אנו המתגוררים בהר, הנאחזים בהרי יהודה, קוראים השבוע את פרשת "בהר". אנו למֵדים תמיד שההיאחזות בהר ובאדמה היא היאחזות בארץ.

הפסוק אומר: "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא יג, ב).

כל מי שאָמוּן על קריאת תנ"ך ודאי הבחין בכך שהצירוף "ארץ ישראל" אינו מופיע בחמישה חומשי תורה. בכל פעם שהארץ נזכרת נֶאֱמר "הָארץ". במשך הדורות נוצרו גם הביטויים "ארץ הקודש" ו"הארץ המובטחת", ועם היווסדן של שתי דתות נוספות שצמחו מתרבות התנ"ך (הנצרות והאיסלאם), נעשׂתה ההבחנה בשׂיח על ארץ ישׂראל, שהארץ היא "ארץ הקודש" עבור שלוש הדתות, אך היא "הארץ המובטחת" עבור העם היהודי.

הצירוף "ארץ ישראל" ׁ(במלואו !) מופיע במלכים ב', ה 2: "ואֲרם יָצאו גְדודים וַיִשְבּוּ מֵארץ ישׂראל נַערה קְטנה וַתהי לִפני אֵשת נַעמן". בזכותה של נערה ישראלית קטנה זכינו לצֵירוף "ארץ ישראל"... אך כולנו יודעים שהכיסופים לארץ מלַווים אותנו בקריאת חמישה חומשי תורה.

את המחויבות לארץ אנו פוגשים בדבריו של אברהם לעַבדוֹ אליעזר בשָלחו אותו להביא אישה לִבְנו: "ה' אלוהי השמַים אֲשר לְקחני מבֵּית אבי וּמארץ מולדתי ואשר דיבֵּר לי ואֲשר נשבּע לי לֵאמור: לְזַרעךָ נָתתי אֶת הָארץ" (בראשית כ"ד, 7). הָארץ אינה נקראת כאן בִּשמהּ, עדיין היא "הָארץ", והיא מכוּנה עדיין ארץ כנען.

ההבטחה הזאת נֶאמרת לאברהם מִיד לאַחר הצַו "לֵך לךָ מארצךָ וּממולדתךָ וּמבֵּית אביךָ אל הָארץ אֲשר אַראךָּ", עִם הגיעו של אברהם לאֵלון מורה. אברהם עומד להקים מזבּחַ, והאֵל נגלָה אליו: "וַיֵרא ה' אל אברם ויֹאמר: לזרעךָ אתן את הָארץ הזֹאת, וַיִבֶן שָם מזבּח לה' הנראֶה אֵליו" (בראשית י"ב 7).

מאז הבטחה זו, אל כל מקום שהלך היהודי הוא הלך לארץ ישראל. בַּמדבר הלך העם מתוך רצון לנחול את הארץ. הוא נאחז בה והשתרש בה. וגם כשגלה ממנה, תמיד התקיימו הכיסופים לארץ. עמים רבים חיו במרחב הזה בימי התנ"ך, וּבגְלותם מארצם לא שמרו לה זיקת מולדת ולא שמרו את מורשתם ואת שׂפתם. כל עממי התנ"ך נעלמו מבָּמת ההיסטוריה, ואנו פוגשים את סימניהם רק בחפירות הארכיאולוגיות.

עַם ישראל נאחז בארץ, ששמה היה "ארץ ישראל", אך קראו לה גם הארץ, ממש בה"א הידיעה.

ואנו בְּדורֵנו שַבנו אל ההר, שַבנו אל הָארץ, כי כאן התחלַת הבַּית. כאן רֵאשיתנו.

ועל כך כתבתי את השיר: התחלת הבית.

התחלת הבית/ בלפור חקק

בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלַיִם הַזְּמַן מִכַּפּוֹתַי בּוֹרֵחַ.
בְּתוֹךְ הַגֹּרֶן בִּירוּשָׁלַיִם מָצָאתִי מִזְבֵּחַ.
הִתְהַלַּכְתִּי שָׁם בְּתוֹךְ הַמְּחִלּוֹת
בְּתוֹךְ הַשְּׁפָכִים בִּירוּשָׁלַיִם
חֲרָסִים מָצָאתִי
מִימֵי סוֹף הַבַּיִת וְאֵפֶר פּוֹרֵחַ.

גַּם בְּמוֹצָא הַמַּיִם בְּמִנְהֲרוֹת הָאוֹר הַגְּדוֹלוֹת
שְׂרִידִים רָאִיתִי לְעִירוֹ שֶׁל דָּוִד
יָדַעְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם כְּשֶׁחוֹפְרִים בְּעִיר הַמֵּתִים
קוֹרְאִים בַּחֲרָסִים הַיְּשָׁנִים
צֹפֶן הֶעָתִיד.

בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלַיִם, בְּתוֹכְכֵי הַזְּמַנִּים
שָׁם בְּתוֹךְ חֲפִירוֹת הָאֵפֶר
שָׁם אֶתְהָלַכְתִּי יָמִים וְלֵילוֹת
שׁוּרוֹת טִיט, שׁוּרוֹת לְבֵנִים.
שָׁם שָׂחִיתִי בְּתוֹךְ שׁוּחוֹת
מְחַפֵּשׂ מַטְמוֹנִים.

וְשָׁם לְיַד שְׂדֵה הַשְּׂרֵפָה
לְיַד הַשְּׁפָכִים וַעֲצֵי הַזַּיִת
זָכַרְתִּי אָבִי וְאִמִּי
וכָתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר עַל
הַתְחָלַת הַבַּיִת.

כָּתַבְתִּי שִׁיר הַבָּנִים
לְבֵנִים לְבֵנִים.