה קיומית), אמור ללמוד לקח מהסמכויות המיותרות שניתנו בידיו של יאיר לפיד כשר האוצר (למשל: יו"ר קבינט הדיור), לדחות תנאים בלתי קבילים של כחלון, ולהשאיר בידיו, כראש הממשלה, את המושכות ואת מוקדי הכוח לקבלת החלטות.