בעוד העולם הערבי והמערבי עסוקים בתפקידה של אירן במלחמת האזרחים הנוכחית בתימן ובהשתלטותם של המורדים החות'ים על הבירה צנעא, מעט מדי תשומת לב ניתנה למאבקי הכוחות הפנימיים בתימן, ובאופן מיוחד לתפקידו של הנשיא המודח עלי עבדאללה סאלח. רבים בתימן ומחוצה לה, טוענים כי לסאלח ברית סודית עם תנועת "אנסאר אללה" (החות'ים), וכי הוא עומד בראש מזימה לערער את יציבותה של תימן על-מנת לשוב ולכבוש בה את השלטון.
בנובמבר 2011, לאחר 33 שנים בשלטון, ומחאה אלימה שנמשכה מספר חודשים, הסכים סאלח לוותר על כסאו ולהעביר את סמכויות ניהול המדינה לסגנו מזה כעשרים שנה, עבד רבו מנצור האדי. זאת במסגרת עסקה שנחתמה בתיווך סעודי. אלא שעם העברת השלטון, לא נאלץ סאלח לוותר על השפעתו במדינה לחלוטין, כאשר הוא נהנה מחסינות מפני העמדה לדין. מפלגתו, "הקונגרס הכללי של העם", הורשתה להתמודד בבחירות לאחר עזיבתו וסאלח אף המשיך לעמוד בראשה.
באחת מהתבטאויותיו הבולטות, השווה הנשיא המודח את משימת השלטון בתימן ל"ריקוד על ראשי נחשים". זאת לאור האפקטיביות החלשה של השלטון המרכזי בתימן והצורך המתמיד לקיים במדינה מערכת של פטרונות ואיזונים בין פסיפס מורכב של שבטים מתחרים, קבוצות פוליטיות יריבות, וארגוני מורדים חמושים. ואכן, עזיבתו של סאלח את תפקיד הנשיא, לא מנעה ממנו להמשיך ולהפעיל את השפעתו על הגורמים השונים בקרב השבטים בצפון תימן, במערכת הפוליטית, בתקשורת ובקרב הצבא וכוחות הביטחון. סאלח מואשם בכך שמאז עזיבתו את השלטון, הוא משתמש בהשפעה זו כדי לערער את המערכת הפוליטית ואת המדינה במטרה לשוב יום אחד אל כס הנשיאות, או כפי שמומחים רבים מעריכים, למנות את בנו אחמד לתפקיד.
נאמנות לנשיא ולבנו אחמד עלי סאלח התמנה בתקופת שלטונו של אביו לעמוד בראש "המשמר הרפובליקני" התימני, ורבים מעריכים כי ניסיונותיו של סאלח האב למנותו כיורש עמדו כאחת הסיבות המרכזיות למרד כנגדו ב-2011. בניסיון למגר את השפעתו של קודמו בתפקיד, קידם הנשיא הנוכחי האדי רפורמה בכוחות הביטחון התימנים החל משנת 2012, במסגרתה הועברו מתפקידם רבים מתומכיו של סאלח. האדי האשים את תומכי סאלח בצבא בניסיון לחבל במאבקו כנגד ארגוני טרור במדינה, כולל ארגון אל-קאעידה. ב-2013, בוצעה רפורמה נוספת שכללה את פירוק "המשמר הרפובליקני" והקמת כוח חדש במקומו. אחמד סאלח הועבר מתפקידו ומונה לתפקיד השגריר במדינת איחוד האמירויות, בניסיון ברור להרחיקו מעמדות כוח והשפעה על כוחות הביטחון.
אלא שהמהלך ככל הנראה רק הגביר את תסכולו של הנשיא המודח בעוד השפעתו הפוליטית ובקרב הצבא נותרה משמעותית. למעשה, על-פי ההערכות כשליש מהצבא התימני נותר נאמן לנשיא הקודם ולבנו אחמד. בחיפושו אחר בעלי-ברית חדשים, בשנת 2014 פנה סאלח, על-פי הדיווחים, למורדים החות'ים וחבר אליהם כדי לערער את יציבות שלטונו של יריבו, הנשיא החדש האדי. על-פי דיווחים שפורסמו במספר אמצעי תקשורת, שבטים בצפון תימן הנאמנים לסאלח חברו אל החות'ים בספטמבר 2014, ובסיוע של אנשיו של סאלח בצבא, שערקו וחברו אל החות'ים, הצליחו לכבוש את עיר הבירה צנעא.
