ל
כבוד יום הולדתו ה-95 של הצייר יוסל ברגנר, חתן פרס ישראל לאמנות, ערך משכן האמנים בהרצליה תערוכה רטרוספקטיבית ובה 16 עבודות המייצגות את פניו המגוונים של העולם הברגנרי, משנות ה-50 ועד ימינו.
בנוסף, נערך (12 במאי) כנס ראשון מסוגו על עולמו של ברגנר במרכז הבינתחומי בהרצליה. בראש ובראשונה נועד הכנס לחלוק כבוד לברגנר, אך הוא עסק גם במחשבות ותהיות על אמנות וזהות יהודית-ישראלית, בקשרים בין עולמו של ברגנר לעולמותיהם של סופרים, מחזאים ומשוררים ישראלים (נסים אלוני, יוסל בירשטיין, ישראל הר), משיכתו של ברגנר לעולמו של קפקא (אביו של יוסל תירגם את קפקא ליידיש ב-1924), לציירים כמו ברויגל, מגריט ועוד.
בין המשתתפים בכנס: פרופ' רות וייס (אוניברסיטת הרווארד), פרופ' דן מירון (אוניברסיטת קולומביה), פרופ' משה צוקרמן (אוניברסיטת ת"א), ד"ר דורון לוריא (מוזאון ת"א) ד"ר דרור בורשטיין, מבקר ספרות, ועוד. בכנס הוצג סרט שביים ערן טורבינר, המבוסס על ראיון שערכו ד"ר אורי הולנדר ובני מר עם ברגנר.
יוסל ברגנר
יוסל ברגנר, אחד מהאמנים היהודים הגדולים האחרונים שעודם בחיים, חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 1980, נולד בווינה ב-1920 לאם זמרת, פאניה, ואב משורר ואינטלקטואל.
כבנו של המשורר מלך ראוויטש (זכריה חנא ברגנר) ואחיינו של הסופר-צייר משה הררי (הרץ ברגנר, שהתאבד, דבר שוודאי השפיע על ברגנר הצייר), ילדותו עברה עליו בבית רוחש בסופרים ומשוררים, ובוויכוחים על ספרות והגות. הם התגוררו בעליית גג בווינה. "כשהייתי ילד לא היה לי צעצועים כי לא היינו עשירים. אני תמיד שיחקתי במטבח. זה התבטא אח"כ בצורות שונות בציורים שלי. בכלל, אני אוהב פומפיות כי זה כמו יהודי; כואב לו, הוא מבטא כאב", אמר ברגנר. כך, ציור של שני כלי מטבח הוא מכנה "אם ובן".
כשהיה בן 17 עקרה המשפחה לאוסטרליה בצעד חריג - כיוון שאביו, שהרבה להסתובב בעולם, חשש מהעתיד. שם למד ברגנר הצעיר אמנות והפך לאחד הציירים המשפיעים ביבשת. שם נישא לציירת אודרי, נישואין שנמשכים עד עצם היום ויציבותם תרמה ליצירתו המתמשכת והעקבית של האמן. הזוג עלה לישראל ב-1950, התגורר בתחילה בצפת, ומשנת 1957 הם גרים ברח' בילו בתל אביב, שם הוא עובד ומצייר עד היום. ביצירותיו מביע ברגנר את נשמתו והווייתו באמצעים ציוריים, ספרותיים, סימבולים. כל ציור הוא סיפור. רבות מיצירותיו עוסקות בעיירה היהודית שאותה עזב בנעוריו, וברגנר העיד לא פעם שצייר את ה"שטעטל" כיוון שחשש מאוד שהתרבות שעל ברכיה גדל - תיעלם.
