|
|
מחיר גבוה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בכל ערב יום העצמאות אנחנו שבים ושואלים את עצמנו וזה את זה בתדהמה איך זה שראשי הערים שלנו מאשרים ככה לשלם ביד רחבה בכסף ציבורי לזמרים תמורת שלושה או ארבעה שירים על הבמה בערב החג סכומים שהם לא פעם מה שראש העיר עצמו, רבאק, הוא עצמו, לא משתכר, רבאק, אפילו בעבודה יומיומית של שלושה או ארבעה חודשים!!! על עשרים או שלושים דקות, כל יום עצמאות מחדש, איך ראשי הערים מאשרים לשלם סכומי עתק של כסף ציבורי בחדווה וביד רחבה כמעט כאילו היו להם בזה אחוזים!!!
ואני אומר שאיזה מזל שאנחנו חיים במדינת ישראל שלנו ולא באיזו רפובליקת בננות מושחתת בדרום אמריקה, שאם היינו שם ולא פה הראש העקום שלי בטח כבר היה ממציא איזה תסריט בדיוני מטורף לפיו איזה ראש עיר - ברור שהרוב לא - אבל נגיד ראש עיר אחד, אחד, נגיד ראש העיר קסטניאטס, אומר בחדר סגור לאיזה זמר, נגיד הזמר סיפואנטס, "חופשי קרידו, חופשי, בכיף גדול אני מאשר לשלם לך על ארבעה שירים, עשרים דקות, מאה וחמישים אלף דינארוס, בתנאי, כמובן, שביום בו אתה מקבל את הכסף חמישים אלף מזה חוזרים אליי, במעטפה לבנה, מתחת לשולחן.
איזה מזל שאנחנו כאן ולא שם ואצלנו זה לא יעלה על הדעת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