על-פי הדיווחים, גם הכוחות הנותרים מסביב לבירה קיבלו הוראות מגבוה שלא להילחם ואילו יחידות שהמשיכו להיאבק מצאו את עצמן מנותקות מאספקה וחימוש. באותה הזדמנות, החות'ים גם סייעו לסאלח לסגור חשבון ישן ופשטו על כוחותיו של עלי מוחסן אל-אחמר, הגנרל שהתייצב כנגד שלטונו של הנשיא לשעבר עם פרוץ המרד ב-2011. מוחסן עצמו נמלט לסעודיה. למעשה, חלק מהכוחות שהמשיכו להילחם כנגד כניסתם של החות'ים לצנעא לא היו קשורים כלל לצבא התימני אלא היו שייכים למיליציות הקשורות למפלגת אל-אסלאח, מפלגה איסלאמיסטית סונית הקשורה לאחים המוסלמים ויריבתם המרה של החות'ים.
ברית שאינה טבעית סאלח עצמו מכחיש את הדיווחים אך הקונצנזוס סביב מעורבותו במשבר הנוכחי מאחורי הקלעים רחב למדי. למעשה, בנובמבר האחרון החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות הכוללות איסור נסיעה והקפאת נכסים על הנשיא לשעבר ביחד עם שניים ממנהיגי החות'ים. זאת בטענה כי מעורבותם בנעשה בתימן הביאה לערעור היציבות במדינה. אחד ממנהיגי החות'ים אף הודה בינואר האחרון בראיון לאחת מסוכנויות הידיעות כי ישנם מגעים ותיאום בין ארגונו ובין סאלח.
יש לציין כי הברית של סאלח עם החות'ים אינה ברית טבעית. למרות השתייכותו של סאלח לאותו זרם דתי כמו החות'ים, השיעה הזיידית, הנשיא לשעבר עמד בראש קמפיין צבאי מתמשך כנגד החות'ים בין 2004 ל-2011, קמפיין שהוביל כבר ב-2009 להתערבות צבא סעודיה לתמיכה בצבא התימני. כעת פועלים הכוחות הסעודים במסגרת מלחמתם בחות'ים גם כנגד מטרות בצבא תימן המזוהות כשייכות לתומכיו של סאלח. מבחינת הסעודים, בעלי בריתו של סאלח בעבר, פעולותיו של סאלח לערעור היציבות בתימן שהביאו להרחבת ההשפעה השיעית והאירנית במדינה, כמו גם להתפשטותו של אל-קאעידה, הופכות אותו כעת לאויב.
החבירה אל החות'ים, יריביו לשעבר, מסייעת לסאלח להוכיח כי הנשיא האדי נכשל במאמציו לשמור על יציבות המדינה וכי סאלח ומשפחתו הם היחידים שיכולים להשיב את הסדר על-כנו. במשך שנים, מיצב סאלח את עצמו ואת משטרו כמכשול היחיד כנגד התפשטות
אל-קאעידה בתימן, מה שסייע לו לזכות בתמיכה צבאית וכלכלית מצד ארה"ב וסעודיה. למעשה, סאלח הואשם לא פעם בכך שהותיר לאל-קאעידה להמשיך ולפעול בתימן כדי לשמור על הסיוע החיצוני שהקנה לו תפקידו כבעל ברית במאבק כנגד הארגון. כעת טוענים מומחים העוקבים אחרי הפוליטיקה התימנית כי הרומן בין סאלח לחות'ים עומד להסתיים כיוון שהנשיא לשעבר אינו זקוק להם יותר, וייתכן כי ההתערבות הבין-ערבית תוביל אותו לזנוח את החות'ים ולחפש מסלול פעולה שונה. דיווחים מתוך צנעא מוסרים כי נוכחותם של החות'ים ירדה באופן משמעותי מאז תחילת המבצע וכי פוסטרים של סאלח ובנו מעטרים את רחובות העיר.
ב-30 במרס, פורסם כי אחמד סאלח פוטר מתפקידו כשגריר באבו דאבי, בצעד נוסף במאבק האישי המחריף בין הנשיא הנוכחי לנשיא המודח. עם זאת, סאלח, שהיטיב "לרקוד על ראשי הנחשים" בעודו בשלטון, צפוי להמשיך ולמשוך בחוטים של הפוליטיקה התימנית המסובכת גם בעתיד הנראה לעין.
