בשנות ה-30, עם התגברות הנאציזם והאנטישמיות בגרמניה, הועלתה במוסדות יהודים ציוניים בגרמניה תוכנית להקים בארץ ישראל מוסדות חינוכיים מקצועיים עבור בני נוער עולים יוצאי גרמניה, כדי להעניק להם "מקצוע לחיים" ולשלבם בבניין ובחיי הארץ. כחלק מימוש התוכנית החליטו באירגוניים יהודים ציוניים בגרמניה להקים בשיתוף "עליית הנוער", בית ספר מקצועי לבנים בלבד שיפעל בתוך ובמסגרת קיבוץ. הקיבוץ שבו הוחלט כי יוקם בית הספר היה קיבוץ יגור, אולי בגלל קרבתו לעיר חיפה התעשייתית בה התגוררו יוצאי גרמניה רבים, אולי מסיבות אחרות.
בית הספר "טיץ" או בשמו המלא: בית הספר להכשרת בעלי מלאכה ביגור ע"ש לודוויג טיץ, נקרא על שם ד"ר לודוויג טיץ, רופא יהודי, שהיה פעיל בולט בקרב ארגוני היהודיים בגרמניה. וכשעלו הנאצים לשלטון. הוא נאסר, אחר כך שוחרר, וזמן קצר אחר כך ב-1933 נמצא מת בביתו בברלין.
הנרי קיסינג'ר לא התקבל לטיץ?
בשנת 1936 הוחל בבניית מבנה פנימייה לבית הספר ולא רחוק ממנו הוקמו כיתות וסדנאות לימוד. את מבני בית הספר תכנן בסגנון "הבינלאומי" האדריכל הידוע אריך מנדלסון. בשנת 1937 נפתח המחזור הראשון של בית הספר שכלל כ-60 תלמידים. רובם בני נוער שהגיעו כחודש לפני כן באונייה מגרמניה.
גם תלמידי המחזורים הבאים ב"טיץ" היו בעיקר בני נוער עולי גרמניה, אוסטריה וארצות אירופה שהיו תחת הכיבוש הנאצי . החל מהמחזור הרביעי שולבו בבית הספר גם בני נוער עולים מארצות אחרות ואף ילידי הארץ. בבית הספר "טיץ" למדו כאמור בנים בלבד. החניכים למדו בו בשתי מגמות, מסגרות ונגרות לצד לימודים במקצועות עיוניים. במחצית הראשונה של היום למדו לימודי מקצוע כולל לימודיים מעשיים בסדנאות ובשעות אחר-הצהריים למדו לימודים עיוניים.
אגדה מספרת כי הנרי קיסינג'ר לימים מזכיר המדינה של ארצות הברית ביקש בנערותו להתקבל ללמוד בבית ספר טיץ אך לא עבר את מבחני הקבלה אליו שנערכו בגרמניה. ככל שידוע לי אין תימוכין מסמכים ותיעוד המאשר את נכונות הסיפור ויתכן שמדובר באגדה ובקוריוז נחמד בלבד .אבל לך תדע.
את בית הספר ניהלו נציגי שלושת הגופים הבאים: אירגוני יהודי גרמניה, "עלית הנוער " וקיבוץ יגור. גבי שריג בוגר "טיץ" ערך מחקר מקיף על תולדות בית הספר, שמובא בספר אותו ערכה וכתבה שרה כוכבי מיגור. ממחקרו של שריג עולה כי בקרב שלושת הגופים שניהלו את בית הספר התעוררו לא פעם מחלוקות לגבי מטרות היעד של בית הספר ודרך ניהולו, נציגי ארגוני היהודיים בגרמניה שמו דגש על החינוך המקצועי ותמכו בגיוס תלמידים לצבא הבריטי כחלק מהמלחמה בנאצים ועוזריהם .ואילו חברי יגור, אנשי הקיבוץ המאוחד, ראו בבית הספר מקום הכשרה של אנשי התיישבות שיתגייסו בבא יומם לפלמ"ח ולהגנה ולא לצבא הבריטי. היו גם חילוקי דעות כספיים בן גופי הניהול, כמו למשל, לגבי מימון המזון של התלמידים, שכר המורים והמדריכים והתחשבנויות מסוג זה.
