השופט: זכריה ימיני, בית משפט השלום ברמלה

המועד: יום ראשון, 22.2.2015, שעה 09:15

הנושא: תיקים אזרחיים


"אני אדחה את זה לשבוע הבא ואני רוצה שהנהגים יתייצבו", אומר השופט זכריה ימיני לבא-כוח התובע בתביעת פח, כאשר נכנסתי לאולמו. התובע מתווכח על ההליך, בלשון בוטה-משהו, בנימוק שעדיין לא השיג חוות דעת מומחה, אך ימיני מבהיר מי מנהל את האולם: "אתה רוצה לנהל את זה בצורה כזאת?". התובע: "אני לא מבין מה הבעיה". ימיני: "אתה לא מבין? תשאל עורכי דין שמופיעים אצלי בתיקי רמזורים. אני לא בחקירה אצלך, אני אקצוב לך את הזמן".

התובע מבקש 60 יום אך ימיני מסרב: "זה יותר מדי. התאונה הייתה לפני חצי שנה, מזמן היה יכול להיות מוכן". התובע: "המומחה לא מקבל את המידע". ימיני: "מי לא נותן לו?". התובע: "לא יודע, הגורמים המוסמכים". ימיני מקציב 30 יום להגשת חוות הדעת ומסביר לבא-כוחו של התובע כיצד העסק יתנהל. "אתה רוצה סדר דין רגיל? אין בעיה, איך שאתה רוצה", הוא אומר. "אני מנסה להזכיר לבאי-כוח הצדדים כל מיני דברים. ברגע שהם לא רוצים להקשיב, נלך עם התובע. אתה רוצה סדר דין רגיל - ננהל בסדר דין רגיל. אתה יודע כמה תיקים כאלה אנחנו מנהלים בלי חוות דעת?". הדיון הבא נקבע לחודש אפריל.

עוד תביעת פח לא מצריכה מעורבות של ימיני, אבל הוא מפגין תשומת לב ראויה לשבח לכל פרט. הצדדים הגיעו להסכמות ומקבלים את הדחייה שביקשו, וימיני פונה לבא-כוח התובע: "יש לי אליך שאלה. אתם כותבים שהנתבעים הם 'משפחת'. יש כזה דבר - 'משפחת' כנתבע?". עורך הדין משיב בשלילה ומתגונן: "לא אני כתבתי את זה, אבל זה הפניקס". גם בהמשכו של אותו דיון מקפיד ימיני על הפרטים בהחלטה שהוא מכתיב, וכך הוא עושה גם כעבור דקות אחדות בעוד תיק בו הוסכם על דחייה.


"איך תוכיח את זה?"


רוב הזמן בו שהיתי באולמו של ימיני הוקדש לדיון בבקשה לבטל עיקול על דירה שהטילו שלטונות מע"מ, בטענה שהעברת הזכויות בה הייתה הברחת נכסים. מדובר באישה שקיבלה את הזכויות מחמותה, חודש בלבד לאחר שהתגרשה מבעלה המנוח - עבריין מס שגם ישב בכלא. ימיני מגלה מעורבות רבה מאוד בדיון, עמדתו למעשה ברורה - אבל עורך הדין של מע"מ (המודה שהוא בא מהתחום הפלילי ושהתחום האזרחי אינו מוכר לו) וגובה מע"מ מתעקשים שלא להבין את הרמזים הבאים מכיוונו של הדוכן.

ימיני מראה שהוא התכונן היטב לתיק, פותח בשאלה האם שני הצדדים מסכימים שיש לו סמכות לדון בנושא ומבהיר שהנקודה המרכזית היא לא מתי נוצרו החובות של המנוח אלא מתי הוטלו העיקולים על הזכויות. "פקודת המיסים גבייה לא אומרת שיש עיקול אוטומטי, אלא צריך להטיל אותו; ברגע שלא הטלת אותו בזמן - נגמר".

נציג מע"מ טוען שהעברת הזכויות נעשתה שלא בתום לב, וימיני יורה: "אתה טוען לחוסר תום לב? על מי נטל ההוכחה? איך תוכיח את זה? אני רוצה לחסוך הוצאות למדינה". עורך הדין והגובה משוחחים קצרות ועומדים על כך שהשעבוד יישאר בעינו. ימיני מנסה כיוון אחר ושואל את הצדדים האם יסכימו לסכם על סמך המסמכים בלבד, ללא צורך בשמיעת האישה והגובה.

לטענת נציג מע"מ הסכם הגירושין מלמד על הברחת רכוש, אבל את ימיני זה לא משכנע: "על מה אתה רוצה שינהלו הסכם גירושין? אתה ניהלת פעם תיק גירושין?". כאשר הלה משיב בשלילה, ימיני ממשיך: "אז על סמך מה אתה אומר מה צריך להיות שם?". ימיני אינו מרחם על עורך הדין הצעיר, מזכיר לו שהוא אמר שאינו מבין בתחום וחוזר על דבריו בנוגע לחובת רישום העיקול.

