במקום
נפתלי בנט הייתי מתחיל לדאוג. ככל שפרטי ההסכמים הקואליציוניים עם שאר המפלגות נחשפים, כך מתגמדים סיכוייה של מפלגת
הבית היהודי לקבל תיקים טובים. יש לציין במיוחד את ההסכם עם החרדים, שמהווה צרה צרורה עבור בנט. לפי הסעיפים שנחשפו בתקשורת, ראשות וועדת הכספים נלקחה מבנט, וכך גם משרד הדתות. יתרה מזאת, תיק המשפטים, הפנים וביטחון הפנים הם פנטזיות רחוקות מבחינתו של בנט. כנראה חברי הכנסת מהליכוד ייקחו אותם. אם נחזור רק חודשיים אחורנית, נגלה את הפער בין דרישותיו אז, לבין המציאות כיום. בנט ציפה לקחת את תיק החוץ לעצמו ולהעניק ל
איילת שקד את התיק לביטחון הפנים. היום: לא חוץ ולא נעליים, כנראה שמפלגתו תישאר עם תיק החינוך, ותיק התרבות. חוץ מזה שציבור בוחריו לא הצביע לבנט כדי לראות אותו מכהן כשר חינוך, המשרד הזה הוא בעייתי. לוקח לא מעט זמן כדי לקטוף את הפירות מהמשרד הזה. על משרד התרבות והספורט בכלל אין מה לדבר.
בנוסף לכך, בנט אפילו לא יכול לשנות המצב. אין לו ברירה חוץ מלנשוך שפתיים ולהסכים. במובן הטכני, בלי בנט אין לנתניהו
ממשלה. במובן המהותי, בנט לא יפרק את הממשלה. אין שום סיכוי לראות את איילת שקד יושבת יחד עם
זהבה גלאון בקואליציה דמיונית או באופוזיציה. בניגוד לשאר ראשי המפלגות, כמו ליברמן וכחלון, בנט לא יכול לנפנף בדגל של הפלת הממשלה. לאור תוצאות הבחירות האחרונות, וההכרה בכך שחלק ניכר מבוחרי הבית היהודי הצביעו עבור הליכוד כדי למנוע ממשלת שמאל, בנט ציפה למין "פרס ניחומים" בממשלה הבאה שנתניהו ירכיב. בנט רמז על כך לאחר הבחירות. הוא טען שמפלגתו "תרמה איברים" כדי להציל את שלטון הימין. במצב של שלטון רציונלי, בנט היה אמור לקבל תיקים קצת יותר טובים. אבל, במצב המיוחד כיום דווקא החרדים זכו בכל הקופה. בנוסף לכך, יש לזכור את המתח השורר, לכאורה, בפן האישי בין שני האישים האלו. הוא משחק תפקיד הרבה יותר משמעותי משנדמה.
הישגים משמעותיים
אותם בוחרי "הבית היהודי" שהצביעו לליכוד, האמינו בתמימות שנתניהו ישתף את בנט כציר מרכזי בממשלה הבאה, בטח לא את החרדים. צריך לזכור שבתחילת מערכת הבחירות לבנט היה כוח מאוד גדול בימין הפוליטי. הדבר היה מורגש בירידה של הליכוד בסקרים הראשונים. ככל שהתקדמה מערכת הבחירות, הסכם "אי ההתקפה", שהוסכם לכאורה, בין שתי המפלגות הלך ודעך. עד למצב שבו שניהן נאבקו על הקולות אחד של השני. נתניהו ראה במפלגתו של בנט איום מבחינה אלקטורלית. סביר להניח שהוא עדיין רואה בה כזאת. כדי להמשיך ולשלוט עדיף לגמד את היריבים שלך, כך אפשר לשמר את עצמך כאופציה היחידה שיש למנהיג. להזכירכם: התוצאות הידועות מראש של בחירות 2013.
בדיוק אותו הדבר ימשיך להיות בממשלה הבאה. ככל הנראה, הבית היהודי לא תצליח לייצר הישגים משמעותיים בתחום המדיני לציבור הדתי-לאומי. בנוסף לכך, החוקים והרפורמות שבנט הוציא לפועל כשר הדתות הקודם עלולים להתבטל עקב הכניסה של המפלגות החרדיות. בנט גם לא יוכל לשמש כאופוזיציה פנימית בקואליציה משום שהשלטון יהיה ימיני באופן מובהק. בכלל, גם לחצים פנים מפלגתיים לא חסרים: לאחר הבחירות דווח בתקשורת על מתח בין המפד"ל לבין תקומה. גם כחלון צפוי להסתבך במשרד האוצר בעקבות מחסור בתיקים רלוונטיים ומחסור במקורות תקציביים. החרדים אינם איום על שלטון הליכוד, לכן הם יוכלו לייצר הישגים לציבור שלהם. דווקא חוסר ההחלטיות שליברמן משדר בנוגע לכניסה לממשלה מעניינת. אבל, לא בטוח שהיא כל כך משמעותית.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
