הַצְּעִידָה בַּמִּדְבַר
לֹא טִיּוּל וְלֹא מַסַע תַעֲנוּגוֹת
הַצְעִידָה בָּחֹם וּבֵקּוֹר לִשְׂרוֹד
כִּי הַמַּטָּרָה לָרֶשֶׁת אֶרֶץ אֲבוֹת
וְהָעָם נִשְׁלַח אֱלֹהִים לַעֲבוֹד

דֶּרֶךְ יַם-חוֹל בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבַר
לֹא שְׂמֹאל וְלֹא יָמִין לְהַטּוֹת
לְהִלָּחֵם וּבָזֶה לֹא תַּם וְנִגְמַר
כִּי מְלַאכָה רַבָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת

יֵשׁ לְהִלָּחֵם עַל דִּגְלֶנוּ לַחֲרוֹת
אַל פַּחַד וְיֵאוּשׁ תָּמִיד לְקַוּוֹת
לִבְטוֹחַ בּכֹחֶנוּ וּבְאֱלֹהִים צְבָאוֹת

עִקַּר תוכנו של ספר במדבר

החומש הרביעי במדבר דהיינו במדבר סיני בשנה השנייה ליציאת ישראל ממצרים. מכאן ואילך מתחילה התארגנות עם ישראל שזה מקרוב נהיה לעם, משה מתחיל למנות מספרם של בני ישראל והוא עושה זאת חמש פעמים לאורך ספר במדבר, על כן חומש זה נקרא גם בשם חמש הפקודים. מפני שפרשותיו עוסקות בפקידת בני ישראל וארגונם ליחידות כל אחת על דגלה. יש דעה כי התורה היא בת שבעה ספרים ולא חמשה ספרים המוכרים לנו: בראשית, שמות ויקרא, במדבר, דברים, זאת מפני שהפסוקים שמראשית ספר במדבר עד ויהי בנסע הארן, (בהעלתך י/לה) נחשב לספר רביעי. ומפסוק ל"ד (תחילת ויהי בנסע וגו') דהיינו החלת- ויהי בנסע הארן עד "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" נחשב לספר חמישי, כי הוא לפי תוכנו איננו מתקשר עם מה שקדם לו ולא עם מה שבא אחריו ועומד בפני עצמו לכן הוא מסומן באות נ' הפוכה בתחילתו הפסוק ובנון הפוכה בסוף הפסוק כמו סוגריים. מכאן עד סוף ספר במדבר נחשב לספר שישי,.וכמובן ספר דברים הוא הספר השביעי. אחרי פסוק זה ואילך נחשב לספר שביעי ובכך מחזירים אותנו רבותינו לספרה 7 שהיא ספרה שדברנו עליה שבשיאה חג השבועות בתום שבע שמיטות. ויש המוצאים אסמכתא לדעתם בכתוב במשלי ט': חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (עיין במסכת שבת דף קטו'). על כל פנים ספר במדבר מספר על מסעות בני ישראל במדבר: מהר סיני בשנה השנית לצאתם ממצרים ועד סיום מלחמות הכיבוש בעבר הירדן המזרחי וכניסת ישראל לערבות מואב על ירדן יריחו שזה התרחש בשנת הארבעים לצאתם ממצרים.

