היו זמנים שבהם הייתה ההסתדרות לא רק האיגוד המקצועי המייצג את העובדים בישראל אלא גם אימפריה כלכלית המעסיקה רבבות עובדים ושולטת בחלק הארי של המשק. ההסתדרות הייתה הבעלים של
בנק הפועלים, של קופת חולים, של חברת העובדים (ארגון הגג שהיה אחראי להגופים הכלכליים שבבעלות ההסתדרות שאחד מהם היה קונצרן הענק "כור"), של מרכז הקואופרציה שכלל את המשביר לצרכן, של אגד והקו-אופ ועוד כהנה וכהנה "אוצרות טבע כלכליים". לימים, בעקבות ניהול עסקי שלא ידע להתאים את עצמו לתנאים המשתנים, ירדו רוב האוצרות האלה לטמיון, או שנמכרו לידיים פרטיות והתנתקו מן הבעלות של המערכת ההסתדרותית.
עכשיו נראה שבתנאים הבעייתיים של ישראל נפתח עידן חדש. תחת הנהגתו הניהולית של עו"ד אבי ניסנקורן, מנסה ההסתדרות לחזור לימי הזוהר שלה, כשהיא משקיעה אמצעים רבים בתשדירי טלוויזיה, בשלטי חוצות ובמודעות בעיתונים, כדי להמריץ עובדים לא מאורגנים להתאגד ולחבור אל שורותיה. מטרת הפעילות הזו אחת: לתגבר כוח כדי שניתן יהיה לגבש נתיב לשינוי פוליטי-כלכלי.
סוד כמוס
לצורך מימוש המטרה הזו דרוש כסף. הרבה כסף. מסתבר כי לרשות ההסתדרות עומדת קופה של מיליארדים רבים, המוסתרת היטב בכספת הקולקטיבית של הענפים השונים הצומחים פרא מעץ ההסתדרות. המדובר בקופה עתירת ממון שהמשך קיומה מוגן בתוך מסגרת של תקנונים ביורוקרטיים סבוכים ומיושנים, המאפשרים לקבוצה מצומצמת של עסקנים לעשות באוצר הענק הזה כבתוך שלהם, ללא פיקוח נאות.
על איזה היקף כספי מדובר בדיוק, היכן טמון האוצר, במה הוא מושקע, ואיזה שימושים נעשים בו ולטובת מי - זה הסוד שעליו שומרים במערכת בסוד כמוס. אבל נראה כי הגיעה העת שהסוד הזה ייחשף.
מסתבר כי מתחת לכנפיה הרחבות של ההסתדרות חיות ופועלות עד עצם היום הזה, ברווחה ובשפע, הרבה "הסתדרויות" וארגוני עובדים שהכספים הגדולים מצויים בשליטתם ללא שקיפות והרחק מן העין הציבורית.
ואלה חלק מן השמות המככבים ברשימת אוגרי הכספים שמשלמים העובדים: הסתדרות הפקידים, הסתדרות ההנדסאים, הסתדרות המהנדסים, שתי הסתדרויות מורים (על-יסודי ויסודי), הסתדרות העובדים הלאומיים, הסתדרות עובדי המח"ר (מדעי חברה ורוח), ההסתדרות הרפואית, ועוד ארגוני עובדים גדולים כמו ארגון עובדי חברת החשמל, ארגון עובדי התעשיה האוירית, ארגון עובדי מקורות, ארגון עובדי
רכבת ישראל, ארגון עובדי המדינה, ארגוני עובדים בעיריות הגדולות כמו תל אביב, ירושלים וחיפה, או ארגון עובדי המפעלים בים המלח. רוב אלה ארגונים שאינם מוגדרים בתואר "הסתדרות" ושבהם חברים מאות אלפי עובדים.
איפה הכסף?
במשך עשרות שנות קיומן גבו ההסתדרויות והארגונים האלה מחבריהם, חודש בחודשו, אחוז מסוים מן השכר כ"דמי חבר" או "מס ארגון". הכספים ה"קטנים" האלה, שנצברו בקופות הנפרדות של כל אחת מההסתדרויות, ללא שליטה מרכזית, הלכו ותפחו במשך שנים רבות עד שהגיעו להיקפים ממש אסטרונומיים. על-פי הערכת יודעי-דבר בשוק ההון מדובר בהיקף גדול יותר מהתקציב השנתי של ישראל. והכסף הזה שנגבה במשך שנים מכל עובד ממשיך לזרום לקופה, כל חודש, כל שנה.
סביר להניח כי יו"ר ההסתדרות ניסנקורן יידע להתמודד במסגרת חוקית עם השתלטות רחבת היקף ומורכבת מן הסוג המדובר, כיוון שהפעולות הנדרשות לבירור השאלה העיקרית "איפה הכסף" פשוטות למדי. וזה מה שנדרש:
א. בדיקת המצב הקיים. לכל אחת מההסתדרויות עתירות ההון האלה יש תקנון, עתיק-יומין בדרך כלל, המגדיר את יעדיה של ההסתדרות הספציפית. כך, למשל, מותר להסתדרות ההנדסאים לקיים ימי עיון והשתלמויות לחברים ואף להשקיע בתחומי ההכשרה המקצועית. ועל כן, בלא מעט מקרים, הקימה הסתדרות זו, או רכשה, מבנים שנועדו לשמש בתי ספר, והיא משכירה אותם לרשתות של בתי ספר מקצועיים - והרי לך נכס מניב. לעומת זאת אסור להסתדרות ההנדסאים לרכוש בתי מלון שבהם ניתן לקיים ימי עיון והשתלמויות לחברים. אסור לרכוש, אבל בהחלט מותר להזמין מאות חדרים בשנה בבתי מלון שונים בארץ, כדי לקיים "השתלמויות מקצועיות" - שהן למעשה בילוי מרוכז - כצ'ופר לכל אלה המשלמים את מיסי החבר במהלך שנות עבודתם.
ב. איפה הכסף? לבדוק בכל ההסתדרויות האלה, באמצעות המאזנים ובסיוע רואי החשבון שמועסקים על ידן, אצל מי רשומות ההכנסות מדמי החבר, בכמה כסף מדובר ולמי מותר לעשות בו שימוש ולאלו מטרות.
ג. מה עושים ביתרת הכסף הרב? מדי שנה מתמקחים ראשי הארגונים ההסתדרותיים האלה עם הבנקים כדי לקבוע מה יהיה שיעור הריבית על הפיקדונות. מן הריביות הללו ומההכנסות מנכסי הנדל"ן המניבים - מקיימות ההסתדרויות השונות את צבא הפקידים הממונים. צבא זה, שחלקם מקורבים, עולה ממון עתק, בשכר גבוה במיוחד, בתנאים אישיים "נלווים", בכיסוי הוצאות, בנסיעות לחו"ל וברכב צמוד, במענקים ובהלוואות בתנאים אטרקטיביים.
ד. שלב בדיקת הפעילויות הכספיות. באמצעות מומחים פיננסיים ניתן לגלות מה עושים הכספים האלה. האם הם שוכבים כאבן שאין לה הופכין, ואינם מייצרים דבר, או שהם מניעים את גלגלי המשק? האם הם משמשים ליצירת רווחים למערכת הבנקאית הגובה ריביות גבוהות ממי שהיא מאפשרת לו לעשות שימוש מסחרי בכסף. וגם: האם תנאי ההפקדות נועדו רק לשמירת ערך או להגדלת התשואה.
ה. מה השימוש שעושה או יכולה לעשות ההסתדרות בכספים הציבוריים? המצב כיום אבסורדי במידת מה, כיוון שההסתדרות היא הגוף האחד שאינו נהנה מן החגיגה. כאשר ההסתדרות נאלצה לא פעם בעבר לפטר עובדים, כמו כל מעסיק פרטי השומר שהוצאותיו לא יהיו גדולות מהכנסותיו, היא חיזרה אחר הפתחים בבנקים הגדולים כדי שתוכל לקבל אשראי יקר לכיסוי גירעונותיה, בשעה שהיא יכלה לזכות בנמוך מזה המקובל אם הייתה מפעילה מנופי לחץ מהכיוון של בנות חסותה.
ו. הפעלת נהלים חדשים. ניסנקורן יכול לעשות סדר בבלגן הבלתי מפוקח כראוי, כדי שהכסף הצבור יפסיק להיות מקור עיקרי לחלוקת טובות הנאה. הדרך לעשות את מה שהכרחי פשוטה - שינוי תקנונים, הניתן להתבצע ללא צורך בחקיקה.
ז. כך למשל אפשר למצוא דרך שבמסגרת תקנון חדש ומעודכן, ייסלל נתיב חדש שבאמצעותו יופסק הנוהג שלפיו ועדי עובדים יוכלו לארגן, במסווה של השתלמויות מקצועיות, ימי עיון חינם להם, לבני משפחותיהם ולילדיהם.
ח. במסגרת תקנון חדש ניתן לקבוע גם את שיטות הניהול של הכספים שנצברו, כולל הקמת ועדת השקעות שבאחריותה יהיה לקבוע מה התנאים הנדרשים להשקעה חדשה, כמו ריבית מינימום ותנאים נלווים.
ט. הקמת בנק חדש. אחת האפשרויות הניצבות בפני ההסתדרות היא האופציה ליזום הקמת בנק חדש בשליטתה, שמקורות ההון העצמי שלו יבואו מהכספים הצבורים רחוק מן העין. לבנק הזה ניתן יהיה לקרוא "אוצר העובדים בע"מ". כמות אחזקת המניות בבנק תיקבע על-פי היקף ההשקעה הכספית בפועל של כל הסתדרות וארגון. בעלי המניות יוכלו לקבל בבנק "שלהם" תנאים מועדפים בכל עסקותיהם הפיננסיות.
אם אכן יצליח ניסנקורן לאתר את כל מקבצי הכסף המוסתר הזה ולנתב את אוצרות העבר אל תשלומי העתיד של מאות אלפי העובדים, סביר להניח שההסתדרות החדשה תחזור לימי גדולתה ותשוב אפילו למעמד שבו תוכל לא רק לתקוע מקלות בגלגלי הרכבת הממשלתית, אלא גם להכתיב את המדיניות הכלכלית-חברתית הדרושה, לדעתה, למעמדות המקופחים והפגועים בגלל יוקר המחיה והמראת מחירי הדיור לגבהים בלתי מתקבלים על הדעת.
ואולי בדרך זו יקרה מה שאינו צפוי בינתיים ומבין שורותיה של הסתדרות אקטיביסטית שכזו, בסיוע גייסותיו של ניסנקורן, תצמח לישראל גם מנהיגות חדשה - ויחול כאן מהפך חברתי שיזרע תקווה חדשה בלבבם של כל אלה שעתיד המדינה חשוב ויקר ללבם.