מורי ומדריכי "טיץ"
המורים המקצועיים בבית הספר הגיעו מחוץ לקיבוץ. ואילו מורים עיוניים, מדריכים חברתיים ומטפלות הגיעו לרוב מיגור .
אחד המורים המחנכים בבית הספר היה אריה בן-גוריון מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי, בן אחותו של דוד בן-גוריון. מורים ומדריכים נוספים, היו: רבקה פרליס, נחמן רבינוביץ', גרשון קופלר, שרגא ריקליס, מאיר מגר, אליהו גבעון (הוכמן) ונוספים. החניכים אכלו בחדר האוכל יחד עם כל חברי הקיבוץ, השתתפו בפעילות תרבותית. וכן השתתפו בחוגים וקורסים הקשורים בהגנה וביטחון. לאחר הלימודים נהגו מידי פעם לבלות בחיפה. חניכי "טיץ" עבדו כ-30 יום בשנה בענפי הקיבוץ השונים כסוג של נשיאה בעול הכספי של אחזקתם בקיבוץ וחינוך לעבודה.
שוחחתי עם כמה מתלמידי בית הספר "טיץ": אריה קבילי, חגי ליכט, ומשה גולדברג כיום בני למעלה מ-80 וביקשתי לשמוע מהם על הווי בית הספר וחיי היום -יום בו . הם מספרים לי כי עבורם תקופת שהותם ב"טיץ" הייתה חוויה מופלאה ומעצבת שלא תישכח . משה גולדברג לימים גאולוג בכיר, מספר לי כי לבית ספר "טיץ" היה שם טוב כבית ספר מקצועי ברמה גבוה ותלמידיו זכו לעדיפות בקבלה לעבודה במפעלי התעשיה השונים. גולדברג, חובב דאייה מושבע נזכר כיצד נהג לרכב אחרי הלימודים באופניו עד לתחנת הרכבת ביגור ומשם ב"רכבת העמק" נסע עד לתחנת עפולה והגיע כדי לדאות לשטח הדאייה בגבעת המורה ליד כפר הילדים.
רוב התלמידים ב"טיץ" לנו בפנימיית בית הספר. מיעוטם היו תלמידים אקסטרניים מחיפה והסביבה. חשוב לציין כי עבור חלק מהחניכים, בית הספר "טיץ",היה ביתם היחיד שכן הקשר עם משפחתם בחו"ל נותק בשל מלחמת העולם השנייה או שמשפחתם נספתה בשואה.
מחזור ח' והאחרון של "טיץ" החל לימודיו בשנת 1945 וכלל כ-30 תלמידים. הוא הסתיים בשל אירועי מלחמת השחרור כחודשיים לפני מועד סיומו המתוכנן. ב-1948 גויסו חלק מתלמידי "טיץ" כקבוצה לפלמ"ח ולהגנה.
סיום פעילותו של "טיץ"
פרוץ מלחמת השחרור, הידלדלות מספר התלמידים בבית הספר, ירידה משמעותית במספר הנרשמים אליו, וקשיי תקציב למימון אחזקתו הביאו בסופו של דבר לסגירתו של "טיץ". בשנת 1948 למד בבית הספר מחזור של בוגרי חברות נוער, שקיבל הכשרה מקצועית בת מספר חודשים, אולם בסוף אותה שנה החליטה אסיפת קיבוץ יגור להפסיק פעילות בית הספר והוא נסגר סופית בשנת 1949. שטח בית הספר והמבנים שהוקמו עליו חזרו לחזקת הקיבוץ, כיום שוכנים במבני הפנימיה בנין מזכירות יגור ובנין דואר הקיבוץ ואילו במבנה בית הספר וכיתות הלימוד והסדנאות שוכנים כיום משרדי מפעל האריזות "לגין".
בית ספר טיץ פעל במשך כ-13שנים (1937-1949). בשמונת מחזוריו למדו בו לפי הערכה 450תלמידים בן תלמידיו: עוזי גל מפתח תת מקלע "עוזי". האלוף אהרון ("ארווין") דורון שהיה נציב קבילות החיילים, איש הרדיו והמוזיקה
אפרים וייל, איש הפלמ"ח סרן חנן זלינגר שעל שמו נקראת שכונת תל חנן בנשר, הגאולוג משה גולדברג. ועוד לא מעט אנשים שנשאו בתפקידים חשובים בתחומי החיים השונים במדינת ישראל.
