בחודש האחרון התגברה "המלחמה הקרה" במזרח התיכון בין אירן וערב הסעודית. במרבית המקרים בעבר, שתי המעצמות האזוריות העדיפו בעיקר למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, אך המעורבות הסעודית הישירה בתימן סימנה עליית מדרגה במתיחות בין המדינות. צעדיה של סעודיה עלולים אף להשפיע על מוקדים נוספים של הסכסוך הבין-עדתי כגון עירק וסוריה, וכעת הכדור בידיים של טהרן. כחלק מן ההשפעה העצומה שלהם בעירק, מחזיקים האירנים בהשפעה על שחקן משמעותי ביותר - המנהיג ואיש הדת השיעי מוקתדא א-סאדר, אשר חזר לאחרונה לקדמת הבמה בעת הלחימה כנגד דאעש. א-סאדר זכה לכינויים רבים במשך השנים: איש דת רדיקלי שמעודד אלימות, לוחם חופש ומתנגד מובהק לכיבוש זר, לאומן פרגמטי ואף "מכתיר המלכים" של עירק. על כל פנים, מוקתדא א-סאדר הוא אחת מן הדמויות המשפיעות ביותר כיום בארץ שתי הנהרות, והוא עלול למלא תפקיד מרכזי בהמשך הסכסוך הסוני-שיעי במזרח התיכון.
מוקתדא א-סאדר נולד ב-1973 בעיר השיעית נג'ף שבדרום מרכז עירק. מוקתדא הינו נצר למשפחה מכובדת בעולם השיעי, הכוללת דמויות כגון "מחייה השיעים" בלבנון, איש הדת מוסא א-סאדר. משפחת א-סאדר נרדפה רבות על-ידי שלטונו של
סדאם חוסיין; אביו של מוקתדא - אייתוללה מוחמד סדיק א-סאדר, ואביו החורג - אייתוללה מוחמד באקר א-סאדר, נרצחו בשל החשש של סדאם מהשפעתם הרבה על האוכלוסייה השיעית בעירק. עם זאת, מוקתדא א-סאדר נהנה מתמיכה עממית רחבה בקרב הקהילות השיעיות זאת בשל התנועה הפוליטית "הסאדרית" ורשתות הרווחה והדת שהקימה משפחתו במהלך השנים.
"אמריקה היא הנחש הגדול" בעקבות הפלישה האמריקנית ב-2003 עלתה קרנו של מוקתדא א-סאדר והוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות במלחמה בעירק. לאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין, הקים א-סאדר מיליציה חמושה וחזקה בשם "צבא המהדי" וניצל את מעמדו כאיש דת מיוחס כדי להתבטא כנגד הכיבוש האמריקני. באחת מאמירותיו המפורסמות קרא א-סאדר: "סדאם היה הנחש הקטן, אבל אמריקה היא הנחש הגדול". במהלך תקופה זו זכה א-סאדר לתמיכה כספית ולוגיסטית נרחבת מאירן, והחל מ-2004 לא היסס להפעיל את המיליציה שבפיקודו, "צבא המהדי", כנגד הכוחות השונים של הקואליציה הבינלאומית.
פעולות אלו העניקו לא-סאדר אהדה רבה בציבור העירקי והפכו אותו לסמל ההתנגדות לכיבוש זר. בעיני ארה"ב וממשלת עירק לעומת זאת נתפס א-סאדר כמטיף קיצוני ואלים, מסוכן לא פחות מארגון "אל-קאעידה בעירק". בעקבות השינוי האסטרטגי של ארה"ב בעירק ב-2007, במסגרתו גם תגברה ארה"ב את כוחותיה בעירק בעשרות אלפי חיילים, נמלט א-סאדר לאירן, כאשר ב-2008 פתחו צבאות ארה"ב ועירק במבצע משותף כנגד "צבא המהדי". לאחר קרבות קשים ואבדות רבות, ובעקבות הסדר בינו לבין ממשלת עירק בתיווכה של אירן, הכריז א-סאדר באוגוסט 2008 על פירוק המיליציה והפיכתה לארגון רווחה חברתי גרידא.
מגישה של הטפה לקו מתון יותר בין 2007 ל-2010 הקדיש א-סאדר את זמנו ללימודי דת באירן על-מנת לזכות בתואר אייתוללה שיעניק לו השפעה רחבה יותר. במקביל השתתפה לראשונה "התנועה הסאדרית" בבחירות לפרלמנט העירקי ב-2010 וזכתה להצלחה רבה כאשר השיגה 39 מושבים. לאחר ש
הביע את תמיכתו בנורי אל-מליכי לתפקיד ראש הממשלה, הוכתר א-סאדר על-ידי חוקרים "ממליך המלכים" של עירק בשל כוחו הפוליטי הרב. בעקבות הקמת ממשלת אל-מליכי השנייה בינואר 2011, חזר א-סאדר מן הגלות לעיר הולדתו נג'ף והתקבל בברכה וצהלה על-ידי ההמונים בעיר.
