על הכביש היוצא מחיפה לכיוון שפלת החוף עומד בניין רב קומות שנראה נטוש כלאחר הפצצה. הבניין מוקף מלפניו בחומת מתכות, המעידה כי הפעילות בתוכו ומסביבו שבקה חיים. זהו בניין התחנה המרכזית לשעבר בחיפה - בשכונת "בת גלים", מול שכונת "קריית אליעזר". למעלה מעשור עומד הבניין הזה בשיממונו.
תחנת הרכבת שמאחוריו ורציף של אוטובוסים עירוניים עם מתחם לאוטובוסים חונים, מעידים כי פעם הייתה שם תחנה מרכזית גדולה ושוקקת שממנה יצאו אוטובוסים לצפון, למרכז, למזרח ולדרום הארץ. היו שם חנויות רבות ובבנין רב הקומות שכנו משרדים שוקקים. אבל יום אחד נבחר ראש עיר שהגיע היישר מהצבא ושמעולם לא ידע מהי באמת תחבורה ציבורית לאזרח הפשוט, והחליט לחלק את תחנות התחבורה הבינעירונית בחיפה לשתיים. שמו של ראש העיר היה
עמרם מצנע. כך נבנו שתי תחנות אוטובוסים - אחת בדרום העיר חיפה, ממש לפני היציאה מהעיר ואחת מצפון לחיפה, בדרך לקריות. לצפונית קוראים היום "מרכזית המפרץ" ולדרומית קוראים היום "חוף הכרמל". ליד הדרומית בנו גם תחנת רכבת נוספת.
העיקרון היה לנייד מצפון חיפה את כל הקוים הנוסעים לצפון הארץ ומדרום חיפה את אלה הנוסעים למרכז, למזרח ולדרום הארץ. הייתה גם כוונה לשחרר מעומס האוטובוסים את הכבישים העירוניים ובכך להקל על התנועה ברחוב העצמאות מחד-גיסא, ובדרך היוצאת מחיפה למרכז ולדרום הארץ, מאידך-גיסא. כדי לייעל מעט את התנועה החדשה בין התחנות הללו הרי שיצרו קווים חדשים שינועו ביניהן דרך חלקי העיר השונים. אבל מה יהיה עם התחנה הישנה איש לא חשב על כך והבניין השומם מעיד על כך יותר מאלף עדים. התחנות עצמן אינן שוות במראיהן וביעילותן. בעוד שזו שנקראית "חוף הכרמל" בנויה ע"י תחנת רכבת וכל המבנה שלה הוא מודרני, סגור בתוך בניין ועם חנויות ספרים, סדקית, וכמובן מזון הרי ש"מרכזית המפרץ" חשופה לגשמים מצדדיה השונים, ללא תחנת רכבת וללא חנויות כלל, אלא עם שתיים או שלוש מכונות של חטיפי מזון ושתייה קלה. מסתבר שלנסוע לצפון הארץ זה פחות אקסקלוסיבי בחיפה מאשר לדרום הארץ, למזרחה ובמיוחד למרכזה. כדי לפנות לגמרי את העיר מאוטובוסים בינעירוניים הרי שרציף האוטובוסים בשכונת "הדר הכרמל" - לתל אביב, נסגר על מוניות השרות שהיו בצמוד.
עד היום תושבי העיר והבאים אליה מבכים את השינויים הללו. ייתכן שלחץ מסוים ירד מרחובות העיר אבל לצרכן - קרי, האזרח הפשוט, זה לא כל כך הועיל. הורדת רציף האוטובוסים בשכונת "הדר הכרמל" - עם סילוק מוניות השרות לת"א משם, הפך אט, אט את מרכז "הדר הכרמל" לשומם עד כדי כך שרוב החנויות נסגרו, רוב גדול של תושבים עזב שכונה פורחת והאזור משווע עד היום לשיקום. נוסיף לכך שבנוסף לרציף הבינעירוני של האוטובוסים לת"א, שהוסר יחד עם המוניות לת"א, הרי שמרחוב הרצל - בפינת "בית הקרנות", נעלמו תחנות האוטובוסים שעגנו במפרצון קטן והיוו תחנה לאוטובוסים רבים שאספו נוסעים לרחבי הכרמל החיפאי, לשכונות נווה שאנן ורמות רמז, לטכניון ולאוניברסיטה ועד לדליית אל כרמל ועספיא, שבתוך יערות הכרמל. הסטודנטים הרבים ושאר התושבים ההגונים נעלמו ובמקומם הגיעו ברנשים שגרמו לכך ששעתיים לפני חצות הלילה האזור יהפך ל"לא נעים" בלשון המעטה.
היבט שלילי אחר שחשים אזרחים רבים - שזו להם הפעם הראשונה בחיפה, מתבטא בבלבול למצוא את התחנה המרכזית הנכונה לאוטובוס שלהם. לא תמיד הם יודעים היכן התחנה הנכונה ליישובם, שנופל בין צפון למרכז או למזרח. אזרחים חיפאים מתגעגעים בשכונות לא מעטות לימים שהאוטובוס לצפון או לדרום עבר דרך שכונתם והם לא היו צריכים להישרך ברגל או בעוד אוטובוס לתחנה המרכזית שבקצה השני של העיר. לרבים מהתושבים היה קל יותר לנייד את עצמם לתחנה מרכזית אחת ולא לנסוע - כהיום, מדרום לצפון או להפך. אלה שבאים מהצפון וחפצים להגיע מדרום לחיפה - או להפך, אינם עוד יכולים לעבור מרציף לרציף אלא זקוקים לאוטובוס מעבר מצד אחד של חיפה לצד השני, שבשעות העומס זה אורך יותר משעה וחצי! תחנה מרכזית אחת מסייעת למי שמגיע מצד אחד של המדינה ומקווה להגיע לישוב נוסף בצד השני של העיר, לקצר את זמן הנסיעה הנוסף במעבר מרציף לרציף. שתי תחנות רק מאמללות נוסעים כאלה. מי שתכנן את ההפרדה הזו שכח כי השרות הגדול ביותר בתחבורה ציבורית לאזרח הוא כשהאוטובוס עובר סמוך לביתו ומנייד אותו כהלכה בתוך העיר, ובמיוחד מחוצה לה. השינויים בחיפה - על מנהרותיה המפוארות, הועילו לבעלי הרכבים הפרטיים ולא לאלה שהתחבורה הציבורית היא מרכז תנועתם.
רק אוכלוסייה אחת בחיפה נהנית עדיין ממוביליות של תחבורה בינעירונית נוחה. זהו הציבור החרדי שחי בעיקר בשכונת "הדר הכרמל". האוטובוסים שמובילים את הציבור החרדי משכונה זו - ועוברים גם במובלעת החרדית בשכונת נווה שאנן, מביאים נוחות ורוגע לנוסעים. הם יוצאים ומגיעים מבני ברק ומירושלים (ובערבי שבתות וחג גם לצפת, אשדוד ומודיעין עילית) לתוך הרחובות של הציבור החרדי ומורידים את הנוסעים ממש ליד פתח ביתם, ללא צורך באוטובוס מקשר או ב"מטרונית". בכלל, בני ברק העיר היא בעצם התחנה המרכזית הכי גדולה בישראל ולאיש מתושביה אין תלונות על כך שהאוטובוסים העירוניים והבינעירוניים עוברים מתחת לבית שלו בין 0500 בבוקר לשתיים ושלוש בלילה...
באותיות הקטנות ועם כותרות משנה צנועות אנחנו מתחילים להתבשר כי הקמת שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות עומדת להיות לא רק מנת חלקם של תושבי ת"א-יפו אלא של כל אלה מ"גוש-דן" בפרט, ומכל הארץ בכלל, שמגיעים לת"א, כלמרכז ההוויה התעסוקתית, המסחרית, החינוכית וכו'. התחנה המרכזית המיתולוגית בת"א - זו שנפתחה כעשרים שנה מאוחר יותר מתאריך היעד וזו שעומדת ופועלת בקושי קצת יותר מעשרים שנה, פשוט עומדת להיעלם. אני מניח שהסיבות האמיתיות קשורות אי-שם בין יזמי נדל"ן לבין הצורך לבער את כל מושבת המהגרים הלא חוקיים מאפריקה. אז במקום לפתור את בעיית המהגרים הללו בדרך של חוק וחברה, ובמקום לכוון יזמי נדל"ן למקום אחר הרי שמישהו החליט לאמלל את צרכני התחבורה הציבורית ולפגוע בכל שכונות הדרום הסמוכות.
התוכנית לחלק את ת"א לשתי תחנות תשפיע לרעה על הצרכנים הרבה יותר מאשר זה קרה בחיפה. ראשית דבר, ליד התחנה מרכזית שמתוכננת להתפרק עומדת תחנת הרכבת ה"הגנה", שבלעדי תחנת האוטובוסים שלידה היא תהפוך ל"פיל לבן". הצלחתה של תחנת הרכבת ה"הגנה" באה לה מקרבתה לתחנת האוטובוסים שלידה, משום שנוסעי הרכבת ממהרים מתחנת האוטובוסים אליה וממנה לתחנת האוטובוסים, וגם למוניות השרות הרבות והבינעירוניות שלידה, שבודאי תיעלמנה עם היעלמות תחנת האוטובוסים, יש חלק גדול בהצלחת התחבורה שם. השפע התחבורתי שמעניקה תחנת אוטובוסים זו - על קווי מוניות השרות שלה, משרתים מדינה שלימה. במיוחד נהנים אזורי השפלה והדרום משפע זה, ועם שלל מוניות שרות בקוים ארוכים שחוצים את ראשל"צ, נס ציונה, רחובות, יבנה, גדרה, קריית עקרון, קריית גת ועוד עד בואכה באר שבע. אם תיעלם התחנה המרכזית הזו הרי שיהיה אפשר רק לחלום על מוניות שרות לנתניה, לחיפה, לנצרת עילית, לחדרה ולכל דרום הארץ.
התחנה החילופית המיועדת מת"א לדרום הארץ- במסגרת שתי התחנות הללו, אמורה להיבנות במחלף חולון. זה יהיה עוד נוסח עלוב של "מרכזית המפרץ" בדגם תל אביבי עם אי-אלו אוטובוסים בקוים מונוטוניים וללא חנויות מסחר, מזון וסדקית, וזו אפילו תדמה לרציף האוטובוסים העילי והעלוב שבצומת "תל השומר", בכניסה לדרך יצחק שדה בת"א, שם ממוצע העולים לאוטובוס נע בין 1.5 לשני נוסעים בשעות העומס. בכלל, חבל וכואב לקפח את פרנסתן של כל כך הרבה משפחות שנהנות מהבאת פת לחם דרך התחנה המרכזית הנוכחית. ואם מישהו חושב שבדרך זו הוא "ישקם חברתית" את דרום ת"א הרי שהוא טועה בגדול. כל שכונות הדרום - שבשנים האחרונות החלו לפרוח מהתחבורה הזו, יהפכו שוב למוקדי "ברנשות", וזאת עוד בלשון חיובית. כמו שמתחם התחנה המרכזית הישנה בת"א הפך למוקד של הפקרות כך ייהפכו כל הרחובות שמסביב, ואילו המסתננים הבלתי חוקיים רק יחגגו, כשמוקדי פרנסתם המעטים ייעלמו גם הם. הבטלה תחמיר את מצב אותם מסתננים ואילו כל אזורי המגורים שמסביב יהפכו למוקדי פשע שמשעה עשר בלילה לא יסתובב שם שום אדם מהישוב. שכונות "התקווה", "כפיר", "יד אליהו", "כפר שלם", "ארגזים" וכל אזור דרך לוד יאבדו קליינטי מסחר פוטנציאליים. במיוחד תיפגע מכך שכונת "התקווה", המשמשת מזה עשורים כמוקד מסחרי, תזונתי ותיירותי. גם העסקים הזעירים שם יפגעו.
את התחנה המרכזית שליד רכבת מרכז יצטרכו להרחיב כדי שתמלא את התפקיד הגדול יותר, שלה היא מיועדת. לא מעט בלבולים יבואו שוב - פי כמה מבחיפה, כמו מאיזו תחנה בת"א נוסעים לעיר זו או לעיירה נידחת אחרת. מקומות היעד של ת"א הם פי כמה וכמה רבים יותר מאשר בחיפה ובאנדרלמוסיה הזו יפגעו עשרות ישובים ומיליוני נוסעים. הנזק יהיה בלתי הפיך והבכייה לדורות תהיה פי כמה מאשר היא היום בחיפה. ואינני מדבר עוד על כמה וכמה קויי חיבור בין שתי התחנות יקומו, בדיוק כפי שקרה בחיפה.
מי שייהנה מהשינויים הללו יהיו הקבלנים שיזכו במתחם והרבה, הרבה בעלי מכוניות פרטיות אבל פי כמה וכמה צרכני תחבורה ציבורית יפגעו ועימם גם שכונות בדרום ת"א שתושביהן נהנו מניידות התחבורה בשכונתם כמו "אבו כביר", "קריית שלום", "שכונת
שפירא" ועוד. צריך להתפלל הרבה תפילות כדי שלכל השכונות הללו - מ"יד אליהו" ועד "אבו כביר", לא יקרה מה שקרה ל"הדר הכרמל" בחיפה, שאותה קל הרבה יותר לשקם מאשר את עשרות השכונות הללו. רגע לפני שהופכים את הסדר בת"א - עיר שבה רק הצפון (על שתי הגדות לירקון) נהנה מתנאי לוקסוס, כדאי לחשוב על גניזת התוכנית האיומה הזו.
