סיפור הכזב חסר האחריות של הצעיר מבאר שבע ניב אסרף וחברו שביימו את אירוע החטיפה בידי כוחות עוינים באזור חברון, החזיר את מדינת ישראל, אף כי לפרק זמן קצר, אל הטראומה שלאחר חטיפת שלושת תלמידי הישיבה שנרצחו לפני כשנה בידי מחבלים פלשתינים, ושתוצאותיה הנוראות ידועות לכול.
המעשה הבזוי הזה, שהיו שניסו להציגו כאילו הוא "בסך הכול מעשה קונדס", גרם נזק כלכלי של מיליוני שקלים למערכת הביטחון הישראלית שבכורח הנסיבות גייסה אלפי חיילים לחיפושי סרק ולהטרדה מיותרת של אלפי פלשתינים אשר בבתיהם בוצעו חיפושים בניסיון לאתר את "החטוף".
אחרי שפג המתח החריף, כאשר אותר אסרף בוואדי בקריית ארבע הסמוכה לחברון ונעצר כשברשותו קופסאות שימורים ושק שינה, הגיעה העת ל
שאול שאלה פשוטה: מה עבר במוחו של הצעיר הזה, כאשר הגה את הרעיון המזיק. תהיה התשובה אשר תהיה - אם שטות היא או איוולת - אסור לעבור לסדר היום על המעשה הנפשע והמטופש וצריך להעניש את שני הכזבנים האלה.
בעניין הזה צודק שר הבינוי והשיכון,
אורי אריאל, שפסק כי המעשה פגע באופן ממשי בביטחון המדינה. ולכן יש למצות את הדין עם השנים ולענוש אותם בצורה החמורה ביותר.
כיוון שאין מדובר ב"מעשה שטות שאין בו זדון", של שני צעירים תמהוניים, ראוי שמדינת ישראל תשאל את עצמה מהו מיצוי הדין הנכון והראוי במקרה החריג הזה. לדעתי, חייב העונש להוות משל ודוגמה, כדי שתימנע חזרה על התרחיש האווילי.
אילו אני הייתי השופט שבפניו היה מובא גיליון האישום, שבוודאי יוגש, הייתי ממליץ על ענישה בנוסח "למען יראו וייראו". למשל: לחייב את השניים בקנס שגובהו יהיה כגודל הנזק הכספי שגרמו למערכת הביטחון, גם אם ייאלצו לעבוד שנים כדי לפצות על הנזקים שגרמו. ואם יטענו שאין להם כסף די הצורך - אין בעיה. כתחליף אפשר, ואולי אף ראוי, לשגר אותם לכלא לתקופת זמן שוות-ערך לנזק הכספי.
בנוסף הייתי ממליץ לשלול מהם את אזרחותם הישראלית. לפחות לתקופה של שנים מספר. הסיבה לחומרת הענישה שעליה מדובר היא שאינם ראויים להיות אזרחים ישראלים, אם לא חשבו לפני מעשה על המשמעות החברתית של חומרת הרמייה הנקלית הזאת. ואם אין נתיב חוקי המאפשר ענישה כזו - חשוב שיהיה.
