17.3.15 - יום הכרעת הבוחר (יום הבחירות לכנסת ה- 20); הבוחר הכריע - בעד גוש הימין.
14.4.15 - כחודש לאחר הכרעת הבוחר; מחשבות ראשונות.
ההרהורים וההתלבטויות לפני יום הבחירות ולקראתו היו רבים ואי-הוודאות מהותית. אבל בתום כחודש, החלטתי לבחון חלק מן השיקולים שנראו לי רצויים או נכונים ביום ההכרעה, לעומת האופן בו מסתמנים הדברים כחודש מאוחר יותר, ובעיצומו של המו"מ הקואליציוני.
והמסקנה: מריר-מתוק; יותר מריר ממתוק.
במשך תקופה ארוכה למדי לפני יום הבחירות סברתי שהפעם אצביע לבית היהודי. היו לכך סיבות רבות, אציין כמה מן החשובות יותר בעיני:
א. זו המפלגה המייצגת יותר מכל את ההתיישבות היהודית הפעילה בליבה של ארץ-ישראל ההיסטורית.
ב. זו מפלגה המהווה את הדוגמה הטובה ביותר כיום לשילוב בין זרמים שונים ביהדות הישראלית, בראש וראשונה בין דתיים לחילונים.
ג. זו מפלגה שנעשה בה חריש פנימי עמוק בשנים האחרונות, שהניב - לא בלי מאבקים וקשיים - אחדות שורות וליכוד כוחות למען יעד משותף. אולי לא הושגה בכל הרמה הגבוהה ביותר האפשרית והדרושה, ונשמעו גם קולות צורמים, אבל בסיכום הסופי, ערב הבחירות, היה כאם הישג מרשים למען ארבע מטרות נעלות בעיני: יהדות, עם ישראל, ארץ-ישראל וציונות - כולן ליבות קיומנו כאן.
ד. זו המפלגה האידיאולוגית-חיובית האיכותית ביותר על המפה הפוליטית העכשווית שלנו, דווקא משום שהיא מגשרת על מה שבמפלגות אחרות נראה בלתי הגיוני או בלתי אפשרי. המלה חיובית מתיחסת בעיקר לעובדה שמפלגה זו משתמשת הרבה יותר מאחרות במלה "בעד" והרבה פחות מאחרות במלה "נגד".
מאבקיה מתמקדים בחיוב המטרות עבורן היא נאבקת ולא בשלילת וניכור הגורמים מולם היא מנהלת את מאבקיה. אינני בא להאדיר כאן דברים מעבר לכל פרופורציה, אלא לחזק, לעודד ולתמוך במה שבעיני מאפיין את סוג המאבקים שהייתי רוצה לראות גם אצל מפלגות אחרות.
במערכת בחירות בלתי-סימפטית בעליל (בשלון המעטה), בה הועכרה האווירה בשינאת חינם מרובה ומיותרת, הושחרו אנשים על דעותיהם ואמונתם ונעשו ניסיונות גסים ובוטים להדחה של בעלי תפקידים ולפסילה של אחרים על הסף באמצעות מניפולציות, מצגי-שווא, אמירות תפלות ושקרים נטו, ויכוח ענייני - גם כשהוא חריף, על עקרונות ויעדים לאומיים, אמוניים, ציוניים ומעשיים, הוא כמשב רוח רעננה.
זה אינו הכל, אבל אסתפק כאן באלה.
ברגע האמת, בקלפי, הצבעתי לליכוד מתוך השקול הגושי שאין צורך לפרטו. המטרה הייתה לבלום אפשרות שה
ממשלה הבאה תורכב על-ידי מי שאינו דומה בשום מובן למפלגה בה ראיתי למעשה את הבחירה האופטימלית. ומכאן גם למנוע ככל האפשר מצב שהממשלה הבאה תנהל מדיניות שעומדת בסתירה מוחלטת לכל הדברים בהם אני מאמין ואותם אני חושב לנחוצים ונכונים.
למעשה, זהו מבחן המעשה. אם יושג הדבר - כי אז יצא הפסדי הלוקלי בשכרי הגלובלי. אם לא יושג, אזי היה זה מקח טעות. המהלך עצמו הצליח ואין זה משנה אם כל מי שפעל דה-פקטו כמוני עשה זאת בדיוק מאותן סיבות ואותם שיקולים. מה שחשוב הוא מבחן התוצאה ומבחינות מסוימות במבחן זה המהלך הצליח "יותר מדי".
הנחת העבודה שלי הייתה ש
הבית היהודי שווה כ-14 מנדטים ואם כתוצאה מהתנהלות דומה לשלי תקבל רק 11 מנדטים ותחזק את הליכוד ב-3 או 4 מנדטים, תהיה זו התוצאה הטובה ביותר לה ניתן לקוות בנסיבות של ערב הבחירות. אם יצליח הליכוד לגייס עוד 2 או 3 מנדטים ממפלגות אחרות וישי יעבור את אחרוז החסימה - היעד המרכזי מובטח.
