היום לפני 70 שנה, ב-15 באפריל 1945, שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן שבצפון גרמניה. News1 מפרסם, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חלק מן התמונות הקשות שצילמו החיילים הבריטים המזועזעים מיד לאחר השחרור, והשמורות בארכיון המדינה הבריטי בלונדון.
ברגן-בלזן הוקם באפריל 1943 כמחנה מעצר בו יוחזקו אסירים המיועדים להחלפה באזרחים גרמנים שהיו בידי בעלות הברית. ממארס 1944 הפך ברגן בלזן בהדרגה למחנה ריכוז רגיל, אליו הועברו ממחנות אחרים אלפי יהודים, בעיקר כאלו שהוגדרו כבלתי כשירים לעבודה. 1,000 האסירים הראשונים שהועברו ממחנה דוֹרָה שוכנו בתנאים הגרועים ביותר, בלי טיפול רפואי כלשהו ועם מנות מזון זעומות ביותר; רק 57 מתוכם זכו להגיע ליום השחרור.
עד סוף 1944 המשיכו להגיע לברגן-בלזן משלוחי אסירים ממחנות שונים, רובם יהודים מהונגריה - הקהילה הגדולה האחרונה שנפלה קורבן לשואה. רובם שוכנו בשטח מחנה האסירים, בו היו התנאים הקשים ביותר. אסירים פליליים גרמניים שהועברו ממחנה דוֹרָה התמנו לזקני הצריפים ולקאפוס, התייחסו ליהודים באכזריות רבה והחמירו בצורה ניכרת את מצבם הקשה ממילא.
באוגוסט 1944 נבנה במחנה אגף חדש עבור נשים, ושוכנו בו 4,000 יהודיות מהונגריה ופולין. הן הועברו לאחר זמן קצר לעבודות כפייה במחנות-משנה של בוכנוולד ופְלוֹסֶנְבּוּרְג, אך רובן הוחזרו לברגן-בלזן כאשר חלו או נחלשו. בספטמבר-אוקטובר 1944 הגיעו לכאן 3,000 יהודיות מאושוויץ, אשר שוכנו בצריפים שנבנו עבורן ללא מים, שירותים ומיטות. ביניהן היו אנה ומרגוט פרנק, אשר נספו במארס 1945 במגיפת הטיפוס שפקדה את המחנה.
בדצמבר 1944 מונה יוזף קְרָמֶר למפקד ברגן-בלזן, בו היו באותו יום 15,257 אסירים ובהם 8,000 נשים. קרמר הפך את ברגן-בלזן בצורה סופית ומלאה למחנה ריכוז ומינה זקני צריפים וקאפוס במקום האסירים היהודים שהחזיקו עד אז בשרידי המינהל העצמי של האסירים.
החל מינואר 1945 הגיעו לברגן-בלזן רבבות אסירים שפונו בצעדות מוות ממחנות ריכוז אחרים אליהם התקרבו בעלות הברית ממזרח וממערב, ובהם אושוויץ, בוכנוולד וזקסנהאוזן. מפקדי המחנה לא עשו דבר כדי לקלוט אסירים אלו, ורובם שוכנו תחת כיפת השמים, ללא מים ומזון. עד מהרה פרצה מגיפת טיפוס, ובמארס 1945 לבדו מתו במחנה 18,168 בני אדם. בסך-הכל מתו 35,000 איש בין ינואר 1945 לבין השחרור ב-15 באפריל 1945.
ביום השחרור בידי הצבא הבריטי היו בברגן-בלזן 60,000 אסירים, רובם חולים במצב קשה, ואלפי גופות היו מוטלות ברחבי המחנה. בחמשת הימים הראשונים שלאחר השחרור נספו 14,000 איש, וכמספר הזה נפטרו בשבועות הבאים, למרות כל מאמציהם של הבריטים - שהוכו בתדהמה למראה עיניהם ולא היו ערוכים באופן מיידי לפעולות הצלה. לאחר השחרור הוקם בברגן-בלזן מחנה עקורים, אשר התקיים עד 1951.
