משהו קטן שקראתי לפני כמה ימים, משהו ששלח לי חבר יקר, לכבוד חגיגות ה-1 במאי שזה עתה חלף, יום הפועלים והעמלים בכל העולם כולו, ונציגם המקומי
דב חנין, האיש שכל כך התלהב מהשלטון החדש ביוון הקורסת, האיש שחלק מאוהדיו מעלים על נס את גיבוריהם הידועים לשמצה, סטאלין רוצח ההמונים, צ'ה גווארה הסדיסט המתועב, והקומוניזם הרצחני שהעלה אותם למעמד שהתיר להם לבצע זוועות לאין סוף בשם האידיאולוגיה.
בחצר החווה, היה הייתה תרנגולת אדומה, קטנה ופעלתנית.
התרנגולת הסתובבה כל יום בחצר, ויום אחד מצאה כמה גרגרי חיטה. התרנגולת האדומה הקטנה שמחה מאוד, קראה לשכניה ואמרה:
"אם נזרע את גרגירי החיטה הזאת, היא תצמח, תבשיל, ואז נוכל לעשות מגרגירי החיטה קמח, ואז יהיה לנו לחם לאכול".
אמרה הפרה הטיפשה: "זה רעיון נהדר".
אמר האווז הערמומי: "לחם הרבה יותר טעים מסתם גרעינים".
אמר החזיר החכם: "נשמע כמו משהו שחשוב לעשות. יש לעודד את אזרחי החווה להיות יצרניים".
והברווז התמים רק נענע את ראשו בהסכמה.
"מי יעזור לי לזרוע אותה?" שאלה התרנגולת האדומה הקטנה.
"לא אני", אמרה הפרה, "אני עייפה מאוד".
"לא אני", אמר הברווז, "יש לי עכשיו שיעור שחייה".
"לא אני", אמר החזיר, "אני צריך להתגלגל ברפש".
"לא אני", אמר האווז, "אני מוכרח לנוח את מנוחת הצהריים שלי".
"אם כך, אני אעשה זאת בעצמי", אמרה התרנגולת ואצה רצה כדי להתחיל לעבוד.
התרנגולת האדומה הקטנה זרעה את החיטה, ואז דאגה להשקות אותה, שמרה עליה מפני מזיקים, הבריחה את החפרפרות ואף שמה דחליל מקש להבריח את העורבים.
והחיטה צמחה וצמחה, ולבסוף הבשילה לגרגרים זהובים.
"מי יעזור לי לקצור את החיטה שלי?", שאלה התרנגולת האדומה הקטנה.
"לא אני", אמר הברווז, "אני ממהר לאגם".
"הייתי רוצה מאוד לעזור, אבל אין לי הסיווג המתאים", נחר החזיר.
"אאבד את זכויות הוותק שלי", אמרה הפרה.
"אאבד את קצבת האבטלה שלי", אמר האווז.
"אם כך, אעשה זאת בעצמי", אמרה התרנגולת האדומה הקטנה ומיהרה להתחיל בעבודה.
קצרה התרנגולת הקטנה את החיטה, אספה את הגרגרים הזהובים, הביאה אותם לטחנת הקמח וטחנה אותם לקמח לבן ונקי.
לבסוף, הגיע הזמן לאפות את הלחם.
"מי יעזור לי לאפות את הלחם?" שאלה התרנגולת האדומה הקטנה. "בשבילי אלה יהיו שעות נוספות", אמרה הפרה.
"אאבד את זכויות הרווחה שלי", אמר הברווז.
"אם אהיה היחיד שיעזור, זו תהיה אפליה", אמר האווז.
"אסור לי לעבוד", נחר החזיר.
"אם כך, אעשה זאת בעצמי", אמרה התרנגולת האדומה הקטנה.
היא אפתה חמש ככרות לחם עגולות ויפות.
וכולם ביקשו לטעום מהלחם.
אבל התרנגולת האדומה הקטנה אמרה: "לא. אני מצאתי את הזרעים, אני שתלתי, אני גידלתי, אני קצרתי, ואני אפילו אפיתי את הכיכרות. לכן, רק אני אוֹכל את חמש הכיכרות".
"רווחים עודפים!" צעקה הפרה במרמור.
"עלוקה קפיטליסטית!" זעק הברווז.
"אני דורש שוויון זכויות!", קרא האווז.
והחזיר רק נחר.
וכולם מיהרו להכין שלטי מחאה נגד התרנגולת האדומה הקטנה וצעדו בחצר במעגלים תוך כדי שהם צועקים מילים גסות.
ורק החזיר החכם לא טרח להשתתף בהפגנה, אלא שלח מכתב לממשלה.
ואז הגיע מיד לחצר נציג הממשלה ואמר לתרנגולת האדומה הקטנה בקול סמכותי ומשכנע, "אל תהיי רודפת בצע".
"אבל הרווחתי ביושר את הלחם", אמרה התרנגולת בהפתעה.
"בדיוק", אמר הנציג וחייך בהנאה. "אבל זה מה שנפלא כל כך ביוזמה חופשית - כולם בחצר יכולים להרוויח כמה שהם רוצים, אבל יש תקנות ממשלתיות, והעובדים החרוצים חייבים לחלוק את התוצר שלהם עם העובדים הבטלנים".
"אם זה כך", אמרה התרנגולת האדומה הקטנה בהשלמה, "תקנות זה תקנות וחוק זה חוק".
והיא חילקה את כיכרות הלחם לכל שכניה לחווה.
מאז חיו כולם באושר רב.
אבל שכניה של התרנגולת האדומה הקטנה תהו מדוע היא לא אפתה יותר לחם.
