הנהנתן הבלתי נלאה

בימים האחרונים התברר מחדש שפרס חזר לסורו והחל לגבות סכומי כסף ניכרים מגופים ציבוריים ופרטיים תמורת הרצאות ומעשי שתדלנות בארץ ובחו"ל. גילוי זה עורר סערה ציבורית מוצדקת אבל לא הפתיע את מי שמכיר את פרס מקרוב ויודע שמאז ומתמיד הוא סגד לעגל הזהב.

תנועת אומ"ץ פנתה השבוע אל פרס בבקשה לקבל ממנו הבהרות לגבי הפעילות הפיננסית הבלתי נדלית שלו חרף גילו המתקדם מאוד - 92 .

בפניה אל פרס נאמר בן השאר: "על-פי מידע שהגיע לתנועת אומ"ץ קבלת באחרונה סכום של 150,000 אלף דולר מקרן יסוד תמורת הרצאה שנשאת באירוע של הקרן. הכספים הללו מיועדים, כפי שנמסר למארגנים, עבור משפחות נזקקות.

לאומ"ץ נודע ממקורות מסוימים שבפועל הועבר חלק ניכר מהסכום הנ"ל לקרן מיוחדת הנושאת את שמך במרכז פרס לשלום, או ישירות למרכז. אנו מבקשים לדעת האם אומנם הועברו כספים למרכז מהתמורה הנ"ל.

במקביל השבוע נחשף בכלי התקשורת שבנק הפועלים שכר את שירותיך כלוביסט ומרצה באירועי הבנק בחו"ל ואולי גם בארץ תמורת סכום של 30,000 דולר חודש.

על-פי ההסברים שניתנו, הכספים מועברים לקרן מיוחדת הנושאת את שמך הפועלת במסגרת מרכז פרס לשלום. אנו מבקשים לדעת איזה שימוש נעשה בכספים הללו במרכז פרס לשלום".

מאוחר יותר השבוע נאלץ פרס לוותר על תפקידו בבנק הפועלים. הוא הסביר זאת בתגובות החריפות שהציגו אותו כמי שמנצל לרעה את מעמדו לקבלת כספים מגוף ציבורי. פרס ציין כי מלכתחילה יועדו הכספים לפעילות ציבורית למען החברה בישראל.

אני מוכרח לעשות חסד עם פרס ולגלות כי יש מי שדוחף אותו לפעילות מבזה זו והוא אינו עוסק באורח אישי בגלגול הכספים. בתקופת נשיאותו בת שבע השנים היה מוקף פרס בקבוצת נשים דעתניות וקרייריסטיות בעלות משכורות שסייעו לו בתחומים שונים בהם ארגון מסעות לחו"ל בקצב גובר והולך שלא הלם את גילו.

אחרי פרישתו עברה החבורה הנשית לעבוד במרכז פרס לשלום ביפו שהתקשה לעמוד בעומס הכספי החדש בשירות השלום המדומה. כך נולדו ביוזמתן של העבודות החרוצות והמתוגמלות החלו התרוצצויות של פרס ברחבי תבל שבהן הוא גובה תמורה יפה עבור הרצאותיו וזוכה לאירוח של מחלקה ראשונה. למותר לציין שפרס לא טס לבד. יש לו ליווי נשי של נשות החבורה שרוצות לשמור על בריאותו במת ובתמים אבל גם דואגות בעת ובעונה אחת לכך שימשיך לפרנס אותן בכבוד.

כך נולדה גם בעקיפין ההתחברות של פרס אל בנק הפועלים ששכרה הנאה בצידה ומועבר כמובן למאגר הכספי של מרכז פרס לשלום. כדאי להיזכר שפרס היה הנשיא המעופף ביותר והרבה לטוס בתקופת כהונתו.

בשיחה אישית שהייתה לי עמו בשעתו במשכן נשיאי ישראל אמר לי בין השאר: "כל הנסיעות שלי הינן בתפקיד. טיפלתי גם בסחף ביחסים המעורערים של ישראל עם מדינות שונות שמתדרדרים בגלל העדר שלום עם הפלשתינים. הלשונות הרעות אומרות שאני טס במחלקות ראשונות. האמת היא היו מקרים שבהם טסתי במטוסים ישנים וקטנים בטיסות פנימיות במדינות רחוקות ונטלתי סיכונים".

דבריו של פרס אינם סותרים את הנהנתנות שלו לאורך השנים שהגיעה לשיאה בתקופת כהונתו כנשיא.