נציג מע"מ מבקש להסביר מדוע המדינה אינה מסכימה להסרת העיקול, אך ימיני קוטע אותו: "קראתי הכל, תאמין לי שאני מכיר את העובדות". נציג מע"מ: "יש פה תחושה שמדובר בהברחת נכסים". ימיני: "בתי משפט לא דנים על סמך תחושות". נציג המדינה: "אלו ראיות נסיבתיות". ימיני: "זה לא מספיק. אתה לא יודע מה היה פעם; מה שהיא תגיד לך - אתה תקנה את זה".


"אל תכעסי עליו"


נציג מע"מ מוותר על חקירת האישה, אך בא-כוחה מתלבט. "לא בכדי הוא לא רוצה לסכם על סמך העובדות", טוען נציג המדינה וסופג מבט נוזף מימיני. "בשביל הפרוטוקול, שלא יגידו שלא אפשרתי לחקור את העדים, אני צריך הצהרות" לגבי ויתור על החקירות - הוא מסביר. כעת נציג מע"מ משנה את דעתו ומחליט לחקור את האישה, וימיני פונה אליה: "אל תכעסי עליו, כי הוא עושה את העבודה שלו".

האישה מתארת באריכות את חייה עם בעלה לשעבר וימיני מאפשר זאת גם כאשר נציג מע"מ מנסה להתערב: "שאלת אותה שאלה פתוחה, היא נותנת לך תשובה פתוחה". האישה מתחילה לבכות ונציג מע"מ, במחווה אנושית נאה, מבקש מהקלדנית להביא לה כוס מים. כאן מאפשר לה ימיני להעיד בישיבה, ומאידך-גיסא - משתיק את בא-כוחה: "אני מבקש לא להתערב בחקירה, הוא שואל והיא עונה".

עד מהרה מרגיש ימיני, שיש קצר בתקשורת בין עורך הדין של מע"מ לבין האישה - מבוגרת, נרגשת ובעלת מבטא רוסי בולט. "רד לה לגובה העיניים, דבר איתה בגובה העיניים שלה", הוא אומר לעורך הדין. הלה מתחכם: "שגם אני אשב?". ימיני: "אתה מדבר איתה במילים של שבת. דבר איתה במילים שלה". אחרי זמן קצר הוא מתערב שוב: "אנחנו הרי מדברים על חוב של הגרוש. אתה שואל על זכויות בדירה שעברו אליה; מה הקשר? אותי מעניין חלקו של הבעל, אני מבקש למקד את השאלה בנושא הזה".


"מה היא אשמה בזה?"


האישה מאשרת שהזכויות הועברו אליה כדי שלא ייתפסו אם יעברו לבעלה לשעבר, המדינה טוענת שהנה ההוכחה להברחת נכסים - אך ימיני לא מסכים: "הברחה של מי? לא היו לו [לבעל] זכויות בדירה". ואחרי עוד רגע: "יש לך עוד שאלות? תשאל, אל תתווכח איתה". האישה אומרת שהיה עיקול של בנק על הזכויות, נציג מע"מ אומר שיוכל לבדוק זאת בתוך יום, ושוב סופג מקלחת של צוננין: "ולמה לא עשית את זה עד עכשיו? אנחנו בהמרצת פתיחה, הסדר שונה". עורך הדין הנבוך יכול רק להזכיר שזה לא התחום שלו.

לאחר החקירה קם בא-כוחה של האישה ומראה שיש לו מסמכים בנוגע לעיקולים. נציג מע"מ מתקרב אליו ומבקש לקבל אותם, אך ימיני פורס את זרועותיו בתנועה של הפרדה ומבקש: "כל אחד למקומו, להשלים את החקירה החוזרת". לאחר כמה שאלות של בא-כוח האישה לגובה מע"מ, מבקש ימיני סיכומים של חמש דקות מכל צד. הוא מזכיר לנציג מע"מ מהן העובדות המוסכמות ומבקש שיתמקד בטענתו בדבר חוסר תום הלב של העברת הזכויות.

כאשר נציג מע"מ מציין שהמנוח לא שינה את כתובתו, ימיני שוב מתערב: "מה היא אשמה בזה? אתה רואה שמדובר באנשים דתיים, ואתה מכיר את ההלכה שלאנשים גרושים אסור לגור באותו בית". נציג מע"מ: "בתיקים כאלה זה בין הנסיבות הראשונות שמסתכלים עליהן". ימיני מסיים את הדיון בהודעה שייתן את פסק דינו ב-4.3.15. פסק הדין פורסם, אגב, שלושה ימים מוקדם יותר וימיני קיבל את הבקשה למחוק את העיקול.


השורה התחתונה: שופט מעורב מאוד, שאינו מסתיר את דעתו על התנהלות הצדדים ומנסה על-ידי כך לייעל את הדיונים. הוא גם בקיא בפרטי התיקים ומראה שהתכונן היטב לכל אחד מהם, למרות שמדובר ביום עמוס ומרובה דיונים. יש שיאמרו שהתערבותו מרובה מדי ואולי אף בוטה מדי; עניין של גישה וסגנון.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 7.