|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לרגע חשתי כי בשתיקה שלי, דווקא באי-התערבותי, אני משתף פעולה עם מנגנון העסקה דרקוני, דורסני, שבו אנשים הם לא-כלום, משרתיהם של אדונים, עבדים נרצעים, שפחות חרופות
|
|
משרתת של אדונים [צילום אילוסטרציה: סופי גורדון/פלאש90]
|
|
|
|
|
פיפי. מה בסך הכול היא ביקשה? למלא - כלומר לרוקן - צורך בסיסי. ראשוני. קיומי. היא נזקקה להתפנות. כמה אנושי. הלקוחה לפניי סיימה למלא את השקיות במצרכים. היא סיימה לשלם. הגיע תורי. הקופאית - נערה צעירה, כל החיים לפניה - ביקשה מהאחראי לצאת להפסקה קצרה. הוא סירב. לא עכשיו. "אני צריכה פיפי" אמרה בקול שלא הסתיר את הדמעה הפנימית, הסמויה, שזלגה על שלפוחית השתן שלה. נדהמתי. הייתי מוכן להמתין, איך לא, כמה רשע אפשר להיות, כמה אטוּם'. רציתי להגיד לה שזה בסדר גמור. שהיא יכולה, מצדי, ללכת לשירותים ולהתפנות. אני (האמת? די מיהרתי, אבל מי אני) הייתי מוכן להמתין כל זמן שיידרש לה כדי "לעשות את צרכיה". חששתי להתערב. מלה אחת שאינה במקומה עלולה לעלות ביוקר רב. בתוך עמנו אנחנו חיים. שתיקה שווה זהב? לא תמיד. לא בהכרח. ודאי לא בנסיבות העניין שהייתי עד להן. לרגע חשתי כי בשתיקה שלי, דווקא באי-התערבותי, אני משתף פעולה עם מנגנון העסקה דרקוני, דורסני, שבו אנשים הם לא-כלום, משרתיהם של אדונים. עבדים נרצעים. שפחות חרופות. לא יכולתי לשאת את עיניה, אשר סירוב הבוס לאפשר לה לעשות את המעשה הטבעי המתבקש, ההכרחי, הבלתי נמנע חייב אותה וכפה עליה לעשותו, לחלחו אותן בדמעות. הסטתי, משפיל עיניי, את מבטי. טמנתי אותו עמוק בתוך הבושה והחרפה.
היא העבירה את המוצרים שלי, אחד אחד, כאשר לא אחת לא הצליחה המכונה לקרוא את הברקוד על חלק בלתי מבוטל מהמוצרים, מה שחייב את הקופאית להקלידו - אות אות, מספר מספר – ובכך להאריך את משך העינוי שלה.
אני לא יודע מה היא עשתה אחרי שסיימתי, שילמתי, ויצאתי. אני יודע מה אני עשיתי: בושתי ונכלמתי שאני, כצרכן, משתף פעולה עם מוסד צרכני שמעסיק אנשים בתת-תנאים אנושיים כאלה. וכתבתי את המילים האלה, אשר מביכות ומקוממות מהן לא כתבתי מעודי.
|
| תאריך:
|
06/05/2015
|
|
|
עודכן:
|
06/05/2015
|
|
אברהם שרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
6/05/15 12:27
|
|
|
|
|
|
אהרון שחר
|
6/05/15 23:02
|
|
|
|
|
|
ע_הראל
|
7/05/15 01:47
|
|
|
|
|
|
אהרון שחר
|
7/05/15 10:27
|
|
הימים ימי מבצע 'עופרת יצוקה'. בעולם מתפרסמות תמונות קשות, והתקשורת העולמית מצליפה במדינת ישראל כמחרחרת מלחמה. דליה איציק פונה לבנימין נתניהו ראש האופוזיציה (כמה שבועות לפני הבחירות) ומבקשת ממנו להתגייס להסברה בחו"ל כדי לשרת את טובתה של מדינת ישראל ואת ההצדקה למבצע המלחמתי.
|
|
|
|
|
בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 מי שיכהן כנראה בתפקיד שר החינוך יהיה שר, שלא ראה בכהונה במשרד החינוך עדיפות עליונה. הוא רצה הכל - בעדיפות ראשונה חשק בתפקיד ראש הממשלה, בעדיפות שנייה שר ביטחון או שר החוץ. רק בלית ברירה נטל את בדל העדיפות האחרונה - שר החינוך, כשהוא לוחם גם בחירוף נפש להשיג עמדות כוח לפרנסי מפלגתו במשרד הדתות.
|
|
|
|
|
"עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים מאמץ אחרון, לפני ירושלים" - זה הוא הפזמון של השיר "המסע לארץ ישראל", שיר אשר מציג את התחלואות שעברו עולי אתיופיה בדרך לארץ ישראל, תחלואות שהם עברו אך ורק בכדי להגיע אל הארץ שלהם, אל המדינה שלהם, אל אהובתם-מולדתם. הם חלמו על ירושלים, הם חלמו על ציון והיו מוכנים לעבור הרבה בשביל להגיע בחזרה, בשביל לשוב מהגלות. ואכן, הם הצליחו, חלקם ליתר דיוק, חלקם הגיעו לארץ המובטחת (חלקם לא שרד את התחלואות).
|
|
|
|
|
אי-אפשר להתעלם מהפגנות העדה האתיופית בשבוע האחרון, התקשורת שמשדרת בלי הרף, עוד פעם ועוד פעם את הסרטון של השוטר מכה את החייל בן העדה האתיופי, כל זה גורם לי לכתוב את מה שאני מרגישה. כולנו יודעים שאבותינו לא הגיעו לארץ ישראל כדי להקים "קהילות" אלא כדי להקים מדינה. ולפתוח ארץ חדשה-ישנה. יש לי חמלה רבה, על החייל המצטיין שבלי סיבה הוכה ע"י לבוש מדים כחולים אבל לא פחות על השוטרים שממלאים את תפקידם כראוי. הגיע הזמן להודות, אתגר הקליטה של האתיופים בישראל לא הסתיים, אך בניגוד לשחורים בארה"ב הם חלק מהלאום היהודי ונושאים אתוס משותף, למרות הבדלי התרבות.
|
|
|
|
|
ל"ג בעומר היום השלושים ושלוש לספירת העומר נחשב ליום שמחה ואין נוהגים בו דיני אבלות הנהוגים בימי הספירה. ביום השלושים ושלוש לספירת העומר על-פי המסורת פסקה המגיפה בתלמידי רבי עקיבא בתקופת מרד בר כוכבא והלך לעולמו רבי שמעון בר יוחאי.
|
|
|
|
|
