"מנהיג או שלטון, הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע, מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא מנסה לקבוע מה טוב לאזרח לחשוב! ואין סתירה גדולה מדעה זו מחד-גיסא, ודמוקרטיה מאידך" - (דוד בן-גוריון).
אולי יום אחד ראש
ממשלה כאן, יחליט שלא מתאים לו לקבל סוג מסוים של ביקורת, אלא רק מה שמתאים לו ויביא לחקיקה חוק המורה על הגבלת
חופש הביטוי העיתונאי. מישהו כאן עושה צחוק מיסודות הדמוקרטיה הישראלית, והבדיחה הזו על חשבוננו.
עוד לא התחילה הקדנציה הרביעית של נתניהו כראש ממשלה, וכבר היא נושאת עמה בנוסף ל"ניהול המדינה", שני תיקים משמעותיים אשר שמר לעצמו, גם כאן חושיו ושיקוליו הפוליטיים, נכנסים במלוא התפארה.
לאחר ניצחון הליכוד בבחירות, היה כמעט בטוח נתניהו כי יו"ר "
ישראל ביתנו",
אביגדור ליברמן ימשיך בתפקידו כשר החוץ גם בממשלתו הרביעית. ליברמן שככל הנראה הבין, שבכדי לשקם את תדמית מפלגתו לאחר פרשיות השחיתות, שבהם נחשדו מקורבים, אישי ציבור ולוביסטים בביצוע עבירות של מתן שוחד וקבלתו, תיווך לשוחד, נתניים, קבלת דבר במרמה, גניבה בידי עובד ציבור, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד, עליו לצאת מהפוזיציה הממשלתית ולשבת באופוזיציה כסמן ימני, בתקווה לשיקום המפלגה בבחירות הבאות.
נתניהו קרא את המהלך הפוליטי, ועל שלל יועציו שלף תוכנית נוספת מ"המגירה לשימור השלטון".
את שמירת תיק שר החוץ לעצמו שנחשק ע"י
גלעד ארדן (מס' 2 בליכוד), ואשר היה נאמן לו והגן עליו לאורך כל קמפיין הבחירות, הוא תירץ כבר בשמירה ל
יצחק הרצוג, כחלק מכניסה אפשרית של "
המחנה הציוני" לממשלת אחדות (עוד תוכנית מהמגירה במסווה ממלכתי).
מה שאולי גולת הכותרת בקדנציה הנוכחית, הוא עניין הרפורמה בשוק התקשורת . זה לא סוד שנתניהו מעוניין לבצע רפורמות מקיפות בתחום זה. יש לנתניהו רומן מאוד ארוך עם חוגי התקשורת בישראל, בעיקר יחסי אהבה - שנאה.
לא סתם עוד בבחירות 1996, לפני ניצחונו הדחוק מול פרס, באה לידי ביטוי בליכוד סיסמה לא רשמית שנקראה "התקשורת עם פרס, העם עם נתניהו".
נתניהו נחשב על-פי מקורביו, צרכן תקשורת מרובה, הוא מנסה להשתלט עליה (
ישראל היום הממומן על-ידי התורם הגדול שלו המיליארדר היהודי-אמריקני,
שלדון אדלסון), קשה לו לסלוח לה, על בוגדנות וביקורתיות כלפיו.
חלוקת העיתונאים אצלו נמדדת ומפורשת לכאלו שנחשבים ל"ידידיו" (כל מי שמהלל ומשבח את ריבונותו), ולכאלו שנחשבים ל"רודפיו" (מבקרי השלטון וחושפי הליקויים). כמי שעסוק לרוב בנטו עבודה פוליטית, הוא מאמין גדול שמאחורי כל מלה בעיתונות ישנו רצון ויד מכוונת החורשת מזימה להפלתו. החרדה הזו, מלווה אותו כפי הנראה מיומו הראשון בלשכת ראש הממשלה.
הצעד הראשון ועוד לא התחילה עבודתו "למען הציבור" במשרד, היא לפטר בשיחת טלפון את מנכ"ל משרד התקשורת, שנחשב למנכ"ל מוערך ומקצועי. במהלך הקדנציה שלו בתפקיד הוביל ברגר, תחת השר לשעבר ארדן, שורה של רפורמות בשוק התקשורת הקווי, ובהן רפורמת הפס הרחב, המכרזים לדור רביעי בסלולר ואיחוד רשתות הסלולר. כל זה נעצר, כי לנתניהו ישנם שיקולים פוליטיים במסווה של רפורמה מקיפה מבית היוצר המודאג, אז מה הפלא שפתאום לאחר כניסתו למשרד חובו של
ערוץ 10 (שכוסה לא מכבר ברובו) קפץ מ-5 לכ-17 מיליון ש"ח ושיסגר מבחינתו, ערוץ 20 כבר יחליף אותו.
