כיצד נוני מוזס פגע בפישמן

ארנון מוזס, העומד בראש קבוצת ידיעות אחרונות, ידוע כאיש ריב ומדון. לא רק כלפי מי שסימן כמתנגדי עיתונו, אלא גם נגד שותפיו הקרובים לעסקי העיתון. לא בכדי מכרו זאב מוזס (בן דודו), תמי מוזס (אחותו) ועודד מוזס (בן דודו) את חלקם בקבוצת ידיעות אחרונות - במהלך שהביא להשתלטות נוני מוזס על העיתון הגדול במדינה.

מוזס הסתייע בזמנו (בשנות ה-90') באיש העסקים אליעזר פישמן כדי להשתלט על קבוצת ידיעות אחרונות. פישמן היה בשיא כוחו - עם חברות בצמיחה אדירה (החברה הכלכלית, מבני תעשיה, קבוצת תקשורת שכללה את גלובס, עסקי כבלים ועוד), וקשרים אישיים עם הבנקאים הבכירים דאז, ובראשם: עמירם סיוון (בנק הפועלים) וגליה מאור (בנק לאומי), שאפשרו מתן אשראים לפישמן ולקבוצתו בהיקפים כמעט בלתי מוגבלים. הקשרים שימשו, בין היתר, למימון הרכישות.

פישמן, בתחילה יחד עם שותפיו וחברו חיים בר-און, רכש בהדרגה נתח נכבד מקבוצת ידיעות אחרונות. כיום הוא מחזיק ביותר משליש הקבוצה. הרכישות בוצעו בהסכמתו ובברכתו של נוני מוזס, ותוך שיתוף נוני מוזס ברכישות מכוח מעמדו כבעל זכות סירוב ראשונה בהסכמים עם בעלי המניות הקודמים.

ביסוד ההבנות בין פישמן לבין מוזס עמדה תפישתו של פישמן, לפיה: כדי להביא לצמיחה ולחיזוק קבוצת ידיעות אחרונות, וליצור רווחים כספיים משמעותיים לטובת הצדדים, יש להנפיק את החברה בבורסה, ו/או להכניס גורם חיצוני.

אלא שנוני, שפיתח דנ"א של בוגדנות, בגד בשותפו החדש. הוא דחה ניסיונות להוציא את קבוצת ידיעות אחרונות לבורסה ומנע הזדמנויות עסקיות נוספות שהביא-יזם פישמן. כשפישמן נואש, וביקש למכור, מוזס מנע זאת ממנו בדרך שהוא מכיר: הוא הבריח קונים פוטנציאליים.

הרכישות של פישמן ושל מוזס בוצעו בזמנו, ברובן, לפי שווי 750-700 מיליון דולר. חלק ניכר במימון בנקאי. מאז, כידוע, ירד ערכה של הקבוצה. שוויה כיום אינו עולה על 300 מיליון דולר. בקושי. מוזס ופישמן הפסידו מאות מיליוני דולרים מירידת ערך המניות. כניסת המיליארדר שלדון אדלסון לעסקי העיתונות בישראל באמצעות עיתון ישראל היום מסכנת את עסקי הקבוצה וגורמת לשחיקה ולהפסדים גדולים.

פישמן תקוע עם שותף המונע ממנו, מצד אחד, למכור את מניותיו; ומצד שני שולל את זכותו לדריסת רגל בענייני מערכת, גם כשהדבר מתחייב נוכח השימושים המפוקפקים שעושה מוזס בעיתון ידיעות אחרונות ובאתר ynet - מעשים הגורמים נזק רב לתדמיתה ולערכה של קבוצת ידיעות אחרונות. פישמן מוצא עצמו במצב מסוכן: שום גורם עסקי רציני לא יסכים לרכוש את חלקו בידיעות אחרונות, בלא ברכתו של נוני. ונוני, כמו נוני, ימשיך כדרכו להתעמר בפישמן, עד שזה יתרצה ויחליט למכור את חלקו לנוני במחירים מגוחכים.