ערב פרישתו מתפקיד נשיא המדינה עמד תקציב בית הנשיא על סכום של 63 מיליון שקלים, שהוא הגבוה ביותר מאז קום המדינה וכלל כמה סעיפים בעייתיים במיוחד, כמו מטר של טיסות לחו"ל (5 מיליון שקלים) ואירוח ראוותני (מיליוני שקלים) והוצאות אחזקת רכב של העובדים (1.2 מיליון שקלים). אומ"ץ לא עמדה מן הצד והחליטה להעמיד את משכן הנשיא במרכז הביקורת ולא להסתפק בתגובה החמקנית של לשכת הנשיא.

פנינו אל מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בבקשה שייתן את דעתו להוצאות המופרזות של בית הנשיא והפננו את תשומת ליבו לכך שקודמו בתפקיד, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, החל לבדוק את ההתנהלות הכספית של בית הנשיא והביקורת לא הבשילה בגלל קשיים שהערימו אנשי בית הנשיא, שניסו לטעון כי פרס מעל הביקורת.

אין ספק שהביקורת של מבקר המדינה צריכה להתמקד גם בדרכי מימון הוועידה השנתית הבינלאומית הקרויה על שם הנשיא. הביקורת של מבקר המדינה התמקדה, בין השאר באירוע שנתי שנערך בסימן יום הולדתו ה-90 של פרס בהשתתפות 3,000 אורחים ביניהם נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון ובעלות של 3 מיליון דולר.

פרס צבר במרוצת שנות כהונתו כנשיא המדינה פופולריות רבה בקרב אזרחי המדינה, שעומדת בסתירה קיצונית לסלידה כלפיו שהייתה קיימת בעברו הפוליטי על-ידי חוגים רחבים בציבור. רבים עדיין מאמינים שפרס הוא האדם היחיד במדינה שיביא להסדר עם הפלשתינים ושלום על ישראל, ויאלץ את ראש הממשלה נתניהו להיות שותף פעיל למהלך ההיסטורי.

פרס חלק, כידוע, בשעתו, עם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, את קבלת פרס נובל לשלום אחרי שעלה בידו בתחמנות בינלאומית לכפות את עצמו על שופטי הפרס. אצל פרס שום דבר לא הלך בעבר בדרך ישרה, גם כאשר כלפי חוץ הוא הצליח לאחז את עיניהם של אזרחי המדינה. אין סיבה שהוא ישתנה בגילו המתקדם.

מסתבר שלא רק הנמר נמנע מלהחליף חברבורותיו אלא גם עוף הפרס מבית הנשיא לא משיל את נוצותיו המוכתמות לא רק במעשי חתרנות, אלא בשורה של "פרשות". לא במקרה נזהר פרס לאורך השנים שלא לצאת בפומבי בהצהרה נגד התופעות החמורות של השחיתות השלטונית במדינה. ככל שהלך וקרב מועד הבחירות, כך הגביר פרס את פעולותיו החתרניות נגד נתניהו, תקף אותו אישית וכינה את מדיניותו "טיפשית".

כדאי שאזרחי המדינה ידעו כמה עובדות על פרס שחלקן אולי נשכחו. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס לחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מכמה מהם מתנות יקרות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות. בעבר קיבל גם מתנות אחרות כמו שעון יוקרתי ופריטים אחרים.

מי שחשב לתומו שפרס השתנה אחרי שנבחר כנשיא, טעה. בשעתו, באחת מנסיעותיו הרבות של פרס לחו"ל, הוא הוטס בארה"ב מניו-יורק לוושינגטון במטוס השייך למיליארדר היהודי-אמריקני דניאל אברהמס. אברהמס היה אחד מאילי ההון שתרם גם לפרס במסע הבחירות הפנימי שלו במפלגת העבודה ב-2005. על כך מתח בשעתו מבקר המדינה ביקורת קשה על התנהלותו של פרס.

מי שמכיר מקרוב את נשיא המדינה פרס, יודע שיש פער בין האהדה הרבה שבה זוכה הוא בארץ ובחו"ל בתחום המדיני לעומת חוסר רגישותו לנושאים של טוהר המידות, שמעולם לא הטרידו את שלוותו. בתפקידו כנשיא המדינה, השמיע פרס דעות כמעט בכל נושא ביטחוני, כלכלי וחברתי. אבל מעולם לא התבטא בנושאים שקשורים בשמירת שלטון החוק, בהתקפות פומביות של פורעי-חוק על אוכפיו, ובעיקר לא על השחיתות השלטונית שבה נגועים חלק מחבריו הטובים.

הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה שאינה שנויה במחלוקת, עוררה בשעתו את אומ"ץ לפנות אליו בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית וישמיע את קולו ברמה ויהיה שותף למאבק שלנו. אבל פרס לא הרים את הכפפה, נמנע מלגנות אישי ציבור מושחתים ברמות שונות שתקפו את מערכות אכיפת החוק והשתלחו במשטרה ובפרקליטות וסירב להיכנס לשדה-המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בקושי רב בעור שיניו והרבב עדיין לא הוסר ממנו.

לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים, נמנע פרס מלגנות את השחיתות האישית המפלצתית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהייתה גלויה לכל והמשיך לקיים קשרים הדוקים עם אישים פוליטיים שסרחו והתעלם ממוקדי שחיתות בקרבתו. פרס התעלם מכליאתם של קודמו בתפקיד משה קצב, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ושר העבודה לשעבר שלמה בניזרי. כך נהג כמובן מאליו גם לגבי מאסרו של שר הפנים לשעבר אריה דרעי. גם הרשעתו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון, חברו של פרס, לא הזיזה לו.

פרס הרחיק את עצמו ממעשי השחיתות הגדולים אבל גם מעשי שחיתות אחרים שנעשו על-ידי אישים פוליטיים, ביניהם אהוד ברק, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, חיים רמון, דליה איציק, צחי הנגבי, פואד בן-אליעזר, אריה דרעי ואחרים לא הטרידו את מנוחתו. פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני ומילא את פיו במים דלוחים, אולי משום שנושא זה היה מאז ומתמיד קרוב לכיסו יותר מאשר אל ליבו.

אין ספק שאחד ממוקדי החבירה בין הון ושלטון הפך את מרכז פרס לשלום שהוקם לפני 15 שנים ביוזמתם של מקורבי פרס, כעמותה שנטלה על עצמה לטפח את הפיוס והשלום במזרח התיכון באמצעות מיזמים כלכליים וחברתיים בין יהודים וערבים. פרס התחייב אומנם בשעתו שלא להיות מעורב בפעילות השוטפת של המרכז שנושא את שמו, אבל בפועל התברר שהקשר בין פרס לבין המרכז לא נותק. פרס דאג לכך שהמרכז יממן ספר ביוגרפי על אודותיו שפיאר ורומם אותו, והוא אף עבר עליו לפני פרסומו ודאג למחוק דברים שלא ערבו לחכו.

זאת ועוד: במרוצת הזמן התברר כי חלק מהתורמים למרכז הם התורמים הפוליטיים של פרס בפריימריז במפלגת העבודה. בעבר התעורר חשד שכמה מהם ינקו בצורה זו או אחרת מעטיני השלטון. בפרפראזה ניתן לומר: כל הנוכלים זורמים לים שאינו מלא. אולי לא במקרה התחמק פרס מלהעניק אותות הוקרה ממלכתיים לחושפי שחיתויות, שחלקם עוסקים במעלליהם של אילי הון ברוח הצעת חוק שיזם בשעתו הח"כ לשעבר רן כהן, המכהן כיום כחבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ וממשיך להיאבק במסגרת התנועה בשחיתות השלטונית.

זו ההזדמנות להזכיר שבעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון, ביניהם חיים סבן וארנון מילצ'ן שתרמו למטה הבחירות שלו סך של 320 אלף דולר. המוציאה והמביאה את התרומות הייתה דליה איציק, שקשרה קשרים עם אילי הון כאשר כיהנה כשרת התמ"ת ושרת התקשורת. הם לא קופחו על ידה בקבלת שירותים ממשלתיים חיוניים והיא לא קופחה על ידם.

אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו כספים לכאורה בניגוד לחוק. בנסיבות תמוהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השניים בפרשה זו לא הוסר.

אחרי שפרס נבחר לנשיא האמינה אומ"ץ לתומה שהוא יפתח פתח דף חדש בתחום ההגינות האישית ולא תהיה לו בעיה לשמש דוגמה אישית של האזרח מספר 1 במדינה.

אבל המציאות טפחה על פנינו והוכיחה לנו שזו הייתה אשליה והרבב נשאר. רק העובדה שפרס נהנה מיוקרה בינלאומית בתקופת כהונתו כנשיא דחקה לקרן זווית את התנהלותו הבעייתית בתחום טוהר המידות. עתה, אחרי שפרס הפך לאזרח מן השור, לא הייתה לו בעיה לעשות סיבוב פרסה ולחזור להיות פרס המקורי.

כל המוסיף גורע.