הזנחה ב"כפר ילדים": פשע היסטורי

ביקרתי וסיירתי, בימים אלה, במתחם "כפר ילדים" גבעת המורה. הוא משתרע על שטח רחב ידיים, בן גדר הגבול המזרחי של "מרכז רפואי העמק", לבין כביש הכניסה הראשית המערבית לשכונת גבעת המורה. המתחם סובל מהזנחה חמורה. המחזה שנגלה לי מביש: האתר ההיסטורי מלא עשבים וקוצים המגיעים אף לגובה מטר ויותר. וכן מצויים בו ערימות גרוטאות וגזם שלפי מצבן שוכנות במקום במשך תקופה ארוכה. במקום פרצו בשנים האחרונות מספר שריפות. אחת מהן גרמה נזק חמור למבנה היסטורי - בית אבן דו קומתי בן 90 שנה.

כיום נותרו במתחם ההיסטורי זה כ-10 מבנים. הם מצויים במצב הזנחה חמור ובשלבי הרס והתפוררות מתקדמים- תוצאה של הזנחה רבת שנים. בן המבנים הבולטים שנותרו כיום מ"כפר ילדים": מבנה דו קומתי עשוי אבן שהוקם בשנת 1920 לערך ושימש למשרדי הנהלת כפר ילדים, חדר אוכל ועוד(המבנה שנשרף). קצת מערבה לו שוכן מבנה בית הכנסת כמו-כן נותרו במקום מבנים ששימשו חדרי מגורים לילדים וכיתות לימוד. מבנה מגדל המים, וביתם של מורים במוסד החינוכי ובהם הבית בו התגורר הסופר והמחנך המיתולוגי אליעזר שמאלי.

בשנת 2006 נפגשו ראש עירית עפולה דאז אבי אלקבץ עם ראשי המועצה לשימור אתרים לדון בשיקום ושימור אתר "כפר ילדים" ולאחר פגישתם הודיעו בהודעה לעיתונות, כי המקום ישוקם וישומר. חלפו 9 שנים מאז והמקום נותר שומם ועזוב ואף מצב המבנים החמיר. במועצה לשימור אתרי מורשת אומרים כי "הוכן כבר תיק תיעוד מתחמי לשימור המתחם ואף מתכוונים לערוך תוכניות הנדסיות לעבודות הצלה ושימור מבנים שבמתחם" ובעיריית עפולה בראשותו של יצחק מירון, ראש העיר הנוכחי, מצהירים כי העירייה מעוניינת לשמר צביון המקום להחייאתו ולהפכו כמרכז קהילתי ואוניברסיטאי. יצוין כי עירית עפולה אישרה בזמנו הקמת שכונת מגורים במקום עם שילוב שימור כמה מבנים היסטוריים במקום. יש הטוענים כי תוכנית שימור מסוג זה תפגע בצביון המקורי של כפר ילדים ולא יהיה זה שימור ראוי ועל כן יש לפעול שבמקום לא תוקם שכונת מגורים, אלא יוקם מרכז קהילתי או לימודי שישתלב בן המבנים ההיסטוריים. ויתבצע כאן שימור מתחמי שישמר את צביון ורוח המקום.

סיפור מתחם כפר הילדים עפולה מתחיל למעשה בשנת 1919 כאשר חברת "קהילת ציון" רוכשת כמה מאות דונם אדמות למרגלות המערביים של גבעת המורה ומקימה במקום חווה חקלאית שכונתה "חוות בלפוריה" להכשרת מתיישבים לעבודה חקלאית. חניכי חווה זו נמנים על גרעין המתיישבים של היישוב בלפוריה שהוקם בשנת 1922 כ-2-3 ק"מ צפונית לחווה. בן השנים 1923-1931 לערך פעל בשטח החווה מוסד חינוכי בשם "כפר ילדים". הוא הוקם בסיוע הסתדרות ציוני דרום אפריקה ומוסדות הישוב, כדי לקלוט קבוצה של למעלה מ-100 ילדים יהודים שניצלו מפוגרומים במזרח אירופה ורוסיה והובאו ארצה. רבים מהילדים היו יתומים. הם התגוררו בתוך מתחם המוסד. תחילה, באהלים ואחרי כ-8 חודשים לערך, עברו להתגורר במבנה מגורים שהוקם עבורם, הילדים היו שותפים להקמת משק חקלאי במקום. עבדו בשדות, ובגן הירק, למדו חקלאות, עברית ומקצועות נוספים. לימים, רבים מהם השתלבו והיו שותפים להקמת קיבוצים וישובים חקלאים ברחבי הארץ. המייסד של כפר ילדים היה למעשה ישראל בלקינד, איש גדרה חבר תנועת הביל"ויים, אחיה של אולגה חנקין שאסף את הילדים בבתי יתומים ובתי מחסה במקומות שונים במזרח אירופה והביאם ארצה. בלקינד המשיך ללוותם גם ב"כפר ילדים" ושימש להם מדריך ואב רוחני.