עם נסיגת הכוחות האמריקנים האחרונים מעירק בדצמבר 2011, החל א-סאדר לגבש קו מתון יותר והחל להתבטא במונחים של "עירק כדמוקרטיה" ו"שלטון החוק", מרחק שנות אור מן המטיף הצעיר בעל הרטוריקה הארסית מן השנים הקודמות. פרשנים טענו כי שינוי הגישה של א-סאדר נבע מכך ששאף להתפייס עם יתר גורמי הכוח בעירק ולייצר סביבו קונצנזוס לאומי ולא רק מן העדה השיעית. רבים העריכו כי א-סאדר "מכין את הקרקע" כדי להפוך לראש ממשלה ביום מן הימים. לכן רבים הופתעו כאשר בפברואר 2014, חודשיים לפני הבחירות לפרלמנט, הכריז בפתאומיות א-סאדר כי הוא פורש באופן מיידי מן החיים הפוליטיים וכי אין גוף פוליטי אשר מייצג אותו או את משפחתו. כך, שש שנים לאחר שפירק את "צבא המהדי", נעלם א-סאדר מן השיח הפוליטי בעירק. אך לא להרבה זמן.
ביוני 2014, יום לאחר נפילת העיר מוסול לידי ארגון דאעש, הכריז א-סאדר על הקמת "בריגדות השלום" - גלגול חדש של "צבא המהדי" שפורק ב-2008, זאת על-מנת לבלום את ההתפשטות של דאעש. באותו יום פקדו את הרחובות 10,000 לוחמי מיליציה במפגן כוח מרשים בשכונת א-סאדר השיעית בבגדד, המכונה על שם אביו של מוקתדא. המיליציה הצטרפה לארגון-גג של מיליציות שיעיות נוספות בשם "הקהל העממי", שהוקם במיוחד כדי להתמודד עם האיום של דאעש. בספטמבר 2014 כבר הצהיר דובר "בריגדות השלום" כי הארגון הרג 30 לוחמי דאעש ליד העיר אמרלי במזרח עירק. אגב, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה נלחם א-סאדר בארגון הסוני הקיצוני, הרי שגם
דאעש הינו גלגול של "אל-קאעידה בעירק", אשר נלחם ב"צבא המהדי" במהלך מלחמת האזרחים ב-2007-2006.
שובו של א-סאדר העדתי והרדיקלי? במרס 2015 השתתפו "בריגדות השלום" של א-סאדר בלחימה לשחרור העיר הצפונית תיכרית, מקום הולדתו של סדאם חוסיין. המיליציה של א-סאדר הצטרפה לקואליציה רחבה הכוללת את כוחות צבא עירק; יתר המיליציות השיעיות החברות ב"קהל העממי"; כוחות "קודס" האירנים; ובאופן אירוני - כוחות חיל-האוויר האמריקני ואף לוחמים משבטים סונים מקומיים אשר מאסו ביחסו של דאעש לאוכלוסייה המקומית. דובר הארגון טען כי הם פועלים "לעזור לקהילה של מוסלמים ולעזור לעם העירקי". לאחר מספר שבועות של לחימה עזה, דווח ב-12 באפריל כי דאעש נסוג מן העיר וכי כוחות הקואליציה טיהרו את כיסי התנגדות אחרונים.
למרות שיתוף הפעולה עם הלוחמים הסונים, ישנם דיווחים על מעשי טבח ושריפת בתים שביצעו המיליציות השיעיות בכפרים הסונים מסביב לתיכרית. בהמשך לרטוריקה "הלאומית" בה השתמש בשנים האחרונות, גינה א-סאדר את פעולות האיבה כנגד התושבים הסונים והצהיר כי "בריגדות השלום" לא נטלו חלק בהן. בהתבטאות דומה מפברואר 2015, קרא א-סאדר לשתי מיליציות שיעיות יריבות להשעות את פעילותן בעקבות התנקשות של שייח' סוני בבגדד. באופן פרדוקסלי אמר סאדר לאחר אותה תקרית כי "מה שקרה מוכיח כי עירק לא סובלת רק מגורמים חיצוניים אלא גם ממליציות סוררות. שני גורמים אלו חותרים תחת הממשלה העירקית ומהווים איום ביטחוני על המדינה". כלל אמירות אלו מצביעות על ריבוי הפנים של א-סאדר: מחד-גיסא הוא עומד בראש מיליציה עדתית ומאידך-גיסא מציג עצמו כמנהיג לאומי ופרגמטי השואף להנהיג את כלל העם העירקי על שלל גווניו ועדותיו.
כעת עם הניצחון בתיכרית ישנם סימני שאלה רבים על-אודות עתידו של מוקתדא א-סאדר ההפכפך. האם לאחר תום הלחימה בעירק ישתלב א-סאדר באופן סופי במערכת הפוליטית כמנהיג לאומי ויפרק או ימזג את המיליציה שלו עם כוחות הביטחון העירקיים? או שמא האירועים בתימן יובילו לשובו של א-סאדר העדתי והרדיקלי בלחימה באחת ממדינות האזור? בעבר השתתפו מספר מיליציות שיעיות מעירק (בדומה לחיזבאללה מלבנון ובגיבוי אירני) בלחימה בסוריה לצד הצבא של בשאר אל-אסד. ביניהם אף היו מספר חברי "צבא המהדי" לשעבר אשר הודו כי לחמו כדי להגן על אתרים שיעים קדושים בסוריה. כמו-כן חשוב לציין כי לב משכנם של השיעים הוא בדרום עירק, מרחק קילומטרים ספורים מן הגבול הצפוני הסעודי. אם תחול התדרדרות אזורית בשל הלחימה בתימן, "בריגדות השלום" עשויות אף לשמש כבאי הכוח של אירן בהצקות על הגבול הסעודי.