חתן פרס נובל לשלום (1994)
שמעון פרס תפס שוב כותרות משנחשף כי
בנק הפועלים שלח לו ברכת איחולי עד מאה ועשרים (אלף שקלים חדשים) תוך שהוא מתחייב בכתב לברכו בברכה זו מדי חודש בחודשו. משפורסם הדבר ברבים מיהר חתן הפרס לדחות את ברכת הבנק ב"נימוק" בלתי מובן וחסר פשר של "לי אין בנק. לי יש שם ". הוא כמובן לא הסביר מדוע נזכר בכך רק לאחר שהדבר נחשף שהרי גם טרם החשיפה אין עוררין כי לא היה לו בנק והיה לו בדיוק אותו שם.
כשמר פרס אומר כי "יש לו שם" אין הוא כמובן מתכוון לשמו "שמעון פרס" אלא לכך שיש לו שם טוב. בצניעות אופיינית ובלתי נלאית הוא מתכוון למוניטין הרב ששמו נושא עימו. נאמן לפסוק "טוב שם משמן טוב" נאלץ מר פרס לוותר על השמן הטוב של בנק הפועלים לא משום שרע הוא חלילה, אלא משום שהוא פחות טוב משמו. בין השורות אני גם למד שבנק הפועלים הסכים לסעיף בהסכם שחתם עם מר פרס, המקנה למר פרס את הזכות לבטל את ההסכם בכל עת שיחפוץ. כל כך חשוב היה לבנק להעביר למר פרס מאה ועשרים אלף שקלים טבין ותקילין אותם גבה כעמלות מלקוחותיו הפועלים העמלים קשי היום . ביטול ההסכם ע"י פרס מותיר בידי הבנק כמיליון שקלים וחצי כל שנה אך בבנק כמובן רואים בזה הפסד ולא רווח שהרי מהם מיליון שקלים וחצי כל שנה לעומת חתן פרס נובל לשלום ושלל תארי כבוד אחרים הפועלים כולם בשירותך?
אני מבקש לנצל הזדמנות נדירה זו של ויתור על שמן למען שם טוב כדי לשוב ולבקש ממר פרס ויתור שמנוני נוסף שיוסיף כבוד ויקר לשמו הטוב. אם אכן שמו של מר פרס חשוב לו עליו להודיע כי הוא מחזיר את פרס נובל לשלום שניתן לו בטעות בשנת 1994. אין זה ראוי כי אדם עם שם טוב כשל מר פרס (כך לפחות הוא סבור ) יחזיק בתואר (וגם צ'ק) שניתן לו בטעות. אין דבר שיוסיף ל"שם" עליו גאוותו יותר מויתור זה.
הוועדה שהעניקה את פרס השלום ל"
הסכם אוסלו" השתכנעה כמו רבים מאיתנו אז כי זהו "הסכם שלום" . התחייבויותיו של חתן הפרס השותף והטרוריסט בעל השם הרע עראפאת, שיכנעו את חברי הוועדה כי לחותמים מגיע הפרס שניתן ברב הוד והדר. בעיקר קסמה לכולם התחייבותו המפורשת להפסיק את תחביבו הידוע והמוכר בשם "טרור" ולהמירו במשא-ומתן. תמורת התחייבותו זו הסכימה ישראל, בין שאר הסכמותיה, להכיר באש"ף - ארגון לשחרור פלשתין כפי שערבים יודעים "לשחרר" - שהפך באחת לחביב העולם בשמו החדש עטוף הנועם והרכות "הרשות הפלשתינית". לא היה צריך לחלוף זמן רב כדי לראות כי מדובר בהונאה וכי הרשות הפלשתינית לטרור לא מתכוונת למלא ולו אחת מ"התחייבויות" הנוכל, השקרן, הטרוריסט המחליא וחתן פרס נובל לשלום עראפאת. מהר מאוד התברר כי הוועדה טעתה בהעניקה פרס שלום בהתבסס על צ'ק "שלום" ללא כיסוי שחזר כצ'ק מלחמה.
לפני שמונה חדשים כתבתי באתר זה מאמר בשם
"מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא" בו הסברתי בפרוט מדוע טוב יעשה מר פרס אם יחזיר הפרס ויתקן הטעות האומללה הזו.
עתה משנוכחתי לראות כי הוא שרוי במצב רוח של ויתור על שמן למען שם טוב אני חוזר לבקש ואף להתחנן: אם לא למענך ושמך הטב מר פרס עשה זאת למען עם ישראל .
החזר כבר את פרס הטומאה הזה!.