רות המואביה והגיור בישראל

מַשֶּשׂנוּא עליך לחברך אל תעשה. זה אמור ביחסנו אל הגר המקבל את עולה של תורה את החובות וקיום המצוות וגם לגר הגר בתוכנו שמקבל על עצמו לקיים חוק וסדר קרי חוקי המדינה בה הוא חי. על כך מסופר: בא גר להלל הזקן וביקש שֶׁיֵּלַמְדּוֹ את כל התורה על רגל אחת, השיב לו הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושה הוא זיל גמור". תרגום הדברים הוא: מששנוא עליך לחברך אל תעשה והשאר פירושה הוא, לך ולמד זוֹ היא כֹּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא,ע"א) . לדברים אלה יש משמעות מיוחדת לחג השבועות שנקרא בשם "חג" וגם בשם חג "קְצִיר חִטִּים", וגם בשם חג הַבִּכּוּרִים". המאפיין של חג השבועות הוא הנושא החקלאי התופס חלק מרכזי בחג בפתח הקיץ. משגלה ישראל מארצו ושוב לא עסק בחקלאות ובבעלי חיים ולא הפיק חלב ומוצריו נקרא: "חג מתן תורה". הרקע החקלאי של החג מובא בצורה מרגשת במגילת רות. שמראה לנו, איך אדם או אִשָּה הזרים לעם ישראל נעשים חלק מן העם ולעתים זכותם אף גדולה משל מי שנולד לעם ישראל כצאצא של יעקב אבינו. רות (רוץ) רצה אחר עם ישראל ותורתו. מן רות המואבייה יצא דוד המלך וממנו עתיד לבוא המשיח.דבריה של רות לחמותה נעמי, שלא כמו דברי ערפה, אשר הראתה לחמותה את עָרְפָּהּ והפנתה עֹרֶף, בעת שנעמי הייתה בודדה שאבדה את כל אשר היה לה. רות דחתה את עצת חמותה נעמי שדחקה בה לשוב אל בית אביה שם יש לה הכל ואמרה לנעמי דברים המעוררים תמיד התרגשות ואנחנו חוזרים על הדברים מדי שנה בשנה שבהם יש תמצית תורת הגיור: אל תפגעי בי לְעָזְבֵּךְ לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עַמֶּךְ עַמִּי ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר . כה יעשה לי השם וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך. אחרי דברים אלה כל מילה נוספת נראית חורת בכל הנוגע לשאלת הגיור בישראל: הָעִקָּר הדבקות בעם ישראל ללא תנאי וללא ציפיות, רק מאהבת ישראל ותורתו ואפילו אם צריך לחיות בפת חֲרֵבָה.

שבט לוי וחשיבותו לעם ישראל

במסגרת מפקד שבטי ישראל לא נמנו ולא התפקד שבט לוי, דבר המקנה לשבט זה מעמד מיוחד. משבט זה יצא מנהיג הדורות משה רבנו וממנו יצא אהרן הכהן הגדול בניו וצאצאיהם שהם נבדלו מיתר שבטי ישראל בכך ששם הקב"ה את משה ואת אהרן ובניו שֹׁמְרִים משמרת המקדש .... והזר הקרב (לְשָׁם) יומת.(ג/לח) . מעמד מיוחד זה נִתַּן לשבט לוי כי הם לא חטאו בחטא העגל לכן גם הוטלה עליהם משמרת המקדש. הלויים גם נתנו את הטון תרתי משמע, היו המנהיגים והמשוררים במשכן ובבית המקדש. לפיכך הפרשה עוסקת במפקד בני ישראל שהקב"ה צווה את משה גם לפקוד את שבט לוי לאמור: פקד את בני לוי לבית אֲבֹתָם למשפחותיהם כל זכר מבן חֹדֶשׁ ומעלה תִּפְקְדֵם.(ג/יד) ואמנם נפקדו ומספרם היה: שנים ועשרים אלף.(ג/לב) יחד עם זה צריך גם להזכיר כי משבט זה יצא גם קֹרַח. שסיפורו היה טרגי ביותר,יען כי הסית את העם נגד משה ואהרן שתפקידיהם היו על-פי הדבור (מאת השם) על כן יצא קצפו של הקב"ה עליהם ואז: ותפתח הארץ ותבלע אותם חיים. קרח היה אחד מבכירי שבט לוי וקרוב מאוד למשה ואהרן ולא זכה למנהיגות והוא סבר שמשה ואהרן העדיפו איש צעיר ממנו חסר ניסיון והתעלמו ממנו, אלא שלא לקח בחשבון שגם זה נעשה על-פי הדבור. על התנהגות כהתנהגות קרח טבע רש"י מטבע לשון זאת: לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות. משמעות אמרה זו, גם אם אתה סבור שנעשה לך עַוֶל, אל תצא מכליך, כי זה מביא לך גם מרה שחורה.

