בשנת 1932 כתב
נתן אלתרמן את מילות "שיר בוקר". בפסקה השלישית בשיר כתב המשורר: "נלבישך שָׂלְמָת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים, על אדמת שדותייך הנגאלת הדגן ירנין פעמונים".
מילות שיר אלה מסמלות את התנגשות הערכים המובנית במהותה של הציונות העברית, שהקימה את הריבונות הישראלית החדשה. מהות זו שונה ממהות "היהודיוּת הגלותית", שבבסיס ערכיה ותובנותיה לא עומדים הערכים האמורים.
ככל שהלכה והתפתחה המדינה במשך 67 שנות קיומה, הלכו וגדלו: אוכלוסייתה, תשתיותיה, כלכלתה, חקלאותה וצורכי ביטחונה. זה גרם לגידול עצום בשיעורי הצפיפות והדחיסה בה.
כל זה גרם להיווצרות התנגשות ערכים בין בינוי ופיתוח הארץ לבין הגישות הירוקות של קיימות ירוקה, איכות והגנת סביבה וחיים. זה הושפע גם מהתפתחות התודעה הסביבתית בעולם המפותח - בעיקר באיחוד האירופאי ובמדינות ה-
OECD, שלישראל המודרנית זיקה עמוקה אליהם.
בישראל קמו ארגונים ירוקים סביבתיים לשם שימור והגנת הסביבה בערים ובשטחים הפתוחים, הירוקים והכפריים. התפתחה גם גישת ה"קיימות" של שימור הארץ עבור הדורות הבאים,. מגישה זו נגזרו ציפוף ערים ומניעת התפשטות הבינוי ל"שטחים הפתוחים" - לשם העמדת "ריאות ירוקות", שטחי קמפינג, חקלאות ויערות לרשות האוכלוסייה. זה נועד גם לשימור ערכי טבע מוגנים שכוללים: חי, צומח ותופעות טבע מגוונות.
מאבקים ציבוריים גדולים שהביאו להחלטה להקים את "פארק שרון" במקום מזבלת חיריה ופרויקט "
הולילנד"-אולמרט-לופוליאנסקי עלו לכותרות וחוללו סערות ציבוריות. אלו הן רק דוגמאות.
מדינת ישראל הקימה את המשרד להגנת ואיכות הסביבה, כמו כל מדינה מפותחת. תפקידו להיות גורם מתאם בין משרדי ה
ממשלה, העיריות והרשויות המקומיות, הארגונים העסקיים, צה"ל ומערכת הביטחון. גולת הכותרת בתחום היא פעילות המגזר השלישי. מגזר זה משקף את החברה האזרחית וארגוני הרשת הקהילתיים והחברתיים בכל הנוגע לשמירת, הגנת, טיפוח איכות הסביבה והחיים כערך עליון בישראל המודרנית החדשה. המשרד לאיכות הסביבה מעורב בתהליכי התכנון והבנייה במישורים: הארצי, המוניציפלי וכן מול המגזרים העסקי והשלישי ומול רמ"י (רשות מקרקעי ישראל). בתקשורת הפך נושא הגנת הסביבה לנושא מרכזי.
גם הכנסת מחוקקת חוקים רבים בנושאי הסביבה. קיימות שדולות שמשפיעות על החקיקה. בכך נכללות הצעות חוק ביוזמת ח"כים וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
בתי המשפט בשבתם כבג"ץ, בתי משפט מינהליים וערכאות השלום, המחוזי והתביעות הקטנות דנים גם הם בנושאי סביבה בהיבטים אזרחיים, מינהליים ופליליים. הנושא מוטמע גם במערכת החינוך והביטחון.
ארגונים ירוקים משמעותיים הם: החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, קק"ל שממתגת עצמה כארגון ירוק לייעור וקמפינג, וכן קואליציה של עשרות עמותות ומלכ"רים במגזר השלישי, בשיתוף פעולה מלא/חלקי עם המגזר העסקי.
בשנים האחרונות פעל
בנימין נתניהו לשינוי שתי מערכות חוקים חשובות: הפיכת מינהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ולשינוי חוקי התכנון והבנייה. המטרה, בין היתר, להקטין את השפעת "הירוקים" על תהליכי הקצאת הקרקעות בשטחים הפתוחים ועל תהליכי התכנון והבנייה. הכל כדי לקצץ בכוח השפעתם. המטרה היא לבנות במהירות על קרקעות מדינה חקלאיות ובשטחים הפתוחים, כדי להוזיל את מחירי הנדל"ן, על-ידי "הצפת" השוק בקרקעות, תוך הקטנת הרגולציה, ומתן דרור ליזמי הנדל"ן ב"כלכלת השוק". לא ברור ולא מובן מאליו שזה באמת מוזיל את מחירי הדירות.
זה מביא, כמובן, להתנגשות ערכים גדולה: בין ערכי הציונות שראתה בקרקע ובאדמה ערכים לאומיים-ציוניים, שמיועדים לחקלאות ולקיימות עבור הדורות הבאים, לבין גישות כלכליות-קפיטליסטיות-נדל"ניסטיות של פיתוח מהיר ללא שימור והגנת איכות הסביבה והחיים בה.
כמובן, כל פתרון קיצוני הוא שלילי. יש למצוא את דרך האמצע שתכלול פעולות מנע מקדימות ורגולטיביות, כדי להביא לאיזון בין פיתוח מואץ של דיור למגורים לבין שימור והגנת ערכי החברה, הסביבה והציונות. יש צורך ברגולציה שתדאג שהקרקעות שיוקצו לבניית נדל"ן למגורים יתוכננו באופן שיביא לפתרון בעיית הדיור, ולהורדת מחירים אמיתית ולא לסמוך על כך ש"היד הנעלמה" של השוק תפתור את הבעיות ללא התערבות רגולטיבית. במציאות יכול לקרות שכרישי נדל"ן ירכזו בשליטתם עתודות קרקע עצומות וייבנו דירות טיפין-טיפין כדי ליצור מחסור בשוק ולהמשיך להעלות את מחירי הדירות.
פתרון מצוקת הדיור הוא בעל היבטים רבים, והטיפול בו מתבצע גם בגישות ציפוף אורבני בערים (שיש לשלבו ב"טבע עירוני"), תהליכי "מגדליזציה", הגבלת בניית "צמודי קרקע", תוכניות פינוי-בינוי ו
תמ"א 38 לחיזוק מבנים והגדלת מספר הדירות בהם.
המחאה החברתית של קיץ 2011 העלתה לתודעה הציבורית את נושא "יוקר הדיור" בעיקר לצעירים ולמעמדות הביניים שצריכים לרכוש דירה ראשונה. האג'נדה הפוליטית כווננה לכך.
יאיר לפיד ניסה להעביר את תוכנית מע"מ אפס, שטורפדה על-ידי ראש הממשלה בפיזור הכנסת, בחירות ונסיונות להקים בימים אלה ממשלה חלופית חדשה.
בממשלתו הרביעית של נתניהו, אמור
משה כחלון ל"ככב" כ"חדשן" וכ"מושיע התורן" ביחד עם "כולנו". משה כחלון דורש וכנראה יקבל בנוסף לתיק האוצר, הבינוי והשיכון, מינהל התכנון במשרד הפנים ורמ"י (רשות מקרקעי ישראל) - גם את תיק הגנת הסביבה. טענתו היא שיש לשים את כל "שחקני" הנדל"ן בסל אחד אצלו כדי להביא לפתרונות פלא נוסח הוזלת ה
סלולר.
המטרה בדרישה לקבל גם את המשרד להגנת הסביבה היא בבחינת "החתול שישמור על השמנת" תוך הפרת עקרון "האיזונים והבלמים" בממשל. גישה זו תנטרל את "כלבי השמירה" של ערכי הסביבתיות והקיימות הירוקה בישראל - כדי לקדם בניית נדל"ן מאסיבית בכל דרך ובכל מחיר.
דבר זה יכול להביא לפגיעה ערכית מאסיבית בעקרונות וערכי תפיסת הקרקע-האדמה- והנדל"ן, תוך הפרת האיזון המתבקש בין הערכים המתנגשים - הכלכליים, לעומת החברתיים-ציוניים. צריך להדגיש שהעברת חוקי רמ"י והתכנון והבנייה המחודשים כבר פגעה בעוצמת הירוקים והשפעתם על הבינוי מהיבטים סביבתיים. הכל בשל הגבלת ייצוגם וכוחם בוועדות התכנון והבנייה ובמועצת המקרקעין ברמ"י.
מסירת משרד הגנת הסביבה ל"כולנו" של משה כחלון, עשויה להביא לתוצאות סביבתיות של "הרס ובכיה לדורות" ו"שפיכת התינוק עם המים". זה יפגע בשמירת עקרון "האיזונים והבלמים", בין פיתוח דיור שיענה על צורכי השוק לבין שמירת ערכי סביבתיות מוגנת. הדבר יביא להתרחבות פירבור ערים למרחב הכפרי, במקום או במקביל לציפוף מבוקר של ערים שגם בהן חובה לשמור על ערכי איכות סביבה וחיים. בינוי מאסיבי וכיסוי השטחים הפתוחים בבטון גורמים להצפות הרסניות בתקופת גשמים חזקים מאוד בחורף. זה נגרם עקב קשיי ניקוז של המים, הגורם לפגיעה בכבישים ולבתי המגורים.
על משה כחלון לשנן את לקח "הולילנד"-אולמרט-לופוליאנסקי. כל זאת בחוכמה שלפני מעשה ולא לאחר "בכיה לדורות" שתותיר "שלמת בטון ומלט" והרס סביבתי ואסתטי בלתי הפיך אחריו. הסיכונים והפיתויים בהחזקת תיק הגנת הסביבה עם התיקים האחרים יגרמו להתנגשות ערכים ואינטרסים. זה יכול להסתבך. נדל"ן לדיור אינו סלולר מוזל וגם לא רפורמה המתוכננת בבנקים. נשאלת השאלה: האם נהיה עדים לפרשיות "הולילנד" חדשות עם שחקנים חדשים?
