כאשר
מפלגת שלטון דורשת להעביר שני חוקים שיחלישו את סמכותו של בית המשפט העליון, נורה אדומה חייבת להידלק. לפי הדיווחים האחרונים בתקשורת, הליכוד הודיע לשותפות הקואליציוניות שידרוש לקדם שני חוקים בממשלה הבאה: חוק שמטרתו לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, וחוק נוסף לקידום נוסח של "פסקת ההתגברות". שני החוקים מסוכנים לדמוקרטיה, כל אחד בדרכו המיוחדת.
נתחיל מהקל אל הכבד. ככל הנראה, הליכוד ידרוש להעלות את מספר הפוליטיקאים בהרכב למינוי שופטי בית המשפט העליון מארבעה לשישה. כיום כדי למנות שופט, על הוועדה להשיג רוב רגיל מתוך 11 חבריה (למעט לבית המשפט העליון; שם יש צורך ברוב של תשעה). רק ארבעה מתוכם הם פוליטיקאים, השאר הם נציגים שונים מתחום המשפט. שינוי הרכב הוועדה יחליש בצורה מיידית את כוחה, יקטין את עצמאותה ויגדיל את תלותה במערכת הפוליטית.
במצב כזה, אילו הפוליטיקאים ירצו לסכל מינוי של שופט מסיבות שונות ומשונות, הם יוכלו. הכוח שיינתן בידי המערכת הפוליטית הוא רב מדי, הרבה מעבר למה שהיא מסוגלת לשאת. גורמים חיצוניים עלולים לבסס את השפעתם במערכת המשפט דרך קשרים בשלטון. יתרה מזאת: אפילו פוליטיקאים עלולים לנצל את הכוח הזה לרעה. למשל, לסכל מועמדותו של שופט שאינו מתכתב עם השקפת העולם של מפלגתם, או להפך. לא רק שהמערכת המשפטית צריכה להיות עצמאית, עליה להיות גם אקטיביסטית: לבקר את השלטון ולמנוע ממנו לעשות פעולות מסוימות.
החוק השני צפוי להיות מסוכן אף יותר. ככל הנראה הוא יהיה מבוסס בחלקו על הוספת "פסקת התגברות" לחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו, שכפי שהציעה
איילת שקד. הצעה זו, שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה בממשלה הקודמת, מאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוקים שבית המשפט העליון החליט לפסול. משמעות התיקון לחוק היא שניתן יהיה לחוקק חוקים המנוגדים לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. במילים אחרות: ההחלטה של בית המשפט העליון נזרקת לפח. היא עשויה לשמש כהמלצה בלבד, אם בכלל. הדמוקרטיה תעוקר משורשיה.
הדבר הולך ונעשה אפילו גרוע יותר. לפי נוסח התיקון המקורי, מספיק רוב של 61 חברי כנסת בלבד כדי שהחוק הפסול יקבל תוקף לארבע שנים. כידוע, קל להשיג תמיכה שכזו: ראשי המפלגות שוללים את חופש ההצבעה של חברי הכנסת בחוק מסוים; משמעת קואליציונית במלוא הדרה. הדבר נעשה מסוכן אף יותר כשהקואליציה היא מאוד הומוגנית, בדיוק כמו זו שמסתמנת בימים אלה. במצב כזה, פעילות הרשות המחוקקת לא תרוסן על-ידי שום גורם. ממשלות עלולות לנצל את כוחן הרב כדי לפגוע במיעוטים בחברה ובחלשים שבה, בחסות החוק. עריצות הרוב של ממש.
הסיבה הנראית לעין לכך שהליכוד מבטיח להעביר חוקים אלה היא חנופה למפלגת
הבית היהודי. זו מתלוננת מתחילת המו"מ הקואליציוני שהיא לא מקבלת מספיק תיקים. לאחרונה היא אף מספקת אמירות נחרצות במיוחד בעניין תיק הדתות. בכל אופן, התנהלות הליכוד כמפלגת שלטון בנושא הזה מבישה. להזכירכם, זו לא הפעם הראשונה שהממשלה מנסה להתערב בתחומים שאינם בסמכותה: זוכרים את פרס ישראל בספרות?
לפי הדיווחים האחרונים בתקשורת נראה, כי מפלגת כולנו מתנגדת לחוקים שיחלישו את בית המשפט העליון. אולי
משה כחלון יציל את החברה שלנו מעצמה. אני מקווה שהוא ימשיך להתעקש. שלטון החוק הוא חשוב ומשמעותי. חובה להילחם על שמירתו. במקרה הזה יכולת המנהיגות של כחלון תעמוד למבחן: האם הוא מוכן לעשות הכל כדי לשמור על עקרונותיו, או שמא מוכן להגמיש אותם בשביל לקבל עוד תיק אחד או שניים.
המגמה הזו מסוכנת. איתות לכמה המגמה יכולה להיות מסוכנת, קיבלנו בניסיון להעביר את חוק הלאום בממשלה הקודמת. עיקרון הפרדת הרשויות הוא עיקרון יסודי בדמוקרטיה. בלעדיו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מחליקים במדרון חלקלק.