לבטוח באלוהים אך גם לבטוח בעצמנו

לסיכום עלינו ללמוד מעברנו, אם אנו רוצים להבטיח את קיומו של עם ישראל בארצו, חובה עלינו לא רק להשתבח בעבר, אלא לראות את עתיד העם ולשאוף להגיע לחוף מבטחים. זה אפשרי אם נהיה מאוחדים ודבקים במטרה הנעלה לקיים את עם ישראל בארצו. אזי הקב"ה יביא גאולה וגואל לישראל. אין להסתפק רק בהבטחת השם כפשוטה: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, אלא לקבל את משמעותה כפי שנדרשה על-ידי חז"ל: ה' ילחם לכם ואתם תָּחַרְשׁוּן. כלומר צריך לעשות למען עצמנו ולמלא את המוטל עלינו כי גם אתם עושים למענכם: ה' ילחם לכם ואתם תָּחַרְשׁוּן. הדרש הזה לקוח מלשון המלה חריש, ואין לשבת באפס מעשה. חובה על כל אחד מאתנו לעשות את המוטל עליו, לקיים את מצוות התורה וחוקתה וגם ליטול חלק בעשייה למען קיומו וקיום העם בארצו. תחילה היה מדובר בכיבוש הארץ ולאחר מכן להושיב איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו לעבוד ולהוציא לחם מן הארץ וכשיש איום על קיומנו ליטול נשק ולצאת להלחם באויבינו. ולֹאמַר אין מי שיעשה את המלאכה זולתנו. ואפשר לשלב תורה ועבודה בבחינת ללמוד לעבוד ולהגן על הארץ הזאת ועל עמה היושב בה, אם לא נעשה כן, אזי אלוהים לא יעשה זאת במקומנו.

מַטְרַת יִשְׂרָאֵל לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָה
יָשִׁיב אָדָם אֶל אַדְמָתוֹ כַּכָּתוּב בְתוֹרָתוֹ
מִמֶּנָּה שַׁאֲבוּ עַמִּים הִסְטוֹרְיָה נוֹשָׁנָה
הַשָּׁמִים עַצְמָם עִקַּר וְכוֹפְרִים בִּזְכוּתוֹ

כֹּל שֶׁעֲלֶינוּ לִהְיוֹת דְּבֵקִים בֶּאֶרֶץ זֹאת
וּלְהַזְכּיר לַמִּתְכַּחֲשִׁים מְקוֹמָם בַּמִּדְבַר
וְכִי הַנַּכְבָה מְאֱלֹהֵי כֻּלָּנוּ שֶׁנִּתַּן לַחֲזוֹת
שֶׁיִשְׂרָאֵל יָשׁוּב לְאַרְצוֹ ֹּפֹּה הוּא לֹא זַר

וְכִי לֹא יִתְקַיֵּם הַפִּתְגָּם הַעֲרָבִי שֶׁנַחֲלוּ
שֶׁהָחִיצוֹנִי יְגָרֵשׁ אָת הַשָּׁלִיט הַפְּנִימִי בא הכלב החיצוני לגרש את האריה הפנימי
כִּי הַפְּנִימִי שׁוֹרָשָׁיו עֲמוּקִים צָצוּ וְעָלוּ
הָאֵל הֶחֱזִיר דָּבָר עַל כַּנּוֹ הֶחֱזִירוֹ לְעַמִּי

הַדָּבָר כָּתוּב וּמְתוּעַד כַהֲלָכָה בַּכִּתַאב בתורה כשמה בקוראן
שֶׁיָּמִים יָבוֹאוּ וְבֶן הַמִּדְבַר לַמִּדְבַּר שַׁב