בשנת 1924 מתמנה למנהל כפר ילדים המורה והמחנך שניאור זלמן פוגצ'וב. שהיה מנהל בית הספר העברי בוורשה ועלה באותה שנה ארצה. עם עלייתו עברת את שמו לעמיאב. פוגצ'וב דגל בשיטות חינוך שהיו מהפכניות באותן שנים: הוא האמין בחינוך ליברלי, ומתן עצמאות לחניכים בחיי החברה וניסה

להנהיג שיטות חינוך אלה גם ב"כפר ילדים" בגבעת המורה שיטות חינוך אלה לא תמיד מצאו חן בעיני הצוות החינוכי שהתנגד לשיטות החינוך של פוגצ'וב ועל-רקע זה פרצו בניהם לא פעם ויכוחים וחילוקי דעות. פוגצ'וב שימש בתפקיד במשך קרוב לשבע שנים. בשנת 1931 עבר לתל אביב והקים ברמת גן כפר ילדים פרטי. הוא נפטר בינואר 1934 בעת המתנה לניתוח ינה ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. לאחר קום המדינה, בשנת 1950 הועלו עצמותיו לארץ והוא נקבר בבית העלמין במושב מרחביה, לא רחוק מכפר הילדים בגבעת המורה אותו ניהל.

בתחילת שנות השלושים נסגר מוסד "כפר ילדים": הסיבות לסגירה מספר התלמידים ירד מכ-120 לכ-60 החניכים בגרו ופרשו ובני נוער חדשים לא הגיעו, הפדרציה הציונית בדרום אפריקה הפסיקה לתקצב המוסד ונוצרו קשיים כספיים להמשך הפעלת המקום.

כפר הילדים נותר שומם למשך כ-4 שנים. ב-מחצית שנות ה-30 נפתח במקום בית ספר אזורי לילדי עפולה ויישובי העמק כמו מרחביה בלפוריה ועוד. בית הספר השתמש במבני ומתקני "כפר ילדים" שנסגר הוא נקרא בית ספר לילדי זרם עובדים, אבל השם "כפר ילדים" כבר נחרט ו"נדבק" ורבים המשיכו לכנות את בית הספר האזורי בשם "כפר ילדים" למעשה עד היום. אחד מתלמידי בית הספר האזורי (החל את לימודיו בו בשנת 1936) הוא איש הפלמ"ח זלמן אברמוב, יליד מושב מרחביה ומתגורר בו עד היום,אברמוב מספר לי כי הקמת בית ספר האזורי הייתה כורח המציאות, כי מספר הילדים בכל ישוב היה קטן יחסית ופרנסי הישובים הבינו כי אין זה נכון וראוי לפתוח בית ספר בכל ישוב עם מספר ילדים כה קטן. אברמוב ורעייתו רחל לבית משפחת פלק שאף היא למדה בבית ספר האזורי ב"כפר ילדים", עומדים בראש מאבק לשקם ולשמר את מתחם "כפר ילדים". זלמן אברמוב אופטימי לגבי שימור המקום ואינו מאבד תקוה ומאמין כי המקום ישומר בקרוב.

אחד המורים הידועים שלימדו בכפר ילדים היה הסופר והמורה לטבע אליעזר שמאלי מחבר הספר "בני היורה". אליעזר התגורר במבנה במתחם כפר ילדים.תלמידי כיתתו יודעים לספר כי הוא שיתף את הילדים בכתיבת הספר וקרא להם קטעים מספרו עוד לפני שאלה פורסמו. מורה נוסף ידוע שלימד ב"כפר ילדים" היה המלחין והמחנך המוזיקלי עמנואל עמירן, בנו של מנהל המקום שניאור זלמן פוגצ'וב. מספרים כי עמירן היה מנעים לילדים בנגינת פסנתר בחדר האוכל בימי שישי.

בשנות ה-40 פתחו שלטונות המנדט בשטח כפר ילדים בי"ס ארצי לנוטרים של משטרת הישובים העבריים, בו למדו והתאמנו נושאים כמו נשק קל, שדאות פרט ועוד. סגל ההדרכה של ביה"ס כלל: מפקד בריטי, שישה סרג'נטים (סמלים) יהודים ממשמר-הישובים, ואנשי מנהלה יהודים ובריטים. ה"הגנה" השתמשה לא פעם בתשתית מתקני בית הספר לנוטרות ושלחה לכפר-ילדים יחידות שונות שלה, כדי שתעבורנה במקום סדרות של אימוני לחימה. וזאת לדעת, משטרת הישובים העבריים (הנוטרים), הייתה כפופה למשטרת המנדט הבריטי, אם כי רוב מפקדיה ואנשיה היו חברי ה"הגנה" וסייעו לה ככל יכולתם.

בשטח כפר ילדים פעל גם בית ספר לדאיה. הפעילות הייתה במסגרת קלוב התעופה הארצישראלי, שהכשיר את ראשוני הטייסים ואנשי הצוותים הטכניים לשירות האוויר.

לאחר פרוץ מלחמת השחרור, עבר כפר ילדים לרשות צה"ל והפך לבסיס של חטיבת גולני ובהמשך שכן בו גדוד מרגמות כבדות של צה"ל, ולאחר מכן שימש המקום מפקדה של פיקוד העורף. (הג"א). בראשית שנות ה-90' סגר צהל את הבסיס. האם אחרי כל כך הרבה שנות הזנחה ישוקם וישומר סוף-סוף אתר היסטורי זה? ימים יגידו.