תגובה למאמר ולראיון ברדיו של אריאל רובינשטיין, בהם הוא קובע לנו שאת יום השואה צריך לבטל. אריאל נמנה על יוזמי 'מכתב הקצינים הסרבנים' שהביא להקמת תנועת '
שלום עכשיו'. את ההתיישבות החלוצית הוא מכנה "חטא הטעות הטרגית ביותר שעשינו מאז השואה". הוא תומך בסרבני שרות צבאי, נמנה עם חותמי עצומת המרצים והאמנים שקראו לחרם פעילות תרבותית בהתיישבות החלוצית וזוכה אופייני בפרס ישראל.
אנתח את מאמרו שלב אחר שלב. הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי המעטים שיש להם את מי לזכור לא ישכחו את הנספים, ואלה שאין להם לא יכולים באמת לזכור". האם לא ברור כי יש כאן יחס של ביטול כלפי כולנו, שאינם ממשפחות ניצולי שואה, בטענה מופרכת ולא מוכחת, שכולנו לא יכולים באמת לזכור?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי אני לא רוצה לשמוע חבר כנסת מקריא את שמות בני משפחתי שנספו בשואה בטקס 'לכל איש יש שם'. למתים היו שמות, ואני נקרא על שם שניים מהם, אבל שמותיהם אינם אומרים דבר לחברי הכנסת שממלמלים אותם". האם לא ברור שיש כאן יחס של ביטול כלפי כל חברי הכנסת, ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר וצבע?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, משום שהוא הזדמנות מיותרת להצצה לא מתנצלת בפורנוגרפיה של המוות. מי שמרגיש שהוא מוכרח להתבונן בתמונות של הוצאה להורג או במבט אחרון של ההולך אל מותו, מוזמן לצפות בסרטונים הצבעוניים של
דאעש". האם אין כאן יחס של זילות השואה, כאשר משתמשים במילה גסה לתיאור התיעוד של נוראות השואה? האם אין כאן יחס של ביטול כלפי כל מי שמבקש לפתח יחס רגשי והזדהות אישית עם אחיינו ואחיותינו? האם אין כאן זילות השואה כשמשווים אותה לדאעש?
כך כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי חלק ניכר מקורבנות השואה היו חרדים". אז מה? הם לא יהודים כמוני כמוך?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי הצפירה היא מנהג מלכות זרה". מה הקשר? צריך לבטל את יום השואה עקב מנהג נקודתי? האם אריאל רובינשטיין הכלכלן חושב עצמו גם לתלמיד חכם ופוסק הלכות?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי אני מליט עיני בבושה כשאני רואה את הצעירים הישראלים המטיילים עטופים בדגלי ישראל בחוצות פולין, כמו שאוהדי בית"ר ירושלים חוגגים ברחובות אחרי ניצחון על בני סכנין". האם אין כאן יחס של ביטול כלפי הצעירים הישראלים? האם אין כאן יחס של ביטול כלפי אהבת המולדת והדגל? האם אין כאן יחס של ביטול כלפי יהדותם וציוניותם של הצעירים הישראלים? האם אין כאן יחס של ביטול כלפי אוהדי בית"ר ירושלים? האם מסיבות הידועות לנו, יש כאן שוב יחס של הזדהות עם בני סכנין?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל כדי לשים קץ לשרשרת הקלישאות הבלתי נסבלות, המושמעת ביום הזה מפי כל איש ציבור שיש לו הזדמנות לדבר". האם אין כאן יחס של ביטול כלפי אנשי ציבור, ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר וצבע?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי אסור לבסס את קיומנו כאן רק על היותנו נרדפים נצחיים". האם אין זו עובדה היסטורית הידועה לכל תינוק ותינוקת שהעם היהודי נרדף עד עצם היום הזה? האם לא קראנו ושרנו יחד כולנו בפסח, את 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי הוא נהפך לכלי שרת בידי אידיאולוגים לאומנים". אהההה...אז זה העניין? יצא המרצע מן השק. זו הסיבה האמתית מדוע רוצה אריאל רובינשטיין לבטל את יום השואה. את האמירה הזו הוא השאיר לסוף כמעט, אבל זו הסיבה האמתית. מפריע לאריאל רובינשטיין ולענת וקסמן, ל
יאיר גרבוז ולסובול, ל
עמוס עוז ולא.ב, שיהודים כמונו, צעירים כמבוגרים, מחזקים את זהותם היהודית ישראלית, ואת אהבת המולדת, ואת לאומיותם. האם אריאל הגדול וחבורתו סובלים ממחלת רוח ונפש המוכרת לנו כתסמונת סטוקהולם?
הוא כתב: "את יום השואה צריך לבטל, כי ייתכן שהיה צריך להפציץ את אירן גם אם היטלר היה מתגייר". מה הקשר? האם אין כאן הומור שחור חצוף מאין כמוהו שמעלה על הדעת שמטורף רוצח המונים כמו היטלר יימח שמו וזכרו אפשר והיה מתגייר? איך יכול יהודי ישראלי משכיל להגיע לרמה כל כך נמוכה של שיח פוגעני, ערב יום השואה, ולשחק במילים שכל כך פוגעות בגיור וגרים ובניצולי השואה ובכולנו?
הוא כתב בסיום מאמרו את המילים הפוגעניות ביותר, כאילו שכל מה שנאמר על ידו לא היה פוגעני דיו: "גם לפתחם של בני העם הנבחר רובצת הסכנה להיהפך לחיות אדם". כך הוא סיים את מאמרו. אתם מאמינים? שמעתי אותו אומר בראיון לרדיו, שאין כל הבדל בין הגרמנים לבין יהודים. הוא טוען בהחלטיות תמוהה, שכל דבר שהגרמנים עשו, יכולים היהודים לעשות. אין הבדל מבחינתו, בין יהודים לגרמנים. זו מחלת רוח ונפש של אריאל רובינשטיין והחבורה המסוכנת שאליה הוא משתייך. מחלה מסוכנת בראש ובראשונה לו וליקר לו, אבל גם לכל אחד ואחת מאתנו, לעם היהודי ולמדינה היהודית.
אריאל רובינשטיין הוא תינוק גדול שנשבה בכת האצולה האקדמית, הגזענית, הפוגענית, החצופה, היהירה והמתנשאת. נהיה כולנו תלמידי ברוריה, שלימדה אותנו וגם את בעלה רבי מאיר, להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. אנחנו כמו רבי מאיר, שהיו לו שכנים רעים שהיו מצערים אותו עד מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליהם שימותו. לימדה אותו ברוריה, להתפלל עליהם, שיעשו תשובה, ועשו תשובה. נתפלל על אריאל רובינשטיין ועליהם, שיעשו תשובה.
היהודי החדש, יהודי של גאולה, יש לו לב אוהב ושכל של תורה. יהודי של גאולה, הוא יהודי שמח שרואה ניסים פרטיים ולאומיים, ומלא שמחה והכרת טובה ותודה עליהם. היהודי של גאולה אוהב את עמו, את מדינתו, את החברה, את הקהילה שלו. הוא יהודי אוהב. משום כך, הוא גם יהודי אהוב. הוא אדם ויהודי של אור. הוא רואה כל כך הרבה אור, שהחושך שיש, ויש חושך, מתגמד לעומת האור. כך גם אנו, נראה את האור שיש באריאל רובינשטיין. בו ובכל אחד ואחת מאתנו ובעם היהודי ובמדינה היהודית. כדי להזכיר לכולנו כמה אור יש, ים של אור, אנחנו חייבים את יום השואה.