בתחילת שנות ה-50, ברגנר לא הצטרף לסגנון הארץ -ישראלי המופשט ולא שרת את האתוס הציוני בסגנון הסוציאל-ריאליסטי, ולכן, אולי, לא זכה להכרה הראויה לו ויצירותיו נחשבו "גלותיות". עם הזמן, כשהמוטיבים הללו הפכו לסמלים שכיחים של אמנות יהודית, התבסס מקומו כאחד הציירים המוערכים, מה גם שהנושא הארצישראלי הופיע בעבודותיו, כפי שניתן לראות בציוריו "הפרדסנים", "החלוצים" ועוד. למרות הקדרות השרויה בחלק מעבודותיו, חוט של הומור דק משוך עליהן, ובשנים האחרונות הצבע העליז תפס את מקום הקדרות. בניגוד לאביו שכינה את עצמו "מלך", ברגנר הצייר נשאר "יוסל", עממי, צנוע, נאמן לעצמו. הוא לא ייפה את ציוריו בזהב, כמו גוסטב קלימט, לא צייר דמויות הרואיות, אלא בחר את האנושי, המרומז. כך העדיף לרמז ארוטיות נשית, למשל, בשני חצאי התפוח, מוטיב שכבר הפך אצלו לאיקון.
דורון לוריא, אוצר בכיר והרסטוראטור הראשי במוזאון ת"א מתייחס לברגנר כאמן וכחבר ועומד על אישיותו של ברגנר: "הוא 'מנטש' - בן אדם. איש של חברים שהקיף עצמו באנשים שחולקים עמו אותו הווי- ברנשטיין,
יוסי בנאי ז"ל, רות בונדי,
דני קרמן, שלום זיידמכר, אותו גילה יוסל. כולם מספרי סיפורים, כולל סיפורי זימה, עם קורטוב של אירוניה. הוא ברא לעצמו שפה פיגורטיבית משלו וברח למחוזות הפנטזיה".
מסע הפומפיות, הסירים והכסאות פוענח כבר כאלגוריה, האנשה לנדודים של בני האדם. פרופ' משה צוקרמן מוסיף כי "האדם משוקע בתוך הסירים האלה". החפצים היומיומיים האלה הם חלק מהמציאות וברגנר מעלה את המוטיב העממי "הנמוך" לרמת "הנשגב" ונותן להם מעמד אמנותי, כפי שהאמן דושון מרומם את האסלה, קורא לה מזרקה ומציג אותה במוזאון כחפץ אמנותי.
ד"ר דרור בורשטיין מרחיב את היריעה ומתייחס להשפעות על ברגנר. הוא משווה ציורים שלו לאלה של ברויגל: שני הקופים של ברויגל (1560) קשורים בשלשלאות בתוך גומחת קיר, מול נוף ים וסירות, אבל מבטם מושפל בייאוש. "המבט של ברגנר רחמני יותר: שני הכלים שהוא מציג בגומחה דומה, כמו משוחחים ביניהם, מסתכלים כלפי מעלה, והוא מוסיף להם עוד כמה כלים קטנים לחברותא"... כך גם הכלים הבורחים מהשולחן אצל ברגנר מרפררים לציור 'העיוורים הבורחים' של ברויגל. זהו ציטוט ישיר שיש עמו פארודיה, לא לעג, אלא העברה לספירה שונה, מנמוך לגבוה, ולהפך.
ברגנר פסל ומאייר ספרים
בתערוכה "החגיגה: עבודות פיסול של יוסל ברגנר" מציג האמן פסלי ברונזה של הדמויות המוכרות והאהובות מציוריו, שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולם הדימויים של התרבות הישראלית: נגנים, ליצנים אוחזי מסיכות ותפוחים, דמויות רכובות על סוסי עץ, ועוד.
ברגנר אייר ספרים ("הטירה" ו"המשפט" של פרנץ קפקא) ועבד שנים רבות גם בתיאטרון, בעיקר עם ניסים אלוני שההשראה למחזהו 'הנערה והפרפרים' נבעה מציוריו של ברגנר. הוא זכה בפרסים רבים, ייצג את ישראל פעמים בביאנלה בוונציה (1956, 1958) ובסאו פאולו, הציג בעשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם. אוניברסיטת חיפה העניקה לו תואר ד"ר לפילוסופיה לשם כבוד (22.5.13). ברגנר הוא אחד הציירים האהובים והנמכרים ביותר בישראל.
התערוכה 'פרומנדה', יוסל ברגנר מיקום: משכן האמנים, רח' יודפת 7, הרצליה.
תאריך: 20.5.2015-11.5.2015
שעות הפתיחה: ימים א'-ה', 18:00-12:00, או בתיאום מראש.
