ישראל נמצאת במשבר היחסים העמוק ביותר עם ארצות הברית מאז הקמת המדינה, היחסים בין שתי המדינות הם על מסלול התנגשות מאז שהנשיא אובמה נבחר לתפקידו והאיבה האישית בינו לבין ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו הינה חסרת תקדים, ככל שנוקפים הימים היחסים רק הולכים ומחריפים.
ראש הממשלה נתניהו נבחר לכהונה של עוד ארבע שנים ואילו לנשיא אובמה נותרו עוד שנתיים בתפקידו, הסימנים מעידים שהיחסים רק ימשיכו וידרדרו בין ירושלים לוושינגטון. נראה כי צפויות לנו שנתיים קשות ביותר.
אי-אפשר לקשור את המשבר רק למחלוקת הקשה של ישראל עם ארצות הברית על ההסכם בנושא הגרעין עם אירן, הבעיות התחילו מזמן, על-רקע היחסים של ישראל עם הפלשתינים.
אובמה, עוד בתקופת כהונתו הראשונה, היה זה ששתל במוחו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס את רעיון הקפאת ההתנחלויות, ישראל הסכימה לכך אך שום דבר לא עזר כדי למתן את דרישות הפלשתינים.
בסוף השבוע מתח עיתון ה"ניו-יורק טיימס", שופרו של אובמה בכל הקשור לישראל, ביקורת קשה על רון דרמר, שגריר ישראל בארצות הברית, הוא כינה אותו במילים "סחורה פגומה" וקרא להחזירו לישראל.
כנראה שהממשל רוצה לגוון את ההתקפות על ישראלועל נתניהו לאחר נצחונו הסוחף בבחירות, אז עכשיו נטפלים לשליח. השנאה האישית בין אובמה לנתניהו הביא לקרע ביחסים האסטרטגים בין שתי המדינות למרות שרשמית הן מכחישות זאת ועוסקות במכבסות מילים.
למעשה, לישראל ולארצות הברית יש היום אינטרסים שונים בכל הקשור לסוגיה האירנית ולבעיה הפלשתינית. ישראל אינה רואה עין בעין עם הממשל את הדרך להתמודד עם שתי הסוגיות האלה שהן כבדות משקל במזרח התיכון ומשפיעות באופן ישיר על ביטחונה ועל היציבות האזורית.
על-פי דיווחים מארצות הברית, השנאה של אובמה לנתניהו היא תהומית והוא החליט, לאחר הנאום האחרון של נתניהו בקונגרס, להגביר את ההתקפות על נתניהו וישראל ולעשות מסע דה-לגיטימציה אישית לראש הממשלה נתניהו.
נראה שלנשיא אובמה קשה להשלים עם תוצאות הבחירות הדמוקרטיות בישראל, האגו שלו נפגע קשות והוא החליט למרר את חייו של ראש הממשלה. השפל ביחסים הגיע נמוך מאוד עד למצב שהממשל מתדרך את העיתונות האמריקנית להאשים את ישראל בריגול אחר ארצות הברית בכל הקשור למשא-ומתן עם אירן למרות שהוא יודע היטב כי הדברים אינם נכונים.
הממשל גם מאיים לעשות "הערכה מחדש" של היחסים עם ישראל ולא לספק לה את ההגנה האוטומטית במוסדות האו"ם. בימים הקרובים אמור להגיע לישראל יו"ר בית הנבחרים האמריקני ג'ון ביינר שהפך להיות המגן מספר אחד של ישראל מול ממשל אובמה.
מדובר בביקור חשוב לישראל שבוודאי הוא לצנינים בעיני ממשל אובמה, אך מהותי בכל הקשור לדרכים שישראל מחפשת עכשיו כדי להתמודד עם פרק הענישה שהנשיא אובמה מתכנן לה.
מדוע הנשיא אובמה מגזים? מכיוון שהשנאה האישית לנתניהו הוציאה אותו משיווי משקלו והרושם שנוצר הוא שהוא החליט לנקום בישראל.
נכון שאובמה הגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל באופן חסר תקדים ונכון שגם נתניהו עשה כמה טעויות בהתנהלות מול ממשל אובמה, אך אובמה הוא מנהיג המעצמה הגדולה בעולם שאמור להיות המבוגר האחראי ולראות מול עיניו את האינטרס האמריקני ולא לעשות ונדטה אישית למנהיג המדינה הנאמנה היחידה לארצות הברית במזרח התיכון והדמוקרטיה היחידה באמת באזור.
לפתע פתאום מתערב הנשיא אובמה בעניינים הפנימיים בישראל וביחסים של ראש הממשלה עם האזרחים הערבים במדינה ומטיל ספק בערכים הדמוקרטים של ישראל.
הוא גם נוקט לשון איום ואומר כי "הממשל צריך להעריך אילו אופציות אחרות זמינות לנו כדי שלא נראה מצב כאוטי באזור". הרי הוא זה שיצר במדיניותו את הכאוס במזרח התיכון, מדיניותו היא שהביאה למשבר האחרון בתימן ועכשיו הוא מתכנן קטסטרופה נוספת בדמות הסכם גרעין עם אירן שיסכן את ביטחון ישראל ויפתח מרוץ חמוש גרעיני במזרח התיכון.
זהו הכאוס האמיתי שהוא פרי יצירתו של אובמה. הבעיה היא שהכלל ש"בפוליטיקה הכול אישי" שב ומוכיח את עצמו. כל עוד נתניהו משמש כראש ממשלה יקשה על הנשיא אובמה להתגבר על האגו שלו ולא יעזרו שום צעדים שישראל תעשה כדי לרכך אותו.
להערכתי, הנשיא אובמה ינקוט עכשיו בטקטיקה שמטרתה תהיה לפנות בעקיפין לאזרחי ישראל כדי להעביר להם את המסר "בחרתם בנתניהו, אנא שלמו את המחיר".
למען מטרה זו הוא ימצא בן ברית נאמן בדמות "
המחנה הציוני" בראשות
יצחק הרצוג ו
ציפי לבני, ראשי האסכולה "רק לא ביבי". מה יכולה ישראל לעשות? קשה מאוד להתמודד עם המצב שנוצר כשבעצם שנאה אישית של אובמה לנתניהו היא המכתיבה את המדיניות האמריקנית כלפי ישראל.
ראש הממשלה צריך לנהוג בתבונה, לא להתגרות בממשל האמריקני אך גם לא להתקפל בעמדותיו המדיניות. הדבר הקרוב על הפרק הוא ביקורו של ג'ון ביינר בארץ, הביקור הזה מסמל את הקשר ההדוק של ראש הממשלה נתניהו למפלגה הרפובליקנית.
נתניהו צריך לעשות הכול כדי לשמור על כבודו של הנשיא אובמה ולא לשגר הצהרות שיתפרשו כתקיעת אצבע נוספת בעינו של אובמה.
כרגע מה שדרוש הוא להרגיע את הרוחות ולאפשר לממשל אובמה להתרגל לממשלה החדשה בישראל. הפשרת כספי המיסים לרשות הפלשתינית בסוף השבוע הייתה צעד בכיוון הנכון. יש להמשיך ולהרגיע את הרוחות, לקוות שהזמן יעשה את שלו ולהתפלל למעט סיעתאדשמייא.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