ממשלת ספרקמרקט
למען האמת, תחילתו של המו"מ הקואליציוני אינה מעודדת. המו"מ הקואליציוני הוא תהליך מימוש התוצאות שהקבלו בקלפי והפיכתן למנגנון שלטוני שיבטא בפועל את רצון הבוחרים - הקמת ממשלה שתשמור בפועל אותם ערכים שבשמם הלכנו לבחור ובחרנו כפי שבחרנו. ממשלה שתלכד סביבה את כל הכוחות הדרושים להגשמת מטרות אלה ותעצב גוש פוליטי גדול ויציב שיבסס את יכולותיה אלה לאורך זמן. להערכתי, ממשלה מושתתת על גרעין אידיאולוגי-אינטרסנטי חזק, גם תוכל לעמוד טוב יותר מממשלת סופרמרקט מול לחצים שבוודאי יופעלו עליה מבית ומבחוץ. אינני רואה ממשלה כזו ללא הבית היהודי כחלק אינטגרלי מרכזי ממנה.
הבית היהודי, כמפלגה אידיאולוגית ואכפתית, חזרה והוכיחה את אופייה המיוחד גם בבחירות האחרונות; המהות המשותפת קדמה לאינטרס העצמי הצר. מן התוצאות בפועל - 8 מנדטים - מול צפי הסקרים, אנו למדים שהמפלגה הפסידה 4-6 מנדטים בבחירות, ואני משייך הפסד זה בעיקר לאותם שיקולים שעשיתי אנוכי בשעה ה-12, מאחורי הפרגוד בקלפי. אינני חבר הבית היהודי, ואינני יודע מה נאמר בחוגים פנימיים בה. ברור לי שלא רק אידיאולוגיה שיחקה כאן תפקיד, וגם לפרשת אוחנה הייתה תרומה מסוימת להשתלשלות העניינים. כך או כך, הייתה כאן "רוח גייסות" שחוללה את המהפך, ואולי גודלו מוכיח יותר מכל את האופי הוולונטרי אידאליסטי שפעל בהצבעה. הבית היהודי הייתה אבן הפינה של השינוי ומלבד היכולת הרטורית של נתניהו שעוררה ברגע האחרון גם "יפיפיות נרדמות" של הליכוד ללכת ולהצביע - שני אלה הם המנצחים הגדולים של מערכת בחירות זו.
אני מצפה שהליכוד, שהרוויח מהתפתחות זו רווח פוליטי אולטימטיבי שגם בחלומותיו הוורודים לא שיער אותו, אל יקשיח את ליבו ולא יחזור לסורו במניפולטיבי והאגואיסטי מול הבית היהודי. אני מקווה שישכיל למנוע ממי שהלכו לקראתו להצטער על החלטתם ויתחייבו בליבם ובמצפונם לא לחזור על מהלך דומה לעולם. הכדור בידי נתניהו. התמיכה שקיבל מעניקה לו חופש פעולה נרחב, גם אם לא מוחלט, שחזקה עליו שלא ינצל זאת לרעה. זו הזדמנות פז עבורו להוכיח שכל טענות יריביו על היותו אינטרסנט ואגואיסט שרק השרידות הפוליטית לנגד עיניו, היו שקרים בעלמא. אם גם הפעם יכשל, יוכה על כך בעתיד ולדעתי יוכה חזק.
קבוצה אידיאולוגית תומכת היא כוח חזק מאוד, וכשהיא יריבה היא יריבה חזקה מאוד. כל נאמני א"י והחוגים הלאומיים בליכוד חייבים למנוע בעד נתניהו מלפורר ולהחליש את הגוש הלאומי החזק הקיים בצרוף של הליכוד עם הבית היהודי. מפני שאם יוכה גוש זה, יגלוש הליכוד למעמדה של מפלגת העבודה דהיום, ויפסיד את השלטון. להערכתי, הבחירות הבאות תהיינה בעוד כשנתיים. זהו זמן מספיק קצר בכדי לא לשכוח עוולות וזמן יותר מדי קצר מכדי לתקן את נזקיהן.
בינתיים צריכים אנשי הבית היהודי לחזק עצמם על-ידי הגדלת מספר המתפקדים, צרוף חוגים נוספים תוך שמירה על הפלורליזם שהפגינו עד כה ולהוסיף את הנדבך הכלכלי-חברתי שעדיין חסר במצעם הכללי, אולי על-ידי שת"פ עם קבוצה דוגמת כחלון, שכלל לא בטוח שאצל נתניהו "הישן" תלקק דבש